עונשין

עונשין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 3283 מקורות עבור עונשין. להלן תוצאות 141 - 150

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


141

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת שמיני פרק יא

 וחומר הזה הוא לאיסורא, ולאו דלקי מן הדין, והביא ראיה מההיא דפרק אלו הן הלוקין, דהתם אי לאו קל וחומר ליכא איסורא.גם ליכא למימר דהכא גלויי מלתא בעלמא הוא, כדמשני תלמודא בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין עו. ופירש"י שם) גבי בתו, דאתיא בקל וחומר מבת בתו. ופריך התם: וכי עונשין מן הדין. ומשני: "גלויי מלתא בעלמא הוא", דהתם בת בתו, אינה קרובה לו אלא בשביל בתו ושייך שפיר לומר גלויי מלתא בעלמא הוא, שאין זה עונש מן הדין, אבל הכא גבי בהמה טמאה שאין לה שום סימן טהרה, הא דכתיבא, לאו מכח איסורא דלא כתיבא קא אתיא, שזו טמאה

142

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח

 יאכל כל דם" (יז, י), דרשו בו להזהיר הנקבה כנזכר.ואם תאמר, למה לי רבוייא, תיפוק לי שהנקבה כזכר מדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב בפרק קמא דקידושין (קדושין לה א): "'איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם' (במדבר ה, ו) - השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה". יש לומר, דוקא כשאמר סתם: לא תאכל דם, לא תאכל חמץ וכיוצא בהם, שאין בהם שום מלה למעט הנקבה, אז אף על פי שהאזהרה היא בלשון זכר, אמרינן ההוא נמי נקבה, שהרי הכתוב השוה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, אבל במקום שאומר איש, דהוה מיעוטא איש ולא אשה,

143

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 באיש וילמוד האחד מחבירו, שתהיה האשה לוקה ומביאה אשם, והאיש לוקה ומביא אשם, כמו ששנינו (כריתות י ב): "כל העריות כולן, אחד האיש ואחד האשה שוין במכות ובקרבן", שבמזיד שניהם לוקין, כדקיימא לן: "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם" (במדבר ה, ו) וגו' השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה (יבמות פד: הובא ברש"י בכריתות י), ואם שניהם שוגגין מביאין קרבן, דבתרווייהו כתיב כרת במזיד, כדכתיב (יח, כט) "ונכרתו הנפשות העושות". וכל שזדונו כרת שגגתו חטאת, לכך נאמר "תהיה" למעט, היא לוקה ולא הוא.ואם תאמר, אימא הוא מיעטיה קרא ממלקות, אבל היא תלקה ותיתי קרבן, והיאך שנינו

144

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת קדושים פרק כ

 רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת קדושים פרק כ(ב) [ואל בני ישראל תאמר] עונשין על האזהרות. שכל אלה האמורים בפרשה הזאת כלם נאמרו בפרשת אחרי מות (פרק יח) וכפלם כאן להזכיר עונשן, מפני שבפרשת אחרי מות לא הזכיר רק האזהרות שלהן.מות יומת בבית דין ואם אין כח לבית דין, עם הארץ מסייעין אותן. בתורת כהנים. דאי סלקא דעתך ש"עם הארץ ירגמוהו" הוא פירושו של "מות יומת", למה לי "מות יומת", לישתוק קרא מיניה ולכתוב: אשר יתן מזרעו למולך עם הארץ ירגמוהו באבן.עם הארץ שבגינן נבראת הארץ, שעתידין לירש את הארץ על ידי המצות הללו. בתורת כהנים, דאם לא

145

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת אמור פרק כא

 בנות אהרן.בתורת כהנים. הכי פירושא: אצטריך למכתב "הכהנים" ואצטריך למכתב "בני אהרן", דאי מ"בני אהרן", הוה אמינא אף חללים במשמע, תלמוד לומר: הכהנים, למעוטי חללים. ואי מ"הכהנים", הוה אמינא אף כהנות בכלל, שכל התורה כולה, אף על פי שנכתבה בלשון זכר גם הנשים בכלל. מדהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה (בבא קמא טו א), מדרב יהודה מ"איש או אשה" (במדבר ה, ו), ולכל דינין שבתורה מדבי ר' אליעזר מ"אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א), ולכל מיתות שבתורה מדבי חזקיה מ"והמית איש או אשה" (שמות כא, כט), אלא דנקט לשון זכר משום דעדיף טפי. וכתב בני אהרן יתירא לדרוש

