קארו

קארו מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2219 מקורות עבור קארו. להלן תוצאות 81 - 90

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


81

ים של שלמה מסכת ביצה פרק ג

 והלכה כר"י, דשרי לתקנו, אלא שאין מורין כן. וכ"כ ר' ירוחם (נ"ד ח"א) להדיא. אבל שפוד שנרצף, פי', שנמעך, כגון שדרכו עליו, אסור לתקנו בי"ט. ואע"ג דמפשיט בידיה, פי', שיכול לפושטו בידים, ואין צריך להכות עליו בפטיש, אסור, שהרי יכול להשתמש בו כמו שהוא, וטירחא שלא לצורך הוא. וכתב מהר"י קארו (ב"י סימן תק"ט) וז"ל: הרמב"ם כתב בפ"ד (מה' יו"ט ה"ח) שפוד שנרצף, אע"ג שהוא יכול לפושטו בידו, אין מתקנין אותו, ולא הזכיר דין שפוד שנרצם, ונראה מדבריו, שהוא מפרש, דנרצף היינו שנתעקם מעט, והוא יכול לתקנו בידו, ונרצם שנעקם הרבה. ולכך כתב, דאפי' נעקם קצת אסור לתקנו, וכ"ש אם

82

ים של שלמה מסכת גיטין פרק ג

 חיבת כניסת חופה. ועוד, שהרי משמעות הגט מסייעא לה, מאחר שכתב בגט אנתתי, ובארוסה הוא הדרך לכתוב ארוסתי, אם כן על הלקוחות להביא ראייה שארוסה היא, להוציאה מחזקתה, ויפסידו שלא כדין. אבל כתב גט לארוסתו לכשאכנסנה אגרשנה כתבתי בפ' ה' ביבמות סימן ד'. והיכא שכותב לנשואה ארוסתי נוטה דעת מהר"י קארו (ב"י סוס"י קכ"ו) להכשיר בדיעבד. וראייתו מדאמרינן הכא שכותב גט לארוסתו לכשאכנסנה אגרשנה כו', דודאי כותב ארוסה, שהרי בו ביום שכתב הגט עדיין ארוסה היא, ואפילו הכי מצי לגרשה אחר שיכנסנה, אי לאו משום דיאמרו גיטה קודם לבנה. ואין זה ראייה, דשמא דוקא כשכותב לארוסה הוא דכשר, ואפילו לא

83

ים של שלמה מסכת חולין פרק א

 רב אומר קולף, רבה בב"ח אומר מדיח, לימא בהא קא מיפלגי, מר סבר בית השחיטה רותח, ומר סבר בית השחיטה צונן, לא דכ"ע סברי רותח, מאן דאמר קולף שפיר, ומאן דאמר מדיח, איידי דטרידי סימנים לאפוקי דמא לא בלעי, והלכה כרב לחומרא, דגדול מרבה, כדמוכח בריש סנהדרין (ה' ע"ב) ומהר"י קארו כתב (בס"י) מאחר שהרי"ף והרמב"ם (המ"א פי"ז ה"ז) פסקו להקל הכי נקיטנן, והיינו לפי סברתו, שעשה פשרה בינו לבין עצמו, כל היכ' שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש חולקים הולכים אחר הרוב, ומי כהחכם יודע פשר דבר, כי לא ידעתי מאין לו סוד ההוא, לפסוק בלא סברא וראייה להקל, ובפרט בנדון זה

84

ים של שלמה מסכת חולין פרק ג

 אמר עד בין האגפיים, וא"כ הלכה כר"י לחומרא, וכ"פ נמי מהרי"ח וז"ל (הג"א סימן י"ב), נ"ל דאותן עצמות קטנות המונחות בגף העוף, והם מחוברים לכנפים, ולמטה מהם זהו למטה מן האגפיים, ושמוטת גף העוף נמי דאמרינן לקמן היינו שמוטת אותו עצם, כי הוא מונח ממש על הריאה ע"כ, והנה מהר"י קארו (ב"י סימן ל"ב) חשב שהמרי"ח יותר החמיר מפי' הרשב"א, כפי ספיקות תו', ולא היא, כי מהרי"ח לא בא אלא לפרש שאותן עצמות קרוין כנפים, וא"כ ממילא כשאומר למטה מן בין האגפיים היינו לשם במקום סמיכות כנפים על (הגף) [הגוף] קאמר, ועד סופו הוא בכלל בין האגפיים, אבל אין שיעור (

85

ים של שלמה מסכת יבמות פרק ה

 בלא שידוכי, וא"ד אפי' בשידוכי, משום פריצותא, וכ' התו' (ד"ה הדר) והרא"ש (סימן ב') והאידנא סומכין החתנים על הא דנהרדעי כו', והארכתי בזה פר' המוכר סי' כ"ב, וכתב הטור (סימן כ"ו) וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין הלכה כרב, אלא בהא שמלקין על המקדש בביאה, ולא באינך, וכ' עליו הר"י קארו (ב"י שם) זה משמע לרבינו, ממ"ש הרא"ש בפ"ק דקידושין (סימן י"ח) ועל נהרדעי סמכי האידנא כו', ואינו מוכרח בדבריו, דאפשר דסמכו, וליה לא ס"ל, שהרי כתב דרב יוסף ורב יהודא פליגי עלייהו עכ"ל, ולא ראה דברי הרא"ש שכ' (כאן, סימן ב') וז"ל, והאידנא נהוג עלמא כנהרדעי, ואע"ג דרב יוסף

