קארו

קארו מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2219 מקורות עבור קארו. להלן תוצאות 61 - 70

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


61

תוספות יום טוב מסכת אבות פרק ד

 שלמד האדם מלומדו הוא מתחכם ומשכיל בלמודיו ואין חדוש שישכיל יותר ממה שהשכילו מלמדיו. דרך חיים. ומ"ש הר"ב כי עדותיך שיחה לי שכל כוונתי לשם שמים כיון שכל שיחתי היה בתורה:הכובש את יצרו - יצר הרע נקרא יצר סתם לפי שקדם ושליט בגוף הוא לבדו. מד"ש בשם הר"ר יוסף קארו. ועוד פירש שהוא יצרו המיוחד לו ונתעצם בו יותר ממה שיתעצם ויתיחד ביצר הטוב כי טבע האדם נוטה יותר אל יצר רע ועמ"ש משנה ט' על שיראת חטאו [כו']:שנאמר טוב ארך אפים מגבור - כתב הר"ב הכי הוי פירושא דקרא טוב ארך אפים הבא מצד הגבורה וכו' דאל"כ אלא פירוש

62

תוספות יום טוב מסכת ערלה פרק א

 אנשים מפעולה אחת. חוזר המעוט השני וממעט השנים מהם א"כ הוא מרבה האחרים שיעשו הפעולה הנזכרת. וכן ברבוי אחר רבוי הראשון משמע רבוי כללי בא הרבוי השני לומר וזה הרבוי אינו משמע כללי אלא פרטי במה שמרבה ולא מדבר זולתו. כך נ"ל עכ"ל. [וראיתי אחרי זה לכללי הסוגיות שהוסיף הגאון קארו בעל בית יוסף ז"ל על ספר הליכות עולם שכתב שם על זה שאין דבריו נוחים לו אבל טעם הדבר הוא שכבר למדנו מסיני כלל זה לדרוש התורה כך. וכתב עוד בשם התוספות דיומא פרק ה [דף ס ב] בשם רבינו שמואל דטעמא דשמא הוה ממעטינן מכח שום דרשא או

63

תפארת ירושלים מסכת שבת - הערות פרק טז

 שלד) כתב וזה לשונו, והרב הגדול מהר"ר יצחק אבוהב ז"ל תירץ דלא דמי דשאני הכא דיכול להציל הוא אלא דאריא רביע עליה, ולי נראה דאין זו טענה דכל שאינו יכול להציל מאיזה טעם שיהיה הוה ליה כזוטו של ים. ועיין ב'בני ציון' (שם ס"ק יג) שביאר שמחלוקת מהר"י אבוהב ומהר"י קארו, הוא באופן שאינו יכול להציל על ידי איסור דרבנן, ע"ש. והיינו ממש ספיקו של רבינו.163. רבינו נקט בפשיטות הסברא בתוספות שם שלכן אין זה דיחוי משום שזה רק איסור דרבנן, ולכאורה היה מקום לומר הביאור בזה, שכיון שהוא רק איסור דרבנן, אין זה נחשב דחוי אצל המצוה, שמן

64

קרבן אהרן ויקרא - דבורא דנדבה פרשה ט סוף פרק י

 האדם, והוא היפך מסקנת הגמרא, ואחר זה כתב נראה שסומך על מה שאמר רב פפא בתר הכי פשיטא לי כדקמצי אינשי, וחולק על מי שכתב בג' אצבעות לבד ושמוחק ושיש בו קושי, ומ"מ איני יודע איך יחלוק רב פפא על הברייתא ואיך יפסוק הרב כרב פפא היפך הברייתא.ומהר"י קארו אמר ולי נראה שאפשר לומר דכיון דחזינן דרב פפא דבתרא הוא אמר פשיטא לי כדקמצי אינשי, ממילא משמע דאיהו ידע דהאי מתניתא משבשתא היא ולא מתניא בי ר' חייא ור' אושעיא.ולי נראה דהאי גרסא דרב פפא הוא מאי דגריס הכא שהוא חופה את פס ידו באצבעותיו שנראה באצבעות כולם,

65

קרבן אהרן צו פרשה ח סוף פרק יב

 שהיא מן השעורים, אם כן למה לן להתיר שלא לשמה במנחת הקנאות מפני הלבונה, תיפוק לי משום שהיא גם היא מן השעורים, ולזה אמר הוא דלא גרסינן לאפוקי מנחת העומר דלא חזיה, אלא ה"ג לאפוקי מנחת העומר דחדש הוא, ופירושו דאין מביאין מנחות וביכורים קודם לשתי הלחם וכו'.ומהרר"י קארו ז"ל אמר בפירוש דברי הראב"ד שהוא פירש מנחת העומר מנחה שהוקרבה אחר שהביאו מנחת העומר קודם שיביאו שתי הלחם, ובזה לא הוצרך לדחות דבריו כי אמר שהמה נופלות מאליהם, ולזה אמר והנך רואה כמה דחוק פירוש זה.ולפי קוצר דעתי לא דק הרב בזה, שאין זה פירוש דברי הראב"ד, ולא

