ציצית

ציצית מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 7063 מקורות עבור ציצית. להלן תוצאות 191 - 200

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


191

תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) אורח חיים סימנים ב-ג

 תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) אורח חיים סימנים ב-ג* וששאלתם מהו להטיל ציצית של פשתן לסדין (של צמר) [שלפשתן] - כיון דאמר מר (שבת כז רע"ב ומקבילות) צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן, שפיר דמי, או דלמא כיון דאמור רבנן (יבמות ד סע"ב) תכלת עמרא, מדשש כיתנא תכלת עמרא הוא, הילכך דעמרא }הוא{ דהוי ציצית, דמידי אחרינא לא. ותוב: אי הוי ציצית דכיתנא, אמאי פליגי רבנן בסדין בציצית, לירמי דכיתנא. ואי אמר מר לירמי חוטי דכיתנא למאני דכיתנא, משום מצוה או משום דלא תשתכח מצות ציצית - למאי נפקא מינה, לברוכי עלה ומיפק ביה בשבת: אי מצוה מברכינן

192

תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) אורח חיים סימן ה

 תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) אורח חיים סימן ה* רב נטרונאי. והיכא דהוה כורך גדיל של ציצית ונפסק החוט אסור לקשרו ולכרכו, דקאמרינן בהדיא (מנחות לט רע"א) נפסק מעיקרו פסול.

193

תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) יורה דעה סימן רעז

 תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) יורה דעה סימן רעז* וששאלתם שעטנז צמר ופשתים דאסר רחמנא (דב' כב, יא), דוקא צמר כבשים כדכתיב (מ"ב ג, ד) אילים צמר, או דילמא כל צמר, הואיל ואיתרבי לענין נגעים (טומאה) [אסיר].דוקא צמר כבשים דאסר רחמנא, כי היכי דגמר ציצית מנהון בסמוכין, דכתיב (דב' כב, יא) לא תלבש שעטנז וסמיך ליה (שם כב, יב) גדילים תעשה לך, ואמר(י') ר' אלעזר (יבמות ד רע"א) סמוכין }מן התורה, ואמר רב ששת אפילו למאן דלא דריש סמוכין בכל התורה כולה,{ במשנה תורה דריש, דהא ר' יהודה בעלמא לא דריש סמוכין ובמשנה תורה דריש, דכתיב לא

194

תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) תשובות פרשניות סימן תקלד

 תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) תשובות פרשניות סימן תקלד* [מן הנימין ומן הגדדין דקא] אמרינן בסוכה (שם ט ע"א) לעינין צי[צית] קא אמרינן, היכא דעשאן לציצית מן הנימין [שלוקחין מעל הבגד במספרים או מגדדין שמשתי]רין בסוף בגד שחותכין אותן מן הבגד לאחר אריגתו, אותן גד[דין אין ראויין לציצית. מן הקוצין אין] ראויות לטוות מהן ציצית, שאינן אילא פסולת של צמר. סיסין, אילו פק[עיות של שתי שנטוו לשם בגד, ופליגי] בהן רב ושמואל, דרב אמר כיון שלא ניכנסו לבגד קורא עליהן }שם{ ומשימן, ושמואל סבר [בעינן טויה לשמה, לשם] ציצית. ולמעטן מותר, שלא לבטלן הוא מיתכוין

195

רש"י בראשית פרשת נח פרק ט

 כנען - יש מרבותינו אומרים כנען ראה והגיד לאביו לכך הוזכר על הדבר ונתקלל:וירא את ערות אביו - יש אומריםה סרסו ויש אומרים רבעו:(כג) ויקח שם ויפת - אין כתיב כאן ויקחו אלא ויקח, לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית, ויפת זכה לקבורה לבניו, שנאמר (יחזקאל לט יא) אתן לגוג מקום שם קבר. וחם שבזה את אביו נאמר בזרעו (ישעיה כ ד) כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחףו וחשופי שת וגו':ופניהם אחורנית - למה נאמר פעם שניה, מלמד שכשקרבו אצלו והוצרכו להפוך עצמם לכסותו,

