עונשין

עונשין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 3283 מקורות עבור עונשין. להלן תוצאות 111 - 120

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


111

רש"י במדבר פרשת קרח פרק טז

 קרח:(כה) ויקם משה - כסבור שישאו לו פנים ולא עשו:(כז) יצאו נצבים - בקומה זקופהע לחרף ולגדף, כמו (שמואל א' יז, טז) ויתיצב ארבעים יוםפ דגלית:ונשיהם ובניהם וטפם - בא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, וב"ד של מעלה עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים:(כח) לעשות את כל המעשים האלה - שעשיתי על פי הדבורצ לתת לאהרן כהונה גדולה ובניו סגני כהונה ואליצפן נשיא הקהתי:(כט) לא ה' שלחני - אלא אני עשיתי הכל מדעתי ובדין הוא חולק עלי:(ל) ואם בריאה - חדשה:יברא ה' - להמית

112

רש"י במדבר פרשת פינחס - מטות פרק ל

 מעת לעת,ו לכך נאמר מיום אל יום, ללמדך שאין מפר אלא עדז שתחשך:(טז) אחרי שמעו - אחרי ששמע וקיים, שאמר אפשי בו,ח וחזר והפר לה אפילו בו ביום:ונשא את עונה - הוא נכנס תחתיה. למדנו מכאן שהגורם תקלה לחבירו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין:

113

רש"י ישעיהו פרק סה

 אלהי אמן:(יז) שמים חדשים - ויש אומרים שמים חדשים ממש וכן עיקר כי מקרא מוכיח כי כאשר השמים החדשים וגו' (לקמן /ישעיהו/ סו):(כ) עול ימים - נער כמו עולל (איכה ב) עול ימים קטן בשנים:בן מאה שנה ימות - יהא בן עונשין להתחייב מיתה בעבירה שיש בה מיתה כך מפרש בב"ר:יקולל - בעבירה שהיא צריכה נדוי:(כב) כימי העץ - ת"י עץ החיים:(כה) יאכל תבן - ולא יצטרך להשחית בבהמה:ונחש - הרי עפר לחמו מצוי לו תדיר, ומדרש אגדה ואריה כבקר יאכל תבן לפי שמצינו שעשו נופל ביד בני יוסף שנאמר בית עשו לקש ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה א) אבל

114

גור אריה בראשית פרשת בראשית פרק ג

 שפירש רש"י "השיאני" - 'הטעני', והמוטעה הרי הוא כמו שוגג לכל דבריו, כך הקשה הרא"ם:ותימה על דבריו, דאין זה נכון כלל לומר שיהיה (המסית) [המוסת] שוגג, שאם עבד עבודה זרה על ידי הסתה חייב מיתה ואינו מוטעה בזה, ודבר פשוט הוא. ועוד דאם האשה היתה שוגגת - למה חייבה הקב"ה באותן עונשין, והיא לא עשתה רק בשוגג, אלא מזיד הוא. ועיקר קושיא לאו קושיא, דמה שהקשה דלא יוכל להיות מפטר בכך כמו שאין המסית פטור בהך טענה, דודאי שפיר מצי למפטר בכך, ומה שאין המסית פטור משום ד'דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין' - דהתם אין החיוב שלו בא על שעשה

115

גור אריה בראשית פרשת בראשית פרק ה

 ויצטרך לכמה תיבות לא חייש. ודוחק גדול הוא דבשביל טעמא יתירה שנתן ר' יודן שאם יהיו צדיקים יצטרך לתיבות הרבה - יהיה חולק עליו, אבל בודאי ר' נחמיה פליג, כי לדעת ר' יודן כדי שלא יולד הרבה בנים כבש השם מעיינו, ואחר שהתחיל להוליד אם היו לו בנים רשעים היו בני עונשין ולא מהני כבוש מעיין, רק שלא יהיו לו הרבה בנים. ואלו ג' בנים - זכות נח וזכותן גרם שלא חטאו, ואם לאלו שלשה עמד זכותן - לא עמד זכותן להרבה בנים. ולדעת ר' נחמיה היה כובש מעיינו כדי שלא יהיה אפשר שהגדול בבניו בן עונשין. ורש"י כתב אליבא דר' נחמיה, כי

