עונשין

עונשין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 3283 מקורות עבור עונשין. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

פירוש ר' עובדיה מברטנורא על רש"י (עמר נקא) שמות פרשת וארא פרק ו

 לפרעה וכדפרש"י העשוי לפרעה תראה ולא העשוי לשלשים ואחד מלכים:אני ה' נאמן לשלם שכר למתהלכים לפני ובלשון זה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות אני ה' נאמן ליפרע וכו'. קשה מאחר שכתב ובלשון זה הוא נדרש בכמה מקומות למה הוצרך עוד לכתוב הדומים לו. ועוד למה הקדים הכתו' אצל עונשין לאותו שכתו' אצל קיום מצוה שהרי הוא העיקר בכאן שנקרא זה על פרשה זו ר"ל אני ה' נאמן לשלם שכר טוב למתהלכין לפני והיינו לאבות הראשונים. וא"כ בדין היה להקדים מקרא של קיום מצוה שממנו אנו למדין ומה לו למקרא של עונשין. י"ל שאם היה מביא מקרא של קיום מצוה

152

פירוש ר' עובדיה מברטנורא על רש"י (עמר נקא) שמות פרשת משפטים פרק כא

 שאע"פ שכתו' בו ועבדו לעולם גם הוא יוצא ביובל:(ז) וכי ימכור בקטנה הכתו' מדבר או אינו אלא אפי' הביאה סימנין קשה אמאי מהדר לפרושי בגדולה וי"ל מדמקיש הכתו' עברי לעבריה ועבריה לעברי הוה אמינא מה עברי בגדולה הכתו' מדבר כדכתי' ונמכר בגנבתו דאילו קטן לאו בר עונשין הוא אף עבריה בגדולה הכתו' מדבר וקטנה נקראת קודם שתהא בת י"ב שנה גמורות ונערה משתביא ב' שערות עד ו' חדשים ולאחר מכאן נקראת בוגרת שאין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשי' בלבד כן כתב רבינו משה בר מיימון בהלכות אישות:לא תצא כצאת העבדים כעבדים כנעניים שיוצאין בשן ועין צריך לישב

153

פירוש ר' עובדיה מברטנורא על רש"י (עמר נקא) ויקרא פרשת קדושים פרק כ

 הארץ הוא לשון גרעון כדברי רז"ל ולא עם הארץ חסיד ורחוק הוא כשהן מקיימין המצות לבער הרע מקרבכם יקראם בלשון גרעון לכך פי' כן:(י) ואיש פרט לקטן קשה למה הוצרך פסוק לפרוט את הקטן מניאוף הלא אין קטן בר עונשין לשום אסור שבתורה וי"ל דמאחר שמצינו שחייב הכתו' מיתה על ההעראה אפי' בלא גמר ביאה הייתי סובר שכן הקטן הבא על הערוה אעפ"י שאינו בר ביאה יהא חייב דהוי דומייא דהעראה לכך כתיב איש אשר ינאף פרט לקטן:(כה) והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה אין צריך לומ' בין פרה לחמור וכו' קשה אמאי אצטריך לחזור ולכתבו הנה שהרי כבר

154

פירוש ר' עובדיה מברטנורא על רש"י (עמר נקא) דברים פרשת שופטים פרק יז

 מתקיימת בשנים הנותרים אעפ"י ששנים הן ודבריהן מכוונין ומן הדין היתה מתקיימת אפי' הכי גזרת הכתוב הוא דלא:(יג) וכל העם ישמעו מכאן שממתינין עד הרגל וממיתין אותו פי' עד ערב הרגל או סמוך לו שאין לומר ברגל עצמו שהרי אין עונשין בי"ט כדנפקא לן בגמ' מלא תבערו אש וכו' וקשה למה לא פי' כאן מלמד שצריך הכרזה כמו שפי' בפרש' מסית ובפרשת בן סורר ומורה וי"ל משום שהמסית ובן סורר ומורה נדונין בעירם בבית דין של כ"ג אבל זקן ממרא אינו נדון אלא בב"ד של ע"א בירושלם לכך פי' בו ממתינין עד הרגל שהוא דבר מפורסם מהכרזה ובשנים האחרים

155

שפתי חכמים בראשית פרשת בראשית פרק ה

 צריך אלא לתיבה אחת, אע"פ שלא היו בני עונשים לאו לצדיקים הם נחשבים ורק בזכותו ניצולו, משום הכי לא בנה לכל אחד מהם תיבה בפני עצמו וק"ל:מ (נח"י), וקשה דבפרשת חיי שרה (לקמן כ"ג א') פירש בת ק' שנה כבת כ' לחטא משמע דלאחר כ' שנה הוי בת עונשין, ועוד דוחק לומר דיעקב אבינו ע"ה ובניו דכל אחד מהם לא הגיע לימי ק"נ שנה, ואיך יעלה על הדעת לומר ששני חלקי חייהם לא יהיו בני עונשין וע"ש:נ וקשה, לחשוב יפת אחר שם, וי"ל שלא רצה להפסיק, (מהרש"ל):

