קוברין

קוברין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1006 מקורות עבור קוברין. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

פסקי ריא"ז מסכת קידושין פרק ד - עשרה יוחסין

 העריות עשאה זונה בביאתו ולא חללה, שאין חללה אלא מפסולי כהונה בלבד, חזר ובא עליה הואיל ויש בה פסול כהונה שהיא זונה עשאה חללה בביאתו השנייה131, ולא שילקה כהן אחר הבא עליה שתים, שהרי אין איסור חללה חל על איסור זונה, אלא הרי הוא רשע חמור132, ואם מת קוברין אותו בין רשעים חמורי'133, כמבואר בקונטרס הראייות בראיי' ו'.הלכה ד.א. אסור אדם להתייחד עם כל העריות שבתורה, ובימי דוד גזרו אפילו על ייחוד הפנויה, ועוד חזרו וגזרו על ייחוד הגויה, כמו שמבואר בפרק אין מעמידין134.ב. ולא יתייחד איש אחד עם שתי נשים אע"פ שהן

152

פסקי ריא"ז מסכת שבת פרק ו - במה אשה

 גופו בין אם הוא עושה להגן מן הענייות, שכל אילו דרכי רפואה הן. וכל אלה שאסרו חכמים משום דרכי האמורי אין בהם דרכי רפואה אלא נחשים וקסמים הם, שרגילים בהם הגוים לעשות להם סימן טוב או שלא לעשות סימן רע, כמבואר בקונטרס הראייות151.י. שליית הבהמה המפלת אין קוברין אותה בפרשת דרכים ואין תולין אותה באילן משום דרכי האמורי, ואע"פ שלרפואת הבהמה עושין כן, לא התירו דבר שהוא משום רפואה אלא ברפואת גופו שלאדם ולא ברפואת ממונו וזה מבואר בפרק [בהמה] המ[ק]שה155, וכן ביאר שם מז"ה156.יא. אילן157 שמשיר פירותיו טוענו באבנים גדולות כדי

153

ים של שלמה מסכת ביצה פרק א

 ומהרר"יק הביאו בשורש (כ"א) [ק"א], מ"מ האי מילתא לית לה עיקר גבן, כאשר כתבתי בפ' הבא על יבמתו (יבמות פ"ו), בסימן מ"א:י. דין מת בי"ט ראשון, נכון שלא לקוברו כלל ביום ראשון, אפילו ע"י עממין, והיינו בדלא אישתהי, אבל בדאישתהי משבת שלפניו, או שיש שבת אחריו, קוברין אותו ביום א' ע"י עממין, ואי ליכא עממין (אין) עושין ע"י ישראל. ואין צריך סדין, אלא מטהרין בידים, וע"י קש, ועל גבי עור, וכל הלבישה וההוצאה הכל שרי ע"י ישראל. ודוקא בי"ט הוא דשרינן ע"י עממין, אבל לא בשבת וי"כ, ואפילו להוציאו לבה"ק, ולהניחו בכוך העשוי מאתמול אסור, ואפילו ע"י עממין, ולא

154

ים של שלמה מסכת גיטין פרק ה

 הרוגים עם מתי ישראל, וכתב הר"ן ולישנא לאו דוקא, דה"ה כשמצא מתי גוי לבד שמתעסק עמהן מפני דרכי שלום, וכן לפרנס עניים, ולבקר חוליהם, ובפי' אמרו בתוספתא (פ"ג הי"ח) מספידין מתי גוים ומנחמין אבליהם מפני דרכי שלום, ובירושלמי לא שנו "עם" בכל אילו כלל, (ומ"ט) [ומכל מקום] לא (שאין) [שיהו] קוברין אצל ישראל, דהא אין קוברין רשע אצל צדיק, אלא לומר שמתעסקין עמהם, (ס"ב ע"א) ומחזיקין ידי גוים בשביעית, אבל לא ידי ישראל, ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום, ופריך, איני, והאמר רב דימי בר שישנא משמי' דרב אין עודרין עם הגוי בשביעית, ואין כופלים שלום, לא צריכ', למימר' להו אחזוקו

155

ים של שלמה מסכת חולין פרק ד

 בשר כשרה שאין אוסרת, הואיל ולא מטמא טומאות אוכלין, דפירשה בעלמא הוא, אע"ג דע"י מחשבה אית ליה טומאת אוכלין, מיהא הואיל דמעיקרא פירשה הוא שרי, דלא חזיא לאדם, וראייתו באורך.שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה, סימן ולד באשה, וסימן ולד בבהמה, המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים, ובמקודשין תקבר, אין קוברין אותה בפרשת דרכים, ואין תולין אותה באילן, מפני דרכי האמורי (ע"ז ע"ב), [שליא שיצתה] אר"א ל"ש [אלא] שאינה קשורה בולד, אבל קשורה בולד אין חוששין לולד אחר, אר"י אנו אין לנו אלא שליא בלא ולד, אבל יש עמה ולד, בין קשורה בולד, בין אינה קשורה בולד, אין חוששין לולד אחר,