86

ים של שלמה מסכת יבמות פרק ו

 דלאו היינו קטן כולי האי, דמשום שנה, או חצי שנה, לא תזנה אשתו עליו ע"כ, והיינו ממש כמו שפי', ואין שייך לחלק גבי בנים בין קידושין לנשואין, כמו שחילקתי לענין בנות בפ' אעפ"י סי' י"א, דקדושי קטן לאו כלום, אלא העיקר נישואין, שיכנסה בקידושין, ואינו נחשב לו כביאת זנות, והר"י קארו (ב"י שם) הבין דברי הטור, שי"ג שנים שלימים מיקרי סמוך לפירקן, ושכן דעת הרמב"ם (ה' איסורי ביאה פכ"א הכ"ה) ולא כדברי התו' כו' עכ"ל, ובמחילה נראה שלא דק, וגם הרמב"ם לא כתב יותר ממה שנאמר בגמרא, אות באות, וכמו שאנו מפרשים דברי הגמ', כן יש לפרש דברי הרמב"ם, והיינו

87

ים של שלמה מסכת יבמות פרק טז

 בשורש הענין, כגון באנו מן ההספד כו', שהוא דבר ברור, מבלי שיפול בו ספיקא, אפ"ה קמ"ל מתניתין, דסגי בהכי, וכה"ג איתא בתוספתא (פי"ד ה"י) והמגיד משנה (ה' גירושין פי"ג ה"ט) הביאה, וז"ל, אפילו שמע קול מקוננת, שמזכירתו בין המתים, אין עדות גדולה מזו, וכן כתב הרשב"א ז"ל עכ"ל. וכתב מהרר"י קארו (ב"י סימן י"ז) ועל זה אני סומך, למחות ביד אשה שנתעלם בעלה, ואין עדות להתירה, ויש אומדנות המוכיחות שמת, שלא תספידנו, כיון שאינה מותרת להנשא ע"פ אותם האומדנות, וכן אני מוחה מלומר עליו השכבה, כדי שלא יבאו להשיא את אשתו, וכיוצא בזה מצאתי לריב"ש בתשובה סימן (קמ"ט) [תק"ח], על

88

ים של שלמה מסכת כתובות פרק א

 טעונה ברכת חתנים, והא בועז אלמן שנשא אלמנה, ואפילו הכי בירך ברכת חתנים כו', ומאי פריך, דילמא אלמן ואלמנה אין צריכין ברכת נשואין, אלא ברכת אירוסין, משמע להדיא, דברכת בועז על נשואין קאי, וכן דעת הרמב"ן, שאין ברכת אירוסין צריך עשרה, אלא ברכת נשואין, ועי' סימן ט"ז:כתב מהר"י קארו (ב"י סימן ס"ב), נשאל הרשב"א (ח"א סימן אלף קס"ז, מיוחסות קפ"ה) על עיר שאין בה עשרה בני אדם לברכת נשואין, ואי אפשר להביאם שם ממקום אחר, והשיב, ברכת חתנים אינו בפחות מעשרה. ובכתבי מהר"ר איסרלן (ת"ה ח"ב) סימן ק"מ כתב, בשם תשובת המימוני, דאין ברכות מעכבת דיעבד, דמסתברא, כלה בלא

89

ים של שלמה מסכת כתובות פרק ב

 אינם זוכרים כלל מן החתימה, שמא הרא"ש לא כתב אלא ששכחו ההלואה, אבל זוכרין שחתמו אותו השטר, ואפשר שהרא"ש ג"כ [אינו] חולק על הרמב"ם, ומודה, היכא ששכחו הכל, שאסורין להעיד, אבל לא מסתבר לומר דאף הרמב"ם סובר כדברי הרא"ש דבעי צירוף, ואסור להעיד דקאמר היינו בלא צירוף, וכן פי' מהרר"י קארו, וכתב (ב"י שם צ"א ע"ב ד"ה ומ"ש הרמב"ם) שכך פי' ר' ירוחם בספר מישרים (נ"ב ח"ח, י"ד ע"ג) ולפי זה צ"ל מה שהשיג הטור על הרמב"ם, היינו משום דס"ל לבעל הטור דלא בעי צירוף, כדעת הרי"ף בפ' ד' אחין (יבמות ט' ע"א) וכתב נמי דכן דעת מהרר"י קולין בשורש

90

לבוש מרדכי מסכת גיטין סימן ה

 לומר הוצרך להעמידו בחרש].והנה הרמב"ם (פ"ז מגירושין הי"ח) כתב וז"ל, נתנו לה ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנשתתק, הרי זה יתקיים בחותמיו ואחר כן ינתן לה, עכ"ל. וכתב ע"ז הלח"מ ז"ל, משמע מדברי רבינו דאילם שכותב בפני נכתב ובפני נחתם פסול, וטעמא ביאר הרב מוהר"י קארו ז"ל, וקשה דא"כ אמאי לא תני במתניתין בסוף המביא תניינא (כג א) אילם, כיון דבמתניתין ג"כ בחוץ לארץ קא מיירי, דהא סומא לא איירי אלא דווקא בחוץ לארץ, לימא ג"כ אילם דבחוץ לארץ אינו מביא משום דאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם כו', עכ"ל הלח"מ.הבדברי השו"ע דאילם

1234567891011121314151617181920