קארו

קארו מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2219 מקורות עבור קארו. להלן תוצאות 161 - 170

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


161

ויכוח מים חיים הקדמה

 הגהות על הגהותיו והוסיפו בזה מבוכה על מבוכותיו לפי דבריו. גם כל עסק הלימוד שהיה לנו בשערים ההם עד הנה לפי דבריו היה ללא תורת אמת וגם לא להועיל וחלילה להאמין בזה, ולא על הרב ז"ל לבד הוא תלונתינו, כ"א אף על הרב הגדול אשר בצלו נחיה בגוי' הגאון מהרר"י קארו יצ"ו, אשר הוא בעצמו ובכבודו מכריז תועלת ספרו הגדול, ואע"פ שאין זה ספק כי הגדיל לעשות מאד עם עמו, לפרש ולבאר ולהוסיף חידושים מכל אשר היו לפניו, ולעשות אזנים לתורה כי עתה יקוו כל מי התורה אל מקום אחד ותמלא הארץ דעה כמים לים מכסים, עם כל זאת הוסיף

162

ספר חרדים הקדמה

 וחרבות שלופות מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ה' זו חטאנו לו במצות לא תעשה הלכנו עמו בקרי דרך עראי וברפיון ידים במצות עשה אוי לנו דלא אכשור דרי ולא טובים אנחנו מאבותינו ואין אנו בטוחים מגרושין אחרות וחרב היונה וכוסות התערלה ששתו אבותינו וראיתי גדול הדור מוהר"ר יוסף קארו זלה"ה מיצר ודואג על זאת בימיו. ובת קול משמים יוצא לרבים בכל יום שובו בנים שובבים כדאיתא בזוהר פרשת נשא ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי גם ליחיד קול קורא משעיר מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך ואין מקיץ מתעורר להחזיק בו כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו

163

ספר חרדים מצוות לא תעשה פרק ה

 לחומרא דלא בעינן אפילו חדא והרמב"ם ורבינו יונה סברא אמצעית דחדא בעינן לאיסורא אך בזה חלקו דהרמב"ם סבר כשהמלאכה אחת בשני מינין יחדיו היא האסורה אף בלי קשירה ולרבינו יונה כיון דמנהיגן קשורין אסור אפי' בלי מלאכה והמחמי' תבא עליו ברכה, ושמעתי מחכם א' שראה שהרב הגדול בדורו מהור"ר יוסף קארו זלה"ה שפעם א' היה בכפר וראה יהודי מושך ברסן הסוס ואחורי הסוס חמור קשור בחבל במרדעת הסוס וקרא וגער ונזף ביהודי עד שהתיר חבל החמור מעל הסוס והורה לו שימשוך או ינהיג שניהם בלי קשירה כדעת רבינו יונה וגם כדעת הרמב"ם כיון דלא היו נושאין משא אחד בין שניהם

164

ספר חרדים מצוות התלויות בארץ ישראל הקדמה

 ואית דאמר אין קנין ויש מפרשים דלא נחלקו אלא מדאורייתא אבל מדרבנן לכ"ע אין קנין וכן כתב רמב"ם בתשובה נביא אותה לפנינו בס"ד, ופסק הרב בילדותו בפירוש המשנה כמ"ד יש קנין מדאורייתא ובזקנותו כשחבר ספרו הגדול היד החזקה חזר בו ופסק כמ"ד אין קנין מדאורייתא ובכסף משנה כתב מוהר"ר יוסף קארו זצל"ה טעם לפסק אחרון פ' ראשון מהלכות תרומות וקשה לרמב"ם שהרי בפ"ק דע"א אמרו דאסור למכור שדה לגוי בארץ ישראל מתרי טעמי חד משום חניה בקרקע וחד מפני שמפקיעה מתרומה ומעשר שהגוי לא יעשר וגם כשמוכר הפירות לישראל כיון שנמרחו ע"י גוי פטורין אפי' מדרבנן ותירץ הרב שם דלארבע

165

ספר חרדים מצות התשובה פרק ב

 שולחן שאינו כפי' רמב"ם אלא כמעשה בהמה וכיון דהביא זה במסקנת דבריו נראה דהכי ס"ל בהפיכת שולחן ומעתה אין היתר דשלא כדרכה כלל ואוי למיקל כי הרשב"י ע"ה כתב שאין לעון זה תרופה כי אם בתשובה גדולה תדירה ומעשה היה פה צפת שנת הש"ח ליצירה שבמעמד הרבנים מהור"ר ר' יוסף קארו ומהור"ר יצחק מסעוד ומהור"ר אברהם שלום ומורי הרב החסיד ר' יוסף שאגיס וכמה רבנים אחרים באה אשה ואמרה שבעלה היה בא עליה שלא כדרכה ונידוהו וחרפוהו ואמרו לשורפו באש וסוף גרשוהו מארץ ישראל וה' יציל שארית ישראל מעון ואשמה:

