עונש

עונש מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 7846 מקורות עבור עונש. להלן תוצאות 61 - 70

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


61

אסתר רבה (וילנא) פרשה ז

 אגודה של ירק היה הפרסי חונקו ואומר לו למחר אני הורגך ומבזבז את ממונך, הדא הוא דכתיב והעיר שושן נבוכה, אמר רבי יששכר דכפר מנדי ומה אם מי שמחל ואמר (בראשית מ"ה) לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים וגו' ראה עד היכן היא מתוקנת שהרי עד ימי מרדכי אותו עונש של מכירת יוסף קיים מי שאינו מוחל על אחת כמה וכמה.

62

מדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה א

 מלכים ב'= ג' כ"ז). ד"א צדקה תרומם גוי. אלו ישראל שהם מרוממים בעולם הזה ומביאה אותם לעולם הבא. וכן משה אומר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו' (דברים ו' כ"ה). ובכל מקום הוא מלמד על הצדקה שכחה גדול מכל המצות. וכן בכתובים וצדקה תציל ממות (משלי י"א ד'). ומהו עונש של מונעי [צדקה] עשרים וארבע קללות כנגד עשרים וארבע ברכות, הרי הן מפרשות ע"י דוד עשרים וארבע קללות, שנאמר הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו בהשפטו יצא רשע וגו', יהיו ימיו מעטים וגו', יהיו בניו יתומים וגו', ינקש נושה וגו', יבזו זרים יגיעו, אל יהי לו מושך חסד

63

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כא - י' הדברות פ' קמייתא

 וגם ירשת (מלכים א' כ"א י"ט).[כתיב] פיתיתני ה' ואפת [חזקתני ותוכל וגו'] (ירמיה כ' ז'), אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם פיתיתני עד שנתתה לי את התורה ונתתה על צוארי עול מצות ונענשתי בהם, אילו לא קבלתי את התורה הייתי כאחת האומות לא שכר ולא עונש, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם שדילתני בסיני ואמרת לי אנכי ה' אלהיך והייתי סבורה שהוא רפה חזקתני ותוכל כי אנכי ה' אלהיך אל קנא (שמות כ' ה'), שדילתני בסיני ואמרת לי לא יהיה לך אלהים אחרים והייתי סבורה שהוא רפה חזקתני ותוכל זובח לאלהים יחרם (שם /שמות/ כ"ב

64

מדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא

 לא אראנו, לא אראנו לבריות ואפרסם מעשיו, מהו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (ירמיה כג כד), אמר הקב"ה אני ממלא העליונים והתחתונים, לכך נאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו. ד"א אם יסתר איש במסתרים. משל (לארביטטקון) [לארכיטקטון] יצא (קאטריקון) [קאטדיקון] על אותה מדינה (פי' עונש בלשון יון), התחילו בני המדינה מטמינים כספם וזהבם בתוך אותם המטמונים, אמר להם (הארביטטקין) [הארכיטקטון] אני בניתי את המדינה, ואני עשיתי את המטמונים, ממני אתם מטמינים, כך אמר הקב"ה למנאפים, ממני אתם מסתירים עצמכם, אם יסתר איש במסתרים, אני בראתי אתכם ועשיתי אתכם מחילים מחילים, [שנאמר] ותשכח אל מחוללך

65

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא

 לשברן, ארז"ל כל ימים שהיה הכתב על הלוחות לא היה משה מרגיש בהם, כיון שפרח הכתב נמצאו כבדים על ידיו והשליכם ונשתברו, ד"א למה שברן כיון שראה משה שנתחייבו כליה בקש עלילה להצילן, אמר כתוב בלוחות זובח לאלהים יחרם אמר הריני משברן ואומר לפני הקב"ה עד עכשיו לא היו יודעין עונש ע"ז שאלולי כן לא היו עושין.(לא) [לד, א] פסל לך, אימתי ירד משה מן ההר, אמר רבי יהודה בר שלום ק"כ יום עשה משה אצל הקב"ה כיצד בחדש השלישי לצאת בני ישראל וגו' בששה בחדש נתן להם עשרת הדברות וכתיב בו ומשה עלה אל האלהים ועשה שם ארבעים

