עונה

עונה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 5342 מקורות עבור עונה. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מב

 בא וראה ממנשה בן חזקיהו שעשה כל תועבות הרעות הרבה מאד מכל הגוים, והוא העביר את בנו באש לבעל, יצא חוץ לירושלם מפרי וזובח לכל צבא השמים, ובאו שרי גדודים מלך בבל ואחזוהו במניקת ראשו והורידוהו בבלה ונתנו אותו במחבת אש, ושם קרא לכל אלהים אחרים שזבח ואין אחד מהם עונה אותו ומצילו, אמ' אני אקרא לאלהי אבותי בכל לבי אולי יעשה לי ככל נפלאותיו שעשה לאבי, וקרא לאלהי אבותיו בכל לבו ונעתר לו ושמע תחנתו, שנ' ויתפלל אליו ויעתר לו, באותה שעה אמ' מנשה אית דין ואית דיין, בן עזאי אומ' תדע לך כח התשובה בא וראה מר' שמעון

122

תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה יד

 כהררי אל (שם /תהלים/ ל"ו ז')], מיכן אמרו, כל המרבה כבוד שמים, כבוד שמים מתרבה וכבוד עצמו מתרבה, וכל הממעט כבוד שמים ומרבה כבוד עצמו, כבוד שמים במקומו וכבודו מתמעט.מעשה באדם אחד שהיה עומד הוא ובנו בבית הכנסת, וכל העם עונין אחר העובר לפני התיבה הללויה, ובנו עונה דברים של תיפלות, אמרו לו, ראה בנך שהוא עונה דברים של תיפלות, אמר להם, מה אעשה לו תינוק הוא, ישחק, שוב למחר עשה כאותו עיניין, וכל העם עונין אחר העובר לפני התיבה הללויה, והוא עונה דברים של תיפלות, אמרו לו, ראה בנך שהוא עונה דברים של תיפלות, אמר להן, מה אעשה

123

תנא דבי אליהו אליהו זוטא (איש שלום) פרשה ג

 שם /מלאכי ב'/ י"א), לפיכך לא נשתייר מהן כלום, לפי שהניח אותו הזרע שבחנו הקב"ה מתוך שבעים לשונות, והלך ונדבק במי שאינו ראוי לו, שנאמר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות (שם /מלאכי ב'/ י"ב), ולא יהיה לו ער בחכמים, ולא יהיה [לו] עונה בתלמידים. לא ער בחכמים, לא מי ששואל הלכה כעינין בבית המדרש, ולא עונה בתלמידים, ולא מי שמשיב כהלכה בתלמידים, ולא כהן שמגיש מנחה לה' צבאות. ומנין לנושא אשה לשם שמים שהווין לו בנים שמושיעין את ישראל בעת צרתם, צא למד [מעמרם שנשא אשה לשם שמים, ויצאו ממנו משה ואהרן

124

תנא דבי אליהו אליהו זוטא (איש שלום) פרשה ה

 אלא תלמידי חכמים, שנאמר ויתקבצו עליו כל איש מצוק וגו' (שם /שמואל א'/ כ"ב ב').בכל יום ויום מלאכי חבלה יורדין מלפני הקב"ה לחבל את כל העולם כולו, שאילמלי בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם יושבין [בהן] ועוסקין בתורה, היו מחבלין מיד, שנאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה וגו' (ישעיה נ' ב'). צא ולמד מדרך ארץ, כלום אדם נוטע כרם אלא על מנת שיאכל ממנו ענבים ולשתות ממנו יין, או למלאות אותו עשבים, אם נתמלא עשבים ואמר להם, לכו והציתו בו את האור, ונשתיירו בו מאה גפנים, או מאתים גפנים, (ואמר) [יאמר] להם, לכו וזבלוהו ועדרוהו וכסחוהו והשקוהו מים,

125

תנא דבי אליהו אליהו זוטא (איש שלום) פרשה כג

 המקדש להיות חרב וקרבנות בטלין בעונותיהן של ישראל והיה מצטער על ישראל ואמר, בשעה שהצרות באות על ישראל [מי מכפר עליהם, אמר לו הקב"ה, דוד אל תצטער שכבר גיליתי סדרי סליחה למשה ואמרתי לו, בשעה שהצרות באות על ישראל] יעמדו לפני יחד באגודה [אחת] ויאמרו לפני (סדר) [סדרי] סליחה ואני עונה אותם, (ומה) [והיכן] גילה אותם, אמר ר' יוחנן ויעבור ה' על פניו ויקרא (שמות ל"ד ו') מלמד שירד הקב"ה מערפל שלו כשליח צבור שמתעטף בטליתו ועובר לפני התיבה וגילה לו (סדר) [סדרי] סליחה (ואומר) [ואמר] לו אם יהיה תלמיד חכם שיש בידו להוציא את ישראל מידי (חובתו) [חובתן] אל