66

קרבן אהרן תזריע פרשה א פרק ג

 ראשונה והיא באה אחרי משנה אחרונה, ולכן בחר הרמב"ם ז"ל לומר דגם לרשב"ג ז"ל השאר עליה חובה ולא היו דבריו שלמד בב"ד, אלא לפי שעה משום עת לעשות לה' ולא יכול לעשות זה שהוא להפר תורה אלא ברשות ב"ד, ולזה בא לב"ד ואמר דעת לעשות לה'.ויפה דייק מהר"י קארו ז"ל בדברי הראב"ד שגם הוא לא אמר דדברי רשב"ג היו הוראת דין, שזה אי אפשר כפי המשניות הסותרות זה, אלא שהראב"ד ז"ל סבר שרשב"ג לא לפי שעה לחוד תקן זה, אלא לדורות תקנו וקבעו, כדי שגם לעתיד לא יתיקרו ולא ימנעו מלהביא כלל, באופן שאין זה כפי הדין, אלא תקנה

67

קרבן אהרן תזריע - פרשת נגעים פרשה א פרק א

 הם מצטרפים בין ב' התולדות זו עם זו ובין האבות זה עם זה, וכל אב עם התולדה אף על פי שאינה שלו, ופשטא דמתניתין בפרק קמא דמס' נגעים משמע כדבריו, שאמר ד' מראות מצטרפין זה עם זה, דמשמע שכל הד' מראות מצטרפין, אבל סוגיא דגמרא דשבועות לא משמע הכי, והר"י קארו נדחק לישבה עם הרמב"ם ז"ל ואין זה מקום להאריך בזה.לפטור ולהחליט ולהסגיר. לכל הני מילי מצטרפים כאשר יחייב חיובם והיותם במראה אחד, שיאמר לו טהור אתה או שיעכב ענינו ודינו וזהו להסגיר, או יחליטנו ויאמר לו טמא אתה וזהו להחליט, שאלו הג' גבולים יעברו על המצורע, שבראשונה יסגירנו

68

קרבן אהרן תזריע - פרשת נגעים פרשה ה פרק י

 אות ו(ו) יכול נמרט מחמת חולי יהיה טמא. כך היא הגרסא בספרינו, ולכאורה נראה דגרסא משובשת היא, דהא חולי בידי שמים הוא, והיאך אפשר לומר דממעט ליה שאינו טמא מבידי שמים, לזה היה נראה דה"ג יכול נמרט ראשו מחמת חולי יהיה טהור, ת"ל קרחת כו'.ומהר"י קארו ז"ל בפ"ה מהלכות טומאת צרעת להרמב"ם הסכים לשבש הברייתא מכח קושיא זו, ומשום דנראה לו כפי דברי הרמב"ם דלא גריס הכי, דכתב הרמב"ם שם מי שנשר שער ראשו בין מחמת חולי בין מחמת מכה שאינה ראויה לגדל שער בין שאכל דברים המשירין את השער או סך דברים וכו' הרי זה קרח או

69

קרבן אהרן תזריע - פרשת נגעים פרשה ה פרק טו

 בו, אמנם אשר יהיה הוא לעתיד, כלומר את אשר הוא ראוי עכשיו שיהיה בו הנגע, ולא מי שהיה ראוי קודם שיצבע ועכשיו שהוא צבוע אינו ראוי, ולדעת הרמב"ם ז"ל [נגעים יא, י] אפילו יהיה השפה מצמר לבן לא תשרף עם הבגד, דסתם אמרות באיזה אופן שיהיה מיעט התנא.ומהר"י קארו ז"ל אמר דסבר הרב ז"ל דאחר שנמעטה השפה מקרא, נמעטה מאיזה מין שיהיה, ותנא דנקט ארגמן אורחא דמלתא נקט, שכן דרך לעשות, אבל אין הכי נמי שאפילו מצמר לבן הם מצילות ע"כ.והן אמת שבמשנה יכולין אנו לסבול מ"ש הרב, אבל בברייתא דידן לא, דאמר אוציא ולא אוציא ארגמן, ואם

70

השגות הרמב"ן לספר הצבא

 יבא וישיב כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב. ותחלת כל דבר יש לי לומר אם משנתנו בפותח לתוך הבית הפתוח לחצר השותפין היכי קתני רישא לא יפתחנו לחצר השותפין והיינו לביתו הפתוח לחצר השותפין, וקתני סיפא ופותחה לתוך ביתו והיינו נמי לתוך ביתו הפתוח לחצר השותפין, רישא קארו ליה חצר השותפין וקאמר דמשום הכי אסור וסיפא קארי ליה לתוך ביתו וקאמר דמשום הכי מותר, זה הלשון אין לו ענין ולא מקום שהרי שניהם למקום אחד הם פתוחים ואין היתרון אלא שזה אפתא ואינה ראויה לדירה וזו עלייה ומתני' קרי להו תרוייהו עלייה, ועוד דקתני אלא אם רצה

1234567891011121314151617181920