עונשין

עונשין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 3283 מקורות עבור עונשין. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

גור אריה ויקרא פרשת אמור פרק כא

 'ולא בנות אהרן'. אבל לא משום רבוי ילפינן בעלי מומין, רק ד"בני אהרן" משמע אף בעלי מומין. והשתא נוכל ללמוד גם כן שפיר 'לא בנות אהרן', דהא "בני אהרן" כתיב, ולא בנות אהרן.ואף על גב דבכל התורה כולה נאמר "דבר אל בני ישראל", ואין חילוק בין איש לאשה בכל עונשין שבתורה, מדרב יהודה אמר רב "איש או אשה" (במדבר ה, ו) השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה (ב"ק טו.), הכא שאני, דודאי היכי שנוכל למילף כל אשה הוי שפיר, אבל לומר 'השוה כהנת לכהן' זה אינו, דלא אמרינן אלא במקום שכל איש שייך במצות, אמרינן 'השוה אשה לאיש',

122

גור אריה במדבר פרשת קרח פרק טז

 נצבים לחרף ולגדף:בא וראה כו'. אף על גב דקרא דהכי לא איירי בבליעת הבנים והטף, אלא איירי במה שיצאו נצבים, ומנא לן ללמוד מזה שאף הקטנים נענשו (קושית הרא"ם), מכל מקום על כרחך יש ללמוד מזה שהקטנים נענשו, דאי לאו הכי, למה הכתוב מספר חטאם, והלא קטן אינו בר עונשין הוא, וכאילו לא עשה כלום, שאינו בר דעת (גיטין כג.), אלא על כרחך קרא דהכא לא אתא אלא ללמוד שכולם - כמו שהיו מתאספין יחד ויצאו נצבים - כך נענשו, אף על גב שהיו קטנים:ואם תאמר, מאי שנא חטא זה מכל חטאים בעולם, שאין הקטן נענש. ויש לך לדעת עיקר

123

גור אריה במדבר פרשת בלק - פינחס פרק כה

 תוד"ה נשא) אף על גב דבשעה שצוה הקדוש ברוך הוא "אל תצר את מואב" עדיין לא נצטווה "צרור את המדיינים", אלא שהיה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שכך יהיה עתיד משה ללמוד קל וחומר, ולפיכך נצטוה קודם "אל תצר":ואם תאמר, לפי התוספות מאי קל וחומר הוא זה, והא 'אין עונשין מן הדין' (סנהדרין עד.), ואיך נילף קל וחומר ממדין לענוש את מואב. ויש לומר, דזה שייך דוקא במצות התורה, אבל לא בעינן זה שאינו על מצות התורה, רק לשלם לרשע. ועוד, דלא שייך כאן 'אין עונשין מן הדין', שכל אומה יכולה ללחום באומה אחרת, אלא דמכל מקום היה משה

124

גור אריה דברים פרשת ראה פרק יג

 לאמר יצאו אנשים", הכי פירושו, שכך אומרים יצאו אנשים בני בליעל:(יד) אנשים ולא נשים. ואין לומר דבר הכתוב בהוה, שהם דרכם להסית, דכאן כבר כתיב "בני בליעל", ולא הוצרך למכתב "אנשים", אלא לדיוקא לדרשא הוא (כ"ה ברא"ם). ועוד, דבכל התורה בעינן קרא לרבות נשים כאנשים לענין עונשין, דילפינן מדכתיב (ר' במדבר ה, ו) "איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם", השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, כדאיתא בבבא קמא בפרק שור שנגח. וכאן לא איירי לענין עונשין של אשה, רק לענין עיר הנדחת, ובהאי גוונא אין לנו שום כתוב להשוות אשה לאיש. וכבר כתבנו זה בפרשת אמור (

125

גור אריה דברים פרשת כי תצא פרק כה

 השם יתברך. ולפיכך, כאשר הוא משקר במדה, ואין המדה אצלו משוערת, רק יוסיף המדה או פוחת, אז בא האויב ומתגבר עליו גם כן, ויוצא מן המדה המוגבלת, וזה יציאה מן המדה המשוערת:אמנם יש עוד בזה דבר מופלא מאוד. וזה שאמרו ז"ל בפרק המוכר את הספינה (ב"ב פח ע"ב) קשה עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות, שזה נאמר בהן לשון "אל", וזה נאמר בהן לשון "אלה" (פסוק טז). ומפרש התם כי "אלה" לשון קשה, דכתיב (יחזקאל יז, יג) "ואת אילי הארץ לקח". ומפרש שהקושי שלהם כי גזל הרבים אין לו שבים, שאינו יודע למי יחזיר, כי בודאי זה קושי

