קארו

קארו מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2219 מקורות עבור קארו. להלן תוצאות 191 - 200

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


191

לחם משנה הלכות מלוה ולוה פרק ה

 יתבע את הערב תחלה משמע דאפילו יתבע למי שירצה סגי משמע דלא כרש"י שכתב שצריך שיקבל שלא יתבע את הערב אם לא יתבע הלוה:הלכה ו[ו] ישראל שלוה מעות מן העכו"ם וכו'. כתב ה"ה ז"ל וראיתי מי שפירש וכו' אף על פי שזקפן במלוה ע"כ ומהר"י קארו ז"ל הביא לשון זה של ה"ה וכתב אף על פי שלא זקפן במלוה וכו' ובודאי צריך להגיה ופירוש אע"פ שלא זקפן במלוה קודם שנתגייר ואף לפי גירסתנו אפשר לפרש זאת הכוונה וה"ק אע"פ שזקפן עליו במלוה עתה ולא קודם:אבל עכו"ם שלוה וכו'. כתב ה"ה דדעת רבינו כיש אומרים והוא ממ"ש אע"פ

192

לחם משנה הלכות נזירות פרק ג

 הוי נדר דהא אמר בנזירות שמשון הוי נזיר אע"ג דמתפיס בדבר האסור אלא ודאי דטעמא דר' יהודה בנזירות שמשון הוי משום דכתיב ביה לה' כדכתב מהר"י בן לב ז"ל. ויש סעד לתומכו לפירוש מהר"י בן לב ז"ל שפירש דטעמו של רבינו ז"ל משום דמפיק ליה מלה' ולא כמו שפירש מהר"י קארו ז"ל דטעמא דאית ליה דשמשון נדור הוא דקרא דכי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן מנוח הוא דקאמר ליה דאם כדבריו איך כתב רבינו שהרי לא נדר בנזיר הא מ"מ אביו הדירו כיון דמנוח קאמר כי נזיר אלהים יהיה הנער וכו' וקי"ל איש מדיר את בנו בנזיר ואי קשיא

193

לחם משנה הלכות סנהדרין פרק ג

 א] עד אימתי יושבין וכו'. פ"ק דשבת (דף י') עד אימתי יושבין בדין אמר רב ששת עד זמן סעודה ושם פירשו ששעה ששית היא זמן סעודת ת"ח. ומ"ש סוף שעה ששית לא ידעתי מאין לו זה ולא היה לו לומר אלא תחלת שעה ששית וכבר תמה על זה הרב מהר"י קארו נר"ו בסימן ה' והניח הדבר בצ"ע:אבל ב"ד הגדול וכו'. פ' אלו הן הנחנקין (דף פ"א ב) תניא אמר ר' יוסי וכו' ואם לאו אלו ואלו באין ללשכת הגזית ששם יושבים מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים יושבים בחיל ע"כ ופירוש חיל הוא מקום

194

לחם משנה הלכות סנהדרין פרק ה

 בחו"ל היכא שגזל ולעיל משמע דאפי' הקרן אין גובין שכתב שהגזלות ותשלומי כפל אין גובין וכו' ואותם גזלות ע"כ קרן הוא וצ"ע:הלכה יד[יד] ולא כל המשלם וכו'. כתב כן רבינו משום דלא נטעה ונאמר דהא דקנס בעינן מומחין תליא בהא דמודה בקנס פטור וכ"כ מהר"י קארו בסי' ג':הלכה יז[יז] מנהג הישיבות וכו'. כ"כ בהלכות בריש פ' החובל:הלכה יח[יח] יחיד שהוא מומחה וכו'. סברא דנפשיה ז"ל והרא"ש חולק עליו כמבואר בדברי הטור סי' ג':

195

לחם משנה הלכות סנהדרין פרק ז

 רבינו כן וא"ת כיון דהך הוציא דכתב רבינו הוא מדוייק איך כתב רבינו בסמוך בדור לי בחיי ראשך דאחר שנשבע אינו יכול לחזור בו אפילו לא נגמר הדין לומר איש פלוני אתה זכאי וכו' הרי כאן דאפי' אמר איש פלוני אתה חייב יכול לחזור בו וכ"ש התם כמו שהקשה מהרר"י קארו ז"ל זו אינה קושיא יש לחלק כמו שחילק נמוקי יוסף לדעת הרי"ף ז"ל בפרק זה בורר דשאני התם דהוא גמר הדין על עצמו שאמר לו השבע לי בחיי ראשך והפטר אבל הכא לא ועוד דהתם הרי עשה מעשה על פיו ונשבע וכיון דגרם לו לישבע אינו יכול לחזור בו