126

משנת רבי אליעזר פרשה י

 רוצה להשפיל את חבירו, לכך נקראת שתים. למה הדבר דומה, לכף מאזנים, כל שאתה מכריע את זה, את מחסר את זה. אף המבקשין להטיל אימתן על ישראל בלא תורה, הרי אלו מיורדי גיהנם. שכן הקב"ה אומ' ליחזקאל בן אדם נהה על המון מצרים, והוא פורט כל מלכות ומלכות ומזכיר את עונה ומזכיר את עונשה, ואינו פורט במעשה כל אחת ואחת אלא שהטילו אימתן על ישראל בלבד, שנ' כי נתנו חתית בארץ חיים. חתית, זו אימה, שנ' ויסעו ויהי חתת אלהים בארץ. [ארץ] חיים, זו ארץ ישראל, [שנא' לולי האמנתי לראות בטוב ייי בארץ חיים]. ומה הוא עונשן, את יורדי בור,

127

משנת רבי אליעזר פרשה טו

 למלחה, וימעטו וישחו, שפך בוז על נדיבים. אע"פ שגזירה יוצאה, וישראל עושים תשובה, הקב"ה מבטלה, שנ' ייי בצר פקדוך, ואומ' בצר לי אקרא ייי, ואומ' ביום צרתי אקראך כי תענני, ואומ' וקראני ביום צרה.וכן מצינו באבותינו הראשונים, כשהיו הצרות מגיעות אותן, היו גוזרין תענית ועושין תשובה, והקב"ה עונה את תפלתן. ממי אתה למד, ממשה רבינו במלחמת עמלק. כיון שראה שהיא עת צרה, גזר תענית על ישראל וזימנן למחר, שנ' ויאמ' משה אל יהושע. ר' אלעזר המודעי אומ', מה ת"ל מחר, גזור תענית ונהא מעותדין על מעשה אבות ומעשה האמהות, שנ' על ראש, אלו האבות, שנ' כי מראש צרים אראנו,

128

משנת רבי אליעזר פרשה יח

 זה, אמן מאיש אחר, אמן שלא נטמאתי, ואם נטמאתי יבוא בי, [אמן שלא נטמאתי] ארוסה ונשואה, שומרת יבם וכנוסה. ר' יהודה אומ', אמן שלא נטמאתי, אמן שלא אטמא. נמצאת טמאה, אין בעלה חושש [שמא] נטמאה פעם אחרת, ונטמא, ולא היה יודע בה, שנ' ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה. [עמוד 335] קשה היא הזנות, שלא ניטלו ארבעה ועשרים תכשיטין אלא על ידיה, שנ' ויאמר ייי יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומסקרות עינים. קצרה בין שתי ארוכות, וארוכה בין שתי קצרות. ומסקרות עינים, שהן סוקרות עיניהן בסקרא. הלך וטפף תלכנה, בבתי יד שלהן. וברגליהן תעכסנה, שלפיאות

129

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק א

 הלילה: וכי המאורות מבדילין והלא האור מבדיל, שנא' ויבדל אלהים בין האור ובין החשך (בראשית א ד) אלא כך פירושו יהי האור מאורות, אותו האור שנברא להבדיל בין היום ובין הלילה: והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. לא אמר הכתוב והיו להבדיל, אלא והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, למדנו כי להבדיל עונה על האור הנברא להבדיל והמאורות נבראו לאותות ולמועדים ולהאיר על הארץ, והיו לאותות כי השמש הוא אות ליום שאינו נוהג בלילה, והירח הוא אות בכל מולד ומולד לדעת תחלת החדש וסופו, כי הולכת הלבנה בגלגל הרקיע מהלכת בשלשים יום, כל מה שמהלך השמש כל השנה כולה, כי שנים עשר

130

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת ויצא פרק כט

 שנים, אמרו לו טוב עשה כאשר דברת: מידסימן כגכג) ויהי בערב ויקח את לאה בתו. מלמד שכבו הנרות והכניסה לו בחשך, לפי שאין משמשין לאור הנר, וכן ארז"ל המשמש לאור הנר הוויין ליה בנים נכפים, וכל הלילה היה קורא לה יעקב אבינו רחל, והיא עונה בחזקת רחל:סימן כדכד) ויתן לבן לה את זלפה. כדי שלא תתבזה על בעלה:סימן כהכה) ויהי בבקר והנה הוא לאה. מתוך הסימנים שמסר יעקב לרחל על הבאר, ורחל מסרתם ללאה, על זה לא הכירה יעקב אבינו, לפיכך היו בני רחל צנועים בעלי סוד, הלא תראה ליוסף שלא הגיד לאביו מכירתו

1234567891011121314151617181920