146

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת אמור פרק כב

 בטומאה, שהרי נאמר כרת על האכילה בה בטומאה בפרשת צו (ז, כ - כא), ואם קריבה זו שחייב עליה כרת היא נגיעה, לא היה צריך לחייב כרת באכילתה, דקל וחומר הוא, אם על הנגיעה חייב, על האכילה החמורה לא כל שכן. וליכא למימר, דאפילו הכי אצטריך לכתוב גם האכילה, משום דאין עונשין מן הדין, דלא אמרינן אין עונשין מן הדין אלא בעונש דיני אדם, אבל בעונש דיני שמים, לא. אי נמי, האי קל וחומר גלוי מילתא בעלמא הוא, דלא גרע מנגיעה, דאי אפשר לאכילה בלא נגיעה:וכן נדרש בתורת כהנים: וכי יש נוגע חייב, אם כן מה תלמוד לומר: 'יקרב', משיכשר

147

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת בחקותי פרק כז

 מיניה טוב מעיקרא, שקדם הקדשו למומו עושה תמורה, אבל רע מעיקרא שקדם מומו להקדשו אינו עושה תמורה. ורש"י תפש דברי אביי והניח דברי רבא, דהלכתא כותיה לגבי אביי, משום דדברי אביי יותר קרובים לפשוטו של מקרא.ואם תאמר, היכי דריש אביי קל וחומר לחייב מלקות לממיר טוב בטוב, והלא אין עונשין מן הדין, כבר תרץ אביי, דהאי קל וחומר גלוי מילתא בעלמא הוא, דמי גרע [טוב מרע]. ופרש"י ז"ל: "מי גרע טוב דקדש מרע דקדש, כי היכי דרע דקדש כי מחליף ליה לקי, הוא הדין לטוב דקדש, דרחמנא לא קפיד אלא דלא יחליף מידי דקדש".ואם תאמר, אי הכי רע

148

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת ראה פרק יב

 ואף על פי שזה בא בקל וחומר ממעשר: ומה מעשר שמותר לזרים, האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה, בכורים שאסורים לזרים, האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שיהא עובר בלא תעשה. איצטריך קרא, לחייב עליו מלקות, דאי מקל וחומר, לא למדנו אלא אסורא, אבל מלקות לא, דאפילו למאן דאמר עונשין מן הדין, אין מזהירין מן הדין (מכות יז ב).(יח) לפני ה' לפנים מן החומה. לא בתוך העזרה, דומיא ד"ושחט את בן הבקר לפני ה'" (ויקרא א, ה), שהרי כל הנזכרים לעיל, אין שום אחד מהם נאכל בתוך העזרה, שלא נאמר (ויקרא ו, יט. ז, ו - ז): "במקום קדוש

149

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת שופטים פרק יט

 העדים נעשים זוממים, אלא בעדים האחרונים שהעידו עליהם, שבאותו יום עמהם היו במקום פלוני (מכות ה א).(יט) כאשר זמם ולא כאשר עשה, מכאן אמרו: הרגו אין נהרגין. כדתניא (מכות ה ב): "בריבי אומר: הרגו, אין נהרגין. לא הרגו, נהרגין".ואף על פי שקל וחומר הוא, אין עונשין מן הדין, כמו שכתב הסמ"ג במצות עשה בסימן ק"י. והרמב"ן ז"ל רצה לתת טעם בזה, והכניס עצמו בכמה דוחקים. ולא ידעתי מי הכניסו בזה, שאם כן צריך לתת טעם בכל מקום שאמרו "אין עונשין מן הדין", ו"אין מזהירין מן הדין". ושמא יש לומר, שבשאר המקומות שאמרו "אין עונשין מן הדין" ו"אין מזהירין

150

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת כי תצא פרק כג

 והא קמפסיק קרא ד"לא יבא פצוע דכא" בנתיים, כבר תרצו התוספות (שם ד"ה וכתיב) "דכיון דלאו בני בנים נינהו, ולא שייך מנייהו ממזר, לא חשיב הפסק". והא דקאמר: "קל וחומר מחייבי מיתות בית דין" וחזר ואמר: "שאין בעריות מיתת בית דין שאין בה כרת" נראה לי דהוצרך לזה, משום דאין עונשין מן הדין ואין מזהירין מן הדין, ולפיכך הוצרך לומר שהקל וחומר הזה הוא: אם מחייבי כריתות, בלבד הוי הולד ממזר, מחייבי כריתות שיש בהן גם חיוב מיתת בית דין, אם היה בעדים והתראה, לא כל שכן, דהשתא בלאו קל וחומר נמי הולד ממזר, מכיון דכולהו חייבי כריתות נינהו.(ב

1234567891011121314151617181920