156

שפתי חכמים בראשית פרשת לך לך פרק יז

 ולא להורות מקום הערלה, אבל השתא דכתיב וערל זכר משמע דבעי להורות מקום הערלה, והכי פירושו שהערלה היא במקום שמבדיל בין זכר לנקבה. (נחלת יעקב). ועיי"ש: והלא כבר כתיב המול לכם כל זכר, וערל זכר למה לי, אלא למד כו'. (גור אריה):נ דאי עדיין קטן הוא אינו בר עונשין ולמה יתחייב כרת וק"ל:פסוק טזס דאל"כ מאי וברכתי אותה ואח"כ וגם נתתי ממנה לך בן, אלא ודאי קאי על הברכה שקודם לכן והוא הנערות:ע דאל"כ מאי וברכתיה אחר לידת הבן דהא כל יולדת מניקה את בנה והוא הדין שרה כשחזרה לנערותיה, לכן פירש כשנצרכה לכך וכו': קשה

157

שפתי חכמים בראשית פרשת חיי שרה פרק כג

 היתה יפה, לכך הוצרך שני חיי שרה כולם שוים, ומשני חיי שרה לבד לא היינו יודעים רק במעלה אחד כולם שוים, לכן פירש גם כן שנה בכל כלל להורות ההיקש בב' מעלות חטא ויופי, ועל שניהם קאי שני חיי שרה ודו"ק:ג הכא משמע דמיד אחר כ' היתה בת עונשין, ובפרשת בראשית (לעיל ה' ל"ב) גבי ויולד נח את שם וגו', פירש"י בעצמו (שם ד"ה בן) דקודם מתן תורה עד ק' לא היה בר עונשין, ויש לומר דגבי אברהם ושרה שאני משום דהם קבלו עליהם את התורה, ולאחר מתן תורה העונש הוא מבן כ' ולמעלה, ובא הכתוב להודיענו שאפילו לפי

158

שפתי חכמים שמות פרשת משפטים פרק כא

 זק פירוש אף ליובל דאי לשש הא בהדיא כתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וגו':ר וא"ת מאחר שהוקש העברי לעבריה אם כן אף הוא יצא בסימנים. וי"ל דעברי בסימנים לא משכחת ליה דאי במוכר עצמו אין במעשה קטן כלום ואי במכרוהו ב"ד בקטנות לאו בר עונשין הוא ואי במוכרו אביו בקטנות לאו בר מכירה הוא דכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה ולא את בנו עיין כל זה בהרא"ם:פסוק חש מדקאמר אם רעה שבסבת זה לא יעדה מכלל שהיה לו ליעדה אם אינה רעה ומדקרי קרא לקידושין בלשון יעוד ולא אמר אשר לא קדשה

159

שפתי חכמים שמות פרשת תצוה - כי תשא פרק ל

 כמוהו כלומר שאם פחת או רבה אינו חייב:פסוק לגכ והוא הנזכר לעיל על בשר אדם לא ייסך אלא שחזר וכתב לחייב עליו כרת וכאילו כתב ואשר ייסך על אדם ונכרת מעמיו אבל הנעשה במתכונתו לא מצינו שהזהיר עליו הכתוב שלא ייסך על בשר אדם ואין עונשין אלא מזהירין:ל פירוש כהונה גדולה ואפילו כהן הדיוט זר ואפי' כהן גדול ומלך שגם הם עצמם אחרי המשחתן לכהונה ולמלכות נקראו זרים:פסוק לדמ דאם לא כן לחשוב חלבנה בראש או בסוף ולא בתוכם:נ [ג"א] כדי שיראה הש"י שגם הפושעים חוזרים בתשובה וירחם עלינו:ס וא"ת מנא ליה לרבות

160

שפתי חכמים ויקרא פרשת צו פרק ז

 אלא כל טהור אף שאינו בעלים:ח דילפינן וטומאתו וטומאתו גזירה שוה כתיב הכא וטומאתו עליו וכתיב התם בפרשת פרה עוד טומאתו בו מה להלן טומאת הגוף דבהדיא כתיב ביה וכל נפש אשר יגע בטומאת מת אף הכא מיירי בטומאת הגוף:ט רצונו בזה שלא תקשה והלא אין עונשין אלא אם כן מזהירין. לכן פירש אינה מפורשת וכו':י גזירה שוה כתיב בפרשת חקת כו' כדלעיל טומאתו בו וכתיב ביה כרת ואזהרתו בפרשת נשא דכתיב ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם דהיינו אזהרה שלא יבא בטומאת הגוף למקדש וילפינן טומאתו דהכא מטומאתו דהתם מה טומאתו דהתם יש בו

1234567891011121314151617181920