פפא

פפא מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 9937 מקורות עבור פפא. להלן תוצאות 161 - 170

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


161

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת נשא

 מצבא העבודה:מבן שלשים שנה ומעלה עד בן חמשים שנה כל הבא לצבא צבא לעבוד עבודה באהל מועד. איזו היא עבודה שהיא צריכה עבודה הוי אומר זה השיר. כדתנן במסכת ערכין אין פוחתין מי"ב לוים העומדים על הדוכן. ואמרינן בגמרא [דף פה עמוד ב] כנגד מי אמר רב פפא כנגד תשעה כנורות וב' נבלים וצלצל שהם י"ב שנאמר בדברי הימים (דה"א כה) הוא ובניו ואחיו שנים עשר וכתיב (עזרא ג) ויעמד [יהושע הוא ובניו אחריו קדמיאל] [ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו] וכו'. לא היו אומרין לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כדי ליתן הקול בנעימה. ותנן במסכת תמיד שהה לנסך

162

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת שלח לך

 אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו. אף על פי שלא מצאנו בכל המקרא ממנו רפא אלא הכל דגשין בין שיאמר ממנו מפלוני בין שיאמר ממנו מעצמו הכל נקראין בדגש מכל מקום בזה יש בו מדרש שכן אמרו חכמים ז"ל דאמר רבי חנינא בר פפא דבר גדול אמרו המרגלים באותה שעה כי חזק הוא ממנו אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא את כליו משם:ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה לאמר. מלמד שלא היה בה שום דופי והם הוציאו אל בני ישראל לאמר כלומר השיבו לנו תשובה אם תשמעו אלינו רצונכם. ואם לאו הארץ

163

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) איכה פרק ג

 סימן מג(מג) סכותה באף ותרדפנו. כגיבור שמשים הצינה לפניו והחרב בידו ומכה בכל כחו, ואין הצינה צריכה אלא מפני היראה, כי אם כדי שלא תרחם עליהם סכותה לך.סימן מד(מד) סכותה בענן לך. שאפילו בשעת תפילה לא תעבור, דאמר ליה שמואל לר' חנינא בר פפא שמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהו סכותה בענן לך, אמר לו שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, וכן הוא אמר (תהלים סט, יד) ואני תפלתי לך יי' עת רצון.סימן מה(מה) סחי ומאוס. על שסכותה בענן לך והאריך גלותינו. וכמה תחנות וכמה בקשות עושין ישראל בכל יום ויום ובכל דור ודור דור

164

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) קהלת פרק א

 מצינו שהלב מדבר והלב רואה והלב שמח והלב שומע והלב מבין שנאמר (מלכים א ג, ט) ונתת לעבדך לב שומע. הלב שמח, שנאמר (תהלים טז, ט) לכן שמח לבי.סימן יז(יז) ואתנה לבי לדעת חכמה. זו חכמת התורה: ודעת. זו יראת י"י: הוללות. ר' חנינא בר פפא אמר זו מלכות: וסכלות. זו טרחות. ור' סימון אומר הוללות זו מצות, כדתנן (אבות פ"ב מי"ד) הוי שקוד ללמוד תורה, [ודע] מה שתושיב לאפיקורוס. וסכלות זו טפשות של בני אדם הרשעים המתגאים בעצמם: ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח. שהולכים ברצון עצמם ואומרים אין כמונו ומי ימשול בנו.סימן יח(יח) כי

165

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) אסתר פרק א

 כל ק"פ יום, כל ו' חדשים מניסן ועד תשרי, כיון שהגיע החורף פסקה המשתה:סימן ה[ה] ובמלאת הימים האלה. כיון שראו ישראל שנמצאו כלי בית ה', לא רצו להסב עם שאר שרי המדינות, ועשה להם מסיבה לעצמן, ומהו לכל העם הנמצאים בשושן הבירה, א"ר חנינא בר פפא מלמד שגדולי הדור ברחו להם ולא אכלו שם כי אם הנמצאים מפני בישולי נכרים. א"ר חנינא בר ממל אמר להם אחשורוש לישראל יכול אלהיכם לעשות לכם סעודה כזו לעתיד לבוא, אמרו לו הרי הוא אומר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה סד, ג), ואם עושה לנו כזה אנו אומרים