116

גור אריה בראשית פרשת חיי שרה פרק כג

 כבת ך', בת מאה בחטא ובת עשרים בלא חטא, ובת עשרים בלא יופי ובת שבעה ביופי, ותירץ "שני חיי שרה" - 'כולם שוין לטובה', והשתא בא היקישא להקיש כולם יחד 'בת מאה כבת עשרים לחטא וכו'', דאין לומר איפכא - להקיש לרעה - בת עשרים כבת ק' לחטא, דודאי בת עשרים אינה בת עונשין (שבת פט ע"ב) ואין בה חטא, לכך צריך להקיש לטובה. ואי כתב "שני חיי שרה" לחוד ולא כתב "שנה" "שנה" - הוי אמינא דכולם שוים לטובה - ולא ידעינן מהו הטובה, דשמא לענין עושר ושאר טובה, אבל השתא דכתיב "שנה" "שנה" ילפינן 'בת מאה כבת עשרים לחטא' כדלעיל, עד כאן דברי

117

גור אריה שמות פרשת משפטים פרק כא

 ומכה איש" אפילו קטן, וכן גבי גניבה לפי שנאמר (דברים כד, ז) "וכי ימצא איש גונב" שומע אני איש ולא קטן, תלמוד לומר "וגונב איש" (פסוק טז) אפילו קטן, דזה לא קשיא, דאם כן "איש" הכתוב למה לי:תלמוד לומר ואיש כי יכה. ואם תאמר, והיכי מצאנו שיהיה קטן בר עונשין עד דהוצרך הכתוב למעט, דבכהאי גוונא פריך בריש סורר ומורה (סנהדרין סח:), ויראה דאין זה קשיא, דודאי אצל בן סורר ומורה שנהרג בשביל שהוא זולל וסובא ואינו שומע בקול אביו ובקול אמו (דברים כא, כ), וקשה, דהא קטן לאו בר עונשין, ולא נצטווה על כל זה, לכך לא צריך

118

גור אריה ויקרא פרשת ויקרא פרק א

 דמייתורא ד"עולה" הוי מרבינן כל עולה:ונרצה לו על מה הוא מרצה. והקשה הרמב"ן, דהא קרבנות באים לכפר בשוגג, ומיתה בידי שמים ומלקות - במזיד דוקא, ואם כן יש לומר דהעולה בא על חייבי מלקות שוגגין או חייבי מיתות שוגגין, ותירץ הרמב"ן בעבור שפירש הכתוב כל חייבי מיתות וכל חייבי כריתות עונשין אשוגג ואמזיד, ופירש בחייבי מיתות עונשין למיתה ובמלקות למלקות, נראה לחכמים אם ענש לשוגג בחייבי מיתה בידי שמים ובחייבי מלקיות - למה לא פירש הכתוב כמו שפירש הכתוב המזיד, ונאמר שחייב להביא עולה, עד כאן. וקשה על פירושו, דשמא אין מחוייב להביא עולה, לכך לא פירש הכתוב שהוא מחוייב להביא

119

גור אריה ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 העריות. ולכך צריך שיהיה עם זה פרישות שאר עבירות. וכבר כתבנו זה בפרשת משפטים:(ג) כל אחד מכם. פירוש, שפתח בלשון יחיד "איש אביו ואמו", וקאמר "תיראו" לשון רבים, אלא פירוש "איש" כל אחד מכם, והוי רבים:ומדרשו כו'. ואם תאמר, פשיטא, הלא הושוו אשה לאיש לכל עונשין שבתורה (קידושין לה.), ולמה לי קרא, ויש לתרץ, דהוי ממעטינן אשה מדכתיב "איש". ואם תאמר, אם כן לא לכתוב "תיראו" לשון רבים, ולא לכתוב "איש", והשתא לא הוי ממעטינן אשה, ואין זה קשיא, דצריך למעט אשה היכא דלא סיפק בידה לעשות. ואשמועינן הכתוב שאם אמר האב לאשה 'לך למקום פלוני להביא דבר

120

גור אריה ויקרא פרשת קדושים פרק כ

 גור אריה ויקרא פרשת קדושים פרק כ(ב) עונשין על האזהרות. לא שיאמר להם האיסורים כמשמעות הכתוב, שהרי האיסורים כבר נכתבו (לעיל פרק יח), אלא לעונשין על האזהרות בא:מות יומת בבית דין. לא בא לפרש ד"מות יומת" הוא בבית דין, דודאי בבית דין הוא, אלא בא לתרץ כפל הלשון "מות יומת עם הארץ ירגמו אותו" (כ"ה ברא"ם):שבגינם נברא הארץ. דאם לא כן "הארץ" למה לי, הוי ליה למכתב 'העם ירגמו אותו':(ג) פנאי שלי. לא כמו כל פנים שבמקרא, שהרי כל פנים שבמקרא אצל הקב"ה לטובה הוא, כמו "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו, כד), ולפיכך פירושו שהוא

1234567891011121314151617181920