קוברין

קוברין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1006 מקורות עבור קוברין. להלן תוצאות 111 - 120

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


111

תפארת ישראל - בועז מסכת אהלות פרק טז

 היה חלול המערה. ועל ידי רוחות העולם נודע ג"כ לאיזה צד היה ארכה או רחבה של מערה. ורק ר"ש ס"ל במתניתין דב"ב דעושה ד' מערות לד' רוחות החצר. (ד) עכ"פ קשה לי כיון דלפי האמור יוכל לשער שפיר היכן היה אמצע חלול המערה. א"כ למה צריך לבדוק שם. הרי אין קוברין באמצע חלול המערה. דהרי רק תוך כותליה היו הכוכין. ולפיכך רק שם היה ראוי לבדוק ולא בכל רוחב חלול המערה. כדמשמע לכאורה כל סוגיא דילן. ואת"ל שבאמת אינו בודק רק כ' אמה מזה וכ' אמה מזה במקום שמשער שהיה שם כותלי המערה. ולא במקום שמשער שהיה שם חלול המערות.

112

קרבן אהרן אמור פרשה א עד פרק א

 לך לטעות ולפרש שארו על הקורבה מפני חסרון הוא"ו, שאינו אלא אשתו מכח ההכרחיות שאמרנו.והרמב"ם ז"ל כתב בהלכות אבל פ"ב [ה"א] ומדבריהם שיתאבל האיש על אשתו הנשואה אליו, וכתב עוד אשתו של כהן מתטמא לה על כרחו ואינו מטמא לה אלא מדברי סופרים עשאוה כמת מצוה שאין לו קוברין, שכיון שאין לה יורש אלא הוא, לא תמצא מי שיתעסק בה, ע"כ, ומפני שדבריו אליו נראים הפך דברי הברייתא אמר הרא"ם שזה שאמרו אין שארו אלא אשתו, אינו אלא אסמכתא לחוד על דבריהם, כמו שסמכו עירובי תבשילין אקרא דזכור את יום השבת וכיוצא בהם הרבה עכ"ל.ובודאי כי דברי הברייתא

113

רא"ש מסכת ברכות פרק ג

 בשבת מיסב ואוכל כל צרכו וכו'.(ל) אלא מייתי ראיה מבשבת קל וחומר לי"ט(מ) שמותר להתעסק בו בדבור ולעבור עליו משום שבות הלכך בי"ט שמותר לקוברו ע"י עממין וגם הוא יכול להתעסק עמהם ולהחשיך על התחום נושא משאו קרינן ביה וכל דין אנינות נוהג בו. אבל בשבת כיון שאין קוברין אותו בשבת אע"פ שמותר להחשיך עליו אין נוהג בו אנינות. וי"א דבין בשבת וי"ט אין נוהג בהן אנינות אלא סמוך לערבד(נ) דיכול להחשיך על התחום והא דפטור מתקיעת שופר איירי שלא היה לו שופר בבקר ונזדמן לו בערב.(ס) וכן אמרו על הרמב"ם ז"ל (שהיו מתים בניו) [

114

הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות טומאה

 איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברים. קורא ואחרים עונים אותו אין זה מת מצוה.ז(צ) פי' המוצא מת (מצוה) בדרך או בעיר של עובדי כוכבים ובמקום מוצאו אין יכול לקרות ישראל שיענהו ויבוא ליטפל בו ולקוברו אסור לו לזוז משם ולהניח את המת לילך אל העיר להביא לו קוברין אלא הוא בעצמו יטפל ויקברנו.(ק) ואפי' הוא כ"ג ונזיר והולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו.(ר) אבל אם הוא קרוב למת שהמוצאו קורא אותו והוא בא ומטפל בו אין זה מת מצוה שיטמא לו כהן אלא קורא לישראל ויקברנו וה"נ תניא בירושלמי דנזיר פ' שביעי איזהו מת

115

רא"ש מסכת חולין פרק ד

 מתני' השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה *תאכלנה. ואינה מטמאה לא טומאת אוכלין ולא טומאת נבילות. חישב עליה מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילה. שליא שיצתה מקצתה(מ) אסורה באכילה.(נ) סימן ולד באשה כך סימן ולד בבהמה. מבכרת שהפילה שליא(ס) ישליכנה לכלבים. ובמקודשין תקבר. אין קוברין אותה בפרשת דרכים ואין תולין אותה באילן משום דרכי האמורי:גמ' [דף עז ע"ב] א"ר אלעזר לא שנו אלא כשאינה קשורה בולד אבל קשורה בולד אין חוששין לולד אחר. ורבי יוחנן אמר אין לנו אלא שליא בלא ולד אבל יש עמה ולד בין קשורה בולד בין אינה קשורה בולד