166

בראשית רבתי פרשת ויצא

 זה יהושע שנאמר שמש בגבעון דם (יהושע י' י"ב). כל שתה תחת רגליו (תהלים שם), זה דוד שנפלו כל שונאיו לפניו. צנה ואלפים כלם (שם ח') זה שלמה שנאמר וידבר על (האדם ועל) [העצים וגו' על] הבהמה (מ"א ה' י"ג). וגם בהמות שדי (תהלים שם), זה שמשון, א"ר חנינא בר פפא הראה הקב"ה שמשון בנחל שורק לוכד שלש [עמוד 130] מאות שועלים שנאמר וילכוד [וגו'] (שופטים ט"ו ד'). ר' סימון אומר וגם בהמות שדי זה דניאל שירד לגוב אריות ולא ניזק. צפור שמים (תהלים שם ט'), זה אליהו שנאמר והעורבים מביאים לו לחם (מ"א י"ז ו') והוא חי וטס בכל

167

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת חיי שרה פרק כד

 היא, בין שמת הוא, בין שחזרה היא, בין שחזר הוא, אבל סבלונות מועטין אינן נגבין, וכן מאכלות ששילח לבית חמיו אינן חוזרין כשמתה או כשמת הוא או שחזר בו הוא. אבל חזרה היא אפילו אגודת ירק מחזרת ושמין לו הדמים בזול: ומוהר הן תכשיטין שנותן לאחר קידושין, עלייהו אמר רב פפא הלכתא בין מתה היא בין מת הוא בין חזר הוא בין חזרה היא מוהרי הדרי, קידושין לא הדרי, דאי הדרי קדושין אתי למיטעי לזמר /לומר/ שמותר באחותה משום הכי אמרי דקידושין לא הדרי: תנן האשה נקנית בשלשה דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים, נקנית בכסף בשטר ובביאה, בכסף [ב"ש

168

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לו

 של ופסי והאל"ף רפויה, אבל השבא שתחתיה היא מטפלת. וענה הוא ענה הנזכר למעלה בפסוק אלה בני שעיר החורי (פסוק כ), הן בן אשתו של שעיר אמו של צבעון הוא בנו של צבעון ממש, מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה את ענה, ואקשינין דילמא תרי ענה הוו, ומתרץ רב פפא אנא אימר מילתא דלא אמרה שבור מלכא ומנו רבה, אמר קרא הוא ענה, הוא ענה דמעיקרא, פי' הוא הנזכר בפסוק אלה בני שעיר החורי כדדרשנו, וזה ענה היה אביה של אהליבמה ואשת עשו היתה, שנאמר ואהליבמה בת ענה בת צבעון, וצבעון אבי אביה הוא, וקראה הכתוב בת צבעון, לפי

169

שכל טוב (בובר) שמות פרשת וארא פרק ז

 כיצד מכחישין שמראים שעושים אותות ומופתים מעין מעשיו של מקום, אפס כי חלילה למאמינים להאמין בהם ולאמור שהן עושין מעשה ממש, אלא מראין באחיזת עינים שכן הוא והוא אינו כן, דכתיב ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא: א"ר אלעזר מכאן שאין השד יכול לבראות בריה פחותה מגרגיר שעורה. א"ר פפא אפילו כי גמלא נמי לא מצי ברי, אלא האי מכניף ליה, והאי לא מכניף ליה, איני והאמר לי' רבא לר' חייא לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסירא וגיידא לגמלי וטרף ליה בטבלא וקם, אמר ליה ולבתר הכי דמא ופרתא מי הוי, אלא האי אחיזת עינים הוא: ויעשו גם

170

שכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק יב

 הראשון מקמי דליכתוב ענין פיקודים, דהיינו ראש חודש אייר דבריש ספרא, אמר רב מנשיא בר תחליפא [משמיה דרב] זאת אומרת, כלומר זה הענין מוכיח, שאין דין מוקדם ומאוחר בתורה, אלא פעמים שהקדים המאוחר ומאחר המוקדם, פי' דאין דנין המאוחר כאילו הוא מוקדם, ולא דנין המוקדם, כאלו הוא מאוחר. אמר רב פפא לא אמרן אלא בתרי עניינא כגון האי במדבר סיני באחד לחדש השני (במדבר א א), דבריש סיפרא, דהוי ענין פיקודים. והאיך במדבר סיני בשנה השנית בחודש הראשון (שם ט א), דכתיב לבתר כמה פרשיות, דכי האי גוונא אמרינן אין דין מוקדם ומאוחר בתורה אלא ענין אחד הוא, אע"ג דזה

1234567891011121314151617181920