196

רש"י במדבר פרשת שלח פרק טו

 לה) רגום - כמו עשה פיישנ"ט בלע"ז [בעשות] וכן הלוך אלנ"ט [בהלוך] וכן זכורד ושמור:(לו) ויציאו אותו - מכאן שבית הסקילה חוץ ורחוק מבית דין:(לח) ועשו להם ציצת - על שם הפתילים התלוים בה, כמו (יחזקאל ח, ג) ויקחני בציצית ראשי. דבר אחר ציצית על שם וראיתםה אותו, כמו (שה"ש ב, ט) מציץ מן החרכים:תכלת - צבע ירוק שלו חלזון:(לט) וזכרתם את כל מצות ה' - שמנין גימטריא של ציציתז שש מאות, ושמונה חוטים וחמשהח קשרים הרי תרי"ג:ולא תתורו אחרי לבבכם - כמו (לעיל יג כה) מתור הארץ. הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את

197

רש"י תהלים פרק קיט

 ולא תשא אמרו הכל להנאתו ולכבודו כיון ששמעו כבד, לא תרצח, לא תנאף, הודו על ראש דברך שהוא אמת:(קסב) שש אנכי על אמרתך - על הבטחתך שהבטחתני, ד"א על אחת מאמרותיך הסתומות כשאני מבין בה, ורבותינו דרשו על המילה שהיה דוד בבית המרחץ וראה עצמו בלא ציצית ובלא תפילין ובלא תורה אמר אוי לי שאני ערום מכל מצות כיון שנסתכל במילה שמח ואמר בצאתו (מבית המרחץ) שש אנכי על אמרתך המילה שמתחלה נתנה במאמר ולא בדבור שנאמ' (בראשית יז) ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור:(קסד) שבע ביום - שחרית שתים לפני קריאת שמע ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה

198

רש"י שיר השירים פרק ד

 שם חבה יפה הוא בעיני גלגל שילה נוב וגבעון ובית עולמים הוא שיסד הבבלי מנוחה ושאר ויעודים מנוחה זו ירושלים ושאר ויעודים מקום שנתוועד' שם שכינה לישראל:וריח שמניך - שם טוב:(יא) נפת - מתוק:תטפנה שפתותיך - טעמ' תורה:וריח שלמתיך - מצות הגונות הנוהגות בשלמותיך ציצית תכלת בגדי כהונה איסור שעטנז:(יב) גן נעול - על שם צניעות בנות ישראל שאין פורצות בעריות:גל נעול - יש לפרשו לשון מעין כמו (יהושע טו) גולות עליות ויש לפרשו לשון שער והיא ל' ארמי בתלמוד טרוקו גלי:(יג) שלחיך - ארץ יבשה קרויה בית השלחין וצריך להשקותה תמיד ושדה בית הבעל יפה הימנה וכאן קילס יבש

199

גור אריה בראשית פרשת נח פרק ט

 ואת בניו, כדכתיב (פסוק א) "ויברך אלהים את נח ואת בניו", ואין קללה במקום ברכה:(כג) לכך זכו וכו'. בב"ר (לו, ו). פירוש לפי שאלו שני אחים היו נוהגים כבוד לכסות את אביהם, לפיכך זכו לכבוד, זה - לקבור את הגוף שלא יהיה מוטל בבזיון, וזה - לטלית של ציצית, דטלית הוא כבוד לגוף, וכדר' יוחנן דקרא למאני - מכבדותי (שבת דף קיג.). ובודאי כבוד ציצית שהיא מצוה - הוא יותר מקבורה, ומפני ששם נתאמץ במצוה יותר - זכה לכבוד הזה, שיהיו מלבושיו - שהוא כבוד האדם כאשר הוא עם נשמתו - דרך כבוד, מה שאין כך ביפת, שלא זכה לכבוד רק הגוף בלבד, וגם לא זכה

200

גור אריה בראשית פרשת וישב פרק לח

 אף על גב שיש לו בנים שיוציא ענפים, והבנים כמו ענפים, וכל שמרבה בהם יותר שלימות. הג' - הוא שישמש הבן לאב, ומזה הצד ראוי שיהיה לו בנים. ולפיכך אומר "חותמך" נגד שהבן הוא חותם של אב, שהרי האב חותם אותו, [ו] על ידי זה מקיים שמו בישראל. "ופתילך" הוא ענף ציצית - שהם ענפים מן הבגד, כך הבנים הם ענפים לאדם. ולכך אמרו 'בעון ציצית בנים מתים' בפרק במה מדליקין (שבת לב ע"ב). וידוע כי הבנים דומים לציצית - כמו שהציצית יוצאים מן מלבוש האדם - כך תולדות הבנים יוצאים מגוף האדם, שהוא מלבוש הנשמה, ולפיכך הבנים נקראים "פתילך". "ומטך" שהרי הבן מטה

1234567891011121314151617181920