116

רא"ש מסכת כתובות פרק ב

 סעד לדבריהם מההיא דמגילה דמשמע דוקא מת מצוה עדיף מתלמוד תורה אבל מת אחר לא ואין חובה לבטל אבל רשאי לבטל. והא דמייתי ראיה על מת מצוה מהא דתניא מבטלין תלמוד תורה הכי פירושא מת מצוה עדיף וחייב לבטל מהא דתניא דרשאי לבטל בשאר מתים ממילא שמעינן דמת שאין לו קוברין עדיף מתלמוד תורה וחייב. ועוד מביאין ראיה מהא דתניא דאמרו עליו על רבי יהודה בן אלעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת(ח) ואי כל אדם חייב לבטל ת"ת מאי רבותיה דר' יהודה בן אלעאי. אלא ודאי כל אדם רשאי ואמרו עליו על ר' יהודה בן אלעאי שהיה מנהיג

117

רא"ש מסכת מועד קטן פרק א

 הקרובים נמי מתאבל ביום ליקוט עצמותיהם בכל דברים הנוהגים באבל בכפיית המטה ועטיפת הראש ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצה וסיכה. דתניא באבל רבתי (פי"ב) כל שקורעים עליו במיתתו קורעים עליו בשעת ליקוט עצמות וכל מי שאינו מאחה בשעת מיתתו אינו מאחה בשעת ליקוט עצמות. ירושלמי (הל' ה)(י) בראשונה היו קוברין אותו במהמורות נתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין אותן בארונות. אותו היום היה מתאבל ולמחר היה משמח שנצלו אבותיו מן הדין. תניא באבל רבתי (שם) ליקוט עצמות אינו אלא יום אחד לפיכך אין מלקטין אותן עם חשיכה ר"ש אומר היה עומד ומלקטן באותו היום וחשכה מותר ביום שלאחריו ואין עומדין

118

רא"ש מסכת מועד קטן פרק ג

 עליהן ואמר רב חסדא ואע"פ שצרורים לו בסדינו(ק) פירוש אף שעדיין לא נקברו אעפ"כ אין מתאבל עליהם עוד ותניא באבל רבתי (פרק יב) כל שקורעין במיתתו קורעין עליו בשעת לקיטת עצמות וכל שאינו מתאחה בשעת מיתתו אינו מתאחה בשעת לקיטת עצמות ואמרינן בירושלמי (פ"ק הלכה ה) בראשונה(ר) היו קוברין אותו במהמורות נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותו בארונים אותו היום היה מתאבל למחר היה שמח לומר שנצלו אבותיו מן הדין ומדקאמר אותו היום מתאבל ולמחר שמח נראה דאותו היום הוא כיום קבורה לענין זה כל זמן שלא נקבר חל עליו דין אנינות לאסור באכילת בשר ושתיית יין

119

רא"ש מסכת סנהדרין פרק ו

 ממנו לאחר מיתה מת ולא נספד ולא נקבר או חיה גוררתו או גשמים מזלפין על מטתו זהו סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה ש"מ יקרא דשכבי הוא. וכל מה שרגילין לעשות למת בן גילו לפי משפחתו מוציאין מן היורשים כל צרכי הקבר. ואבן גולל למצבה:[פיסקא] ולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו. וכל כך למה לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק שנאמר ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו האיש בקבר אלישע וגו' ויחי ויקם על רגליוב ותניא על רגליו עמד אל ביתו לא הלך:סימן גג [דף מז ע"ב] קבריה דרב הוו שקלי מיניה

120

קיצור פסקי הרא"ש מסכת מועד קטן פרק ג

 שמועה אפי' הגדיל תוך שלשים בטלה ממנו אבילות:סימן צזצז. הגוסס כל זמן שהוא גוסס לפנינו דינו כחי לכל דבר אבל אם הניחו גוסס ויצא מספק יש לחוש שמא מת וצריך להתאבל עליו:סימן צחצח. אין מניחין מטה של נשים ברחוב אלא קוברין מיד לא שנא חיה ולא שנא שאר נשים:סימן צטצט. אין המנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח האבל תחלה. האבל מסב בראש חתן מסב בראש וכן כהן:סימן קק. הנפטר מהמת יאמר לו לך בשלום הנפטר מחבירו לא יאמר לו לך בשלום שהרי אבשלום שאמר לו דוד לך בשלום הלך ונתלה. משה שאמר

1234567891011121314151617181920