66

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שלח

 במשה ואח"כ שלח לך אנשים, זש"ה לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכל לבותם (ישעיה מד) מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אנשים, אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שיהיו באין ואומרין לשון הרע על הארץ, אמר הקב"ה לא יהיה להם פתחון פה לומר לא היינו יודעים עונש של לשון הרע מה הוא לפיכך סמך הקב"ה הענין הזה לזה כדי שידעו הכל עונשו של לשון הרע שאם בקשו לומר לשון הרע יהו מסתכלין מה נעשה במרים אעפ"כ לא רצו ללמוד לכך נאמר לא ידעו ולא יבינו (שם /ישעיהו מ"ד/) לכך כתב הקב"ה שלוח המרגלים אחר מעשה מרים,

67

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור יב

 הנאנחים ולא מן הנאנקים, אמר לו ר' זעירא מה נעשה לאותן הנאנחים והנאנקים, לא מהן התחילה מדת הדין.[ג] [יב, ו] משוד עניים מאנקת אביונים. בשעה שהדיינים מבקשים לקלקל את הדין, הקב"ה מסלק שכינתו מביניהם, שנאמר עתה אקום יאמר ה', אומר הקב"ה מיד אקום. אמר ר' יודן גדול עונש גזל עניים, יותר מעון דור המבול, בדור המבול כתיב ה' למבול ישב (תהלים כט י), כביכול בישיבה נפרע מהם, ועכשיו עתה אקום, אינו נפרע מהם אלא בקימה. אשית בישע יפיח לו. ר' הושעיא אמר כשאשית ישועה לאלו, ארתיח מדת הדין לאלו.[ד] [יב, ז] אמרות ה' אמרות טהורות. אמר ר' יהושע

68

מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת משפטים פרק כב

 רוחות שבשמים ופתחו ארבע אוצרות הנשמות, וחזרו לכל איש רוחו שנאמר ותבא בהם הרוח (ויהיו) [ויחיו ויעמדו על רגליהם] חיל גדול, חוץ מאחד שלא קם, אמר הנביא לפני הקב"ה מה מעשיו של זה, אמר לו בנשך (ובמרבית לקח חיה) [נתן ותרבית לקח וחי] לא יחיה (שם יח יג) ראה כמה עונש המלוה ברבית שבתחיית המתים לא יעמוד, לפיכך אמר הקב"ה למשה לך והזהר את ישראל שלא יתנו ברבית, שנאמר נשך אוכל נשך כל דבר אשר ישך (דברים כ"ג כ'):סימן כה[כה] אם חבול תחבול וגו'. זה כסות יום [כגון] מלבושו וטליתו, וכסות הלילה כגון המצעות והכר והכסת, שצריך המלוה

69

מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז

 דבר אל אהרן אחיך. שאמרתי לך עליו הלא אהרן אחיך וגו' (שמות ד' יד), ואמור לו ואל יבוא בכל עת [אל הקודש] ואם יעבור הצווי ימות כאשר מתו בניו: אחיך. בבל יבוא ואין אתה בבל יבוא: בכל עת. זה יום הכיפורים: מבית לפרוכת. זה לפני לפנים: ולא ימות הרי זה עונש: כי בענן אראה על הכפורת. הרי זה אזהרה. ולמה נסמכה מיתת שני בני אהרן לפרשת יום הכיפורים, ללמדך שמיתת הצדיקים מכפרת כיום הכיפורים:סימן ה[ה] ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת. שיהיו משל ציבור, ומה תלמוד לומר שני שיהו שווים:סימן ו[ו] והקריב אהרן

70

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת קרח - חקת פרק יט

 הדם הוא הנפש (דברים יב כג): אשר ימות בזמן שיש שם שיעור בו רובע דם, שאם לא נשתייר בגופו של אדם רביעית דם הוא ימות מיד: ד"א אשר ימות בו. דם המת מטמא ולא דם החי: את משכן ה' טמא. אם יכנס לשם ולא יתחטא הוא חייב חטאת והוא חייב עונש, ומנין מצינו אזהרה, שנאמר ולא יטמאו את מחניהם (במדבר ה ג):סימן יד[יד] זאת התורה וגו'. אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה: וכל אשר באהל: מכאן שהמת מטמא באהל אעפ"י שלא נגע בו:סימן טו[טו] וכל כלי פתוח. איזה כלי אתה מוצא שאינו מטמא אלא

1234567891011121314151617181920