156

ים של שלמה מסכת יבמות פרק ג

 נמי על השנייה ליכ' חלוצה, אלא אפשר דתרווייהו ביאות פסולות, חדא ביאה אחר מאמר, וחדא ביאה אחר ביאה, וכי הא ביאה יש אחריה כלום עכ"ל:טז. דין הבא על אשת אח, והיא אחות אשתו, חייב שתים, ונקרא רשע גמור, לקוברו בין רשעים גמורים, ושם ביארנו, דרשע אין קוברין אצל צדיק: ודין דאיסור חל על איסור, בין באיסור כולל, בין באיסור מוסיף, בין באיסור בבת אחת:מתני' (ל"ב ע"א) שני אחים נשואי' שתי אחיות, ומת אחד מהן, ואחר כך מתה אשתו של שני, הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת, ומשנה דלא צריכא היא, ומסיק באותו סוגי', הבא

157

ירח האיתנים (בתוך שו"ת איתן האזרחי) הוספות פרשת תצא

 ולא היו לו יסורים קודם מותו, וא"כ לא מירקי יסורין עונותיו, זה לא שייך לתלות מיתתו בחטא העץ הדעת כנ"ל כי אדם אין צדיק כנ"ל.או יאמר עפ"י דאבעי להו בסנהדרין [מו ע"ב] קבורה משום כפרה או משום בזיונא. ואיתא שם בתוספות משום בזיון שלו נמצא אי לא קוברין אותו הוי ליה בזיון, וא"כ אפשר לומר דיתכפר בכך כיון שמוטל כך בבזיון כנבילה, אבל אי קברינן אותו תכף ולא הוי ליה כפרה על עונותיו. וא"כ אפשר דזה פי' הפסוק כנ"ל דלא תקשה לך א"כ כל צדיק וכו' כנ"ל, לכך משני הפסוק לא תלין על העץ כי קבר תקברנו תכף ביום

158

מהר"ם שיק מסכת אהלות פרק טז

 תורת מזיק, מ"מ כיון דקים להו דדרך כותל בור המתקיים הוא ו' טפחים בין שניהם, א"כ זהו מכבוד המת לעשות הבורות באופן המתקיים וצריך לעשות הפסק הנ"ל.וכל זה בנקבר בו מת דאית ביה מתונתא, אבל לקבור עצמו יבשות אצל עצמו יבשות דלית בהו מתונתא לא נאמר שיעור זה אלא קוברין אותו בכדי הפסקה לפי מאי שיכול לעמוד, ולכך דייק רבינו רב האי גאון דווקא מת בצד עצמות או עצמות בצד המת דאית ביה מתונתא מחד צד לכל הפחות וסליק לצד האחר ובעי' בכדי הפסק הנאמר שם, אבל בין עצמות לעצמות לא אמר, וא"כ א"ש הא דמס' שמחות דנותנין בארזים

159

קובץ שעורים חלק ב סימן כט

 בטילות לע"ל והיינו מדתנן תכריכי המת אין בהן משום כלאים אף דעתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן. ויהיו לבושין אז בכלאים ואף דכשיחיו יוכלו תיכף לפשוט בגדיהן וללבוש אחרים מ"מ ברגע הראשון קודם שיספיקו לפשוט תכריכיהן יהיו לבושים כלאים ואסור לגרום לחבירו שיהא אנוס בעבירה ואי נימא כפירוש הראשון אכתי תיקשי האיך קוברין המת בכלאים שמא יהיה מהצדיקים שיחיו לימות המשיח ואותן יהיו חייבין בכל המצות אלא ודאי כפירוש השני דאין הזמן גורם כלל רק דכל המתים שיחיו באיזה זמן שיהיה פטורין מן המצות מקרא דבמתים חפשי.ובתוס' פ' המוכר את הספינה דף ע"ד ד"ה פסקי משמע הכא שיש ציצית למתים וראיה

160

שרידי אש מסכת חולין סימן לג

 וחתכו [והשליכו] אינו חשוב פטר רחם.ולכאורה הקושיא מחררת דם אינה מתורצת דהא הרמב"ם כתב בפ"ד הי"א דבכורות: "בהמה גסה שהפילה חררת דם הרי זו נפטרה מן הבכורה שחזקתה שהולד בתוכה ורבה עליו הדם והפסידו ובטלו, וקוברין חררה זו כמו נפל מבכרת אעפ"י שאין חררה זו קדושה, ולמה קוברין אותה כדי לפרסם הדבר שנפטרה מן הבכורה" (ועי' בכסף משנה שהרמב"ם נתכוין למה שכתבו התוס' עיי"ש, ועיי"ש בלחם משנה ואכמ"ל). וא"כ קשה דמ"ש מחותך ומשליך דאינו קדוש ולהכי אינו פוטר ובחררת דם דע"י הביטול ברוב הוא ג"כ כמו שאינו בעולם (ועי' תוס' נדה כ"ז, ב ד"ה משום בטול ברוב נגעו בה,

1234567891011121314151617181920