166

דרשות ר"י אבן שועיב פרשת צו ולשבת הגדול

 ימוש, ולכן היה מנהג החכמים והנביאים הראשונים לקבוע ישיבה ולדרוש בשבתות ובמועדים דכתיב מדוע את הולכת אליו וגו'. ואז"ל מכלל דבחדש ושבת מיבעי ליה למיזל.וכמו שאמרו בחגיגה ברב אידי בר אבין דהוה אזיל ג' ירחי באורחא ויתיב חד יומא בבי רב, והדר ג' ירחי באורחא לביתיה והוו קארו ליה בר בי רב דחד יומ', חלש דעתיה קרא אנפשיה שחוק לרעהו אהיה, א"ל ר' יוחנן במטותא מנך לא תעניש רבנן, נפק ר' יוחנן ודרש ואותי יום יום ידרושון, וכי ביום דורשין ולא בלילה, אלא כל העוסק בתורה אפי' יום אחד בשנה כאלו למד כל השנה כלה, ולכן היו רגילין לדרוש

167

נתיבות עולם נתיב הלשון פרק ט

 שדבר זה אין שייך לומר, דהרי הראב"ד ז"ל כתב ומשפחה זו כשירה אי תרי נינהו מכשרינן אפומייהו אע"ג דהוי בחזקת פסלות. ומדלא אמר ג"כ דפסלינן כאשר הם שנים אע"ג דהוי להו חזקת כשרות, ש"מ דזה לא הוי מידי כי אם יש כאן חזקה לא פסלינן כלל דאין כחו לפסול. ומהר"י קארו ז"ל כתב בטור ח"מ סי' ל"ח דאיירי שהקטן אומר שאביו אמר לו משפחה זו עמדה בדין והוכשרה או פסלה ב"ד משום דמילתא דמפרסמא וכגלוי מילתא בעלמא הוא ע"כ, ובודאי גם כן ר"ל כאשר אין כאן שום חזקה למשפחה כהאי גוונא הקטן נאמן אבל כאשר יש כאן חזקת כשרות אין

168

דעת תבונות כדי להטיב רצה ה' שהאדם ישלים חסרונותיו - עיונים

 מבאר בספר "דרך ה'" חלק א, פרק ב (ועיי"ש עוד טעם לנתינת הבחירה לאדם). וכן עי' להלן בספר הכללים, ב"כללי פתחי חכמה ודעת", כלל ראשון, עמ' רצג.[4] מאמר זה של הירושלמי מובא בתוספות במס' קידושין (לו: ד"ה "כל מצוה"). ועי' בספר "מגיד מישרים" למרן ר' יוסף קארו זצ"ל, שאמר לו המגיד (פרשת בראשית, ד"ה "אור ליום שבת י"ד לטבת"): "דנשמתין עד לא אתו לעלמא, דמו למאן דאכיל נהמא דמלכא בלא פולחנא... כדי למיפק מההוא כיסופא בעי למיתי בההיא עלמא למתעסק בתורה ומצוות לעבדה ולשמרה ויכלון נהמא בלא כיסופא". ועיין ריש יונת אלם לרמ"ע מפאנו: כי חרפה היא לנו - תירגם

169

ספר מגיד מישרים פרשת ואתחנן

 משדרין לך שלם נביאי מהימני תנאי אמוראי רבנן סבוראי גאונים פסקנים כלהו מברכי יתך כד את עסיק במיליהון ומכוין יתהון כמה עלמין מזדעזעין לקל נעימו דהנהו ברכאן שאלין ואמרין מאי האי מתיבין ואמרין האי הו' ריש מתיבתא רבא דארץ ישראל פסקנא רבא דארץ ישראל מחברא רבא דארץ ישראל יוסף המכונה קארו דמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו כולהו מתיבין ואמרין בריך יהא למארי עלמא והא אינון שדרוני לגלאה לך רזא סתימא בפרשת' קדישא אמאי הוה מתחבט מרע"ה כולי האי לאעלא לארץ ישראל וכי זכותא הוה חסר. ותו אמאי לא אתקבלא צלותיה וכמה בני נשא דלא כשרין זכו למיעל לארץ ישראל ותו

170

פלא יועץ - כינוי

 האיש שקוראים אותו העולם כך דאפילו שבזה נקה זה האיש מעון אבל היותר טוב שיוכיח במישור את העם ההולכים בחושך ויודיעם האיסור וחומר שבו עד שישובו לקרותו לשם שבו וזכות הרבים תלוי בו וכבר אזהרה שמענו ליזהר ביותר בקריאת שם הרבנים שלא לקרוא אותם בחניכתם כמו שנוהגים קצת לומר הרב קארו הרב אלשי"ך הרב אלגאזי וכדומה אלא יאמר מוהר"י קארו מוהר"ם אלשי"ך כי אם יש אסור בשאר אנשים עאכ"ו ברבותינו הקדושים:ויש דברים שמצוה לכנות כגון בע"ז שאסור להזכיר אותה בשמה כמו שקורין אותה העכו"ם וכן ימי אידיהם של עכ"ם וצריך לכנות להם שם של גנאי לבל יעבור על מה

1234567891011121314151617181920