196

לחם משנה הלכות ערכין וחרמין פרק ב

 הלכה יב[יב] שתי לשכות היו במקדש כו'. הר"א ז"ל השיג על רבינו ובתוך דבריו כתב ואם כפירושו היה צ"ל קדשי מזבח מוציאין הצריך להם מקדשי בדק הבית וכו'. והוא תימה דהכי נמי קאמר וכן הביא הוא הלשון של ירושלמי, ואני תמיה על הרב מוהר"י קארו ז"ל שכתב שנוסחא משובשת נזדמנה לו להר"א ז"ל והלא הוא עצמו הביא נוסחת רבינו ז"ל ומ"מ מקשה עליו ואיך אפשר שנוסחא משובשת נזדמנה לו. אבל נ"ל לפרש כוונת הר"א ולומר דהוא סבור דג' לשכות היו שם אחד לשכת ב"ה שהיו נותנין שם כספים של ב"ה ואחד לשכת התרומה שהיתה לקדשי המזבח ואחת לשכת הכלים

197

לחם משנה הלכות קרבן פסח פרק א

 הספר עם הספר לא נפשיט את הפסח מעורו ואמרו שם במסקנא והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות ותירצו דשקיל ליה בברזי ע"כ. משמע דאפילו לרבנן מן החזה ואילך לא היה מפשיט בי"ד דחל להיות בשבת אלא בברזי כלומר בחתיכות דקות ומפשיט וחותך. והתימה מהרב מהרר"י קארו ז"ל שכתב דרבינו ז"ל פסק דלא כר"י בן ברוקא ולכך כתב מפשיטין את כולו דא"כ תיקשי דאמאי לא כתב דמן החזה ואילך שקול בברזי ואפי' נאמר דרבינו ז"ל מ"ש כאן הוא בחול אבל כשחל להיות בשבת לעולם דאין מפשיטין אלא עד החזה ופסק כר"י בן ברוקה ודלא כהרב מוהררי"ק

198

לחם משנה הלכות שאלה ופקדון פרק א

 רבינו ז"ל כשהיא דשה לרבותא נקטה דכיון שהיה בשעת מלאכה והיכא דלא שינה פטור א"כ השתא ששינה למלאכה קלה ס"ד דפטור דהא דטבא לה עבד לה ואפילו הכי מתה וא"כ דין הוא לפוטרו קמ"ל דכיון דשינה חייב וכ"ש היכא דלא היה בשעת המלאכה ושינה דחייב ועם זה נסתלקה קושיית מהרר"י קארו ז"ל שהקשה שמכאן משמע דאפילו היכא דשינה דוקא כשמתה כשהיא דשה חייב ובתחלה כתב דכשמתה שלא בשעת המלאכה אפילו לא שינה חייב דמ"ש כאן דבשעת מלאכה לרבותא נקטה כדפרישית:הלכה ב[ב] ושלא שינה בה פטור וכו'. וא"ת ניחוש דילמא שלח בה יד וי"ל דהרא"ש כתב בפרק המפקיד דאחזוקי

199

לחם משנה הלכות שאלה ופקדון פרק ב

 ממון בודאי ולא בספק י"ל דכי אמרינן את"ל פשיטותא הוי היינו היכא דאמרו בגמרא אבל היכא דלא אמרו בפירוש אע"ג דהוא מוכרח מכח הסוגיא לא הוי פשיטותא ואדרבה אמרינן דלהכי לא אמרו בגמרא בפירוש כי היכי דלא ליהוי פשיטותא וכן ראיתי בהר"ן ז"ל אע"פ שאיני זוכר כעת מקומו וכ"כ מהר"י קארו ז"ל באבן העזר בהלכות גירושין:הלכה יא[יא] אפילו פשע מפני שהוא כלוקח. דפליג אר"י דקאמר כשומר חנם הוי ולדברי ר"י ודאי היכא דפשע חייב משום דלא הוי בבעלים כיון דתחזור פרה לבעלים הראשונים וע"כ יש לתמוה על הטור שכתב בח"מ בהלכות שואל בתחלה כלשון זה של הרמב"ם ז"ל

200

לחם משנה הלכות שבועות פרק א

 פטור משום דליתיה להבא הקשו שם מהא דעולא דאמר והוא שניכר וכו' ואמרו טעמא דניכר הא לא ניכר עובר משום שבועת ביטוי ותירצו שם בגמ' אליבא דשמואל דאפילו בשבועת ביטוי אינו עובר משמע דלרב דקי"ל כוותיה עובר משום שבועת ביטוי ובסוף פ"ה נראה מדברי רבינו ז"ל כמו שהבין ה' מהרר"י קארו ז"ל שאינו לוקה כלל. ולא ידעתי איך יישב רבינו ז"ל דברי הגמרא דבין לרב בין לשמואל משמע דלוקה אלא דלרב חייב קרבן ולשמואל פטור מקרבן כמבואר שם וצ"ע:הלכה ה[ה] השניה שהשבע על דבר וכו'. אעפ"י שלא נזכר זה במשנה תרין הוזכר בירושלמי (שם) שאמרו שם ההוא דאישתבע

1234567891011121314151617181920