126

דברי דוד בראשית פרשת בראשית פרק ה

 כבש את מעיינו. במדרש נקט האי מילתא בשם רבי נחמיה43 ומשמע לכאורה דחולק על רבי יודן, אבל באמת אינו חולק, כי גם רבי יודן צריך לזה, דאל"כ קשה למה לא כבש מעיינו שלא להוליד אפילו אלו הג', אלא ע"כ שכאן אין חשש כיון שלא היה אפילו הגדול שבהן בר עונשין. וא"ל למה נענשו שאר קטנים במבול, דגלוי היה לפני הקב"ה שסופם להיות ג"כ רשעים. ובזה מתורץ ג"כ למה נענשו ער ואונן44, והא לא היו בני מאה שנה45, דידע הקב"ה שגם אח"כ יעשו חטא זה דהשחתת זרע, וכעין שאמרו בבן סורר ומורה46:

127

דברי דוד בראשית פרשת חיי שרה פרק כג

 ז' שנים. ותו דכאן פירש"י ב' מעלות, דהיינו לחטא וליופי ולגבי אברהם פירש"י לחטא לחוד והא בפסוק כתוב שם כמו כאן. ונראה דההצעה כך היא. דודאי צ"ל האי מנין קכ"ז לגופיה, והזכיר ג' חלקי מספר שנותיה, רק שאנו דורשין שיש היקש לאלו ג' מספרים. דמספר הגדול שהוא ק' והיא בת עונשין כדלעיל היתה כמו חלק הבינוני שהיא עשרים, ולא דוקא עשרים אלא נתכוין לחלק הבינוני שלה דהיינו פחות מק' שאינה בת עונשין, ואח"כ אמר שלא תטעה לומר שעכ"פ חטאה אלא שאין עליה עונש לזה אמר 'בת כ' כבת ז' ליופי', דעיקר המכשול באשה היא מחמת יופי ובני אדם רצין אחריה

128

דברי דוד בראשית - הערות פרק ה

 41 עיין רא"ם ו"גור אריה". וה"לבוש האורה" מביא הקושיא כמעט באותו לשון.42 להלן יח, לב.43 "רבי נחמיה", עיין ב"ר כו, ב, שלכאורה ענין זה ("שכבש מעיינו") הוא לר' יודן. וצריך לדחוק ולפרש שזה שכתב רבינו "האי מילתא" היינו הטעם כדי שלא יהיו בני עונשין, ובזה הדברים מתאימים עם הב"ר. ועיין ביאורים.44 עיין בנימוקי רבינו ישעי' (בראשית לח, ז) שהקשה כן, ותירץ כמו רבינו.45 ע"ש בנימוקי רי"ש שמביא ראיה "שלא היו כ' אלא בני י"ד".46 סנהדרין עא, ב - בן סורר ומורה נידון על שם סופו. ועיין מ"ש בביאורים לנימוקי רי"ש הנ"ל ד"ה שהיו עתידין לחטוא.

129

דברי דוד שמות פרשת יתרו פרק כ

 אלא ודאי דלא מיירי שם כלל מעובר על עשה בענין שיש עליו חיוב לקיימו, אלא התם שאלו בענין שאין עליו חיוב להכנס באותה מצוה כההיא דציצית שאין עליו חיוב עשיית ציצית כ"ז שאין לו בגד בת ארבע כנפות, דקי"ל ציצית חובת מנא לא חובת גברא, ועל זה אמר לו: אם עונשין אותו על שאינו מכניס עצמו לחובת ציצית לעשות לו בגד ד' כנפות. והשיב: דבעידן ריתחא מענישין אף על זאת. אבל ההוא דפרק כל הבשר שהיה עובר עבירה בכבוד אב ואם ודאי היו מענישין אם לא היה מתן שכרו כתוב בצדו, וכן בההיא דהכותב שמכין אותו על שאינו מקיים סוכה

130

דברי דוד שמות פרשת משפטים פרק כא

 נ"ל דאין כאן אפי' ריח קושיא, דבכ"מ אנו הולכים אחר המסתבר, כגון בהכאה בלא מיתה מסתבר דפטור אלא דהי"א דמשמעות הכתוב סתם 'ואיש כי יכה' מורה נגד הסברא ולחייבו, לזה בא הפסוק 'מכה איש' ומפרש הפסוק הכתוב סתם ונשאר הסברא קיימת. וכן לענין טומטום ואנדרוגינוס הסברא נותנת לחומרא דהא בר עונשין הוא, אלא דהו"א דפסוק 'ואיש כי יכה' סותר הסברא להקל, ע"כ אתא פסוק השני ומפרש הפסוק הראשון, ממילא הסברא קיימת. וכן לענין קטן שהכה הסברא נותנת לפטור דלאו בר עונשין הוא אלא דהו"א לחייבו מכח פסוק 'ומכה איש' נגד הסברא ואתא פסוק השני ומפרש בענין שהסברא תשאר קיים דפטור.

1234567891011121314151617181920