עובדיה

עובדיה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4100 מקורות עבור עובדיה. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

בראשית רבתי פרשת ויצא

 אמר [עמוד 128] הכתוב כתוב ביוסף את האלהים אני ירא (מ"ב י"ח) ובעמלק כתוב ולא ירא אלהים (דברים כ"ה י"ח), יבא יהושע בן נון בנו של יוסף שירא ממני ויפרע (מיוסף) [מעשו] שאין ירא ממני. יוסף היה קטן, כי בן זקונים (ל"ז ג') ועשו היה קטן, הנה קטן נתתיך בגוים (עובדיה א' ב'), אמר הב"ה יפול עשו הקטן ביד יוסף הקטן. עשו הוא בכור ואבד בכורתו במעשיו הרעים, יוסף לא היה בכור ונעשה בכור במעשיו הטובים וקנה הבכורה, יבא (עשו) [יוסף] שלא היה בכור וקנה הבכורה במעשיו הטובים ויפרע מעשו שהיה בכור ואבד הבכורה במעשיו הרעים. יוסף הודה בתחיית המתים,

152

בראשית רבתי פרשת וישלח

 לאמר. מהו לאמר, תזהירו שלא ימיר דברו, הוי ואת העם צו לאמר. אתם עוברים (שם), הרי סימן יפה שאתם עוברים, למה כשתבא הפורענות אינה באה אלא על היושבים שנאמר פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ (ישעיה כ"ד י"ז). בגבול אחיכם בני עשו (דברים שם), הנביא קורא עליך עד הגבול שלחוך (עובדיה א' ז'), למה, לפי שכשישראל עברו בגבולכם לא הזיקו לכם, ואתם באים בגבולם להרע להם, לכך עד הגבול שלחוך. ויראו מכם ונשמרתם מאד (דברים שם), אעפ"י שהם יראים [מכם] ונשמרתם מאוד. א"ר שמעון ב"ג בשעה שהם יראים ממנו אמר ונשמרתם מאד, אנו שמובלעין ביניהם עאכו"כ שאנו צריכים להזהר מהם.

153

בראשית רבתי פרשת וישב

 אותו אלא הפקיד, אמר הב"ה משרת הוא בבית רשע, וזה הואיל והפקידו על כל אשר לו נמצא של יוסף הוא הכל, בדין הוא שיתברך שנאמר ונוה צדיקים יברך (משלי ג' ל"ג), מיד הב"ה שלח ברכה לשם, ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. על דבר זה היה מתרעם אחאב על עובדיה שנאמר ויקרא אחאב אל עובדיהו גו' (מ"א י"ח ג'), א"ל ביעקב כתיב ויברכני ה' בגללך (ל' כ"ז), ביוסף ויברך ה' את בית המצרי גו', וביתו של אותו האיש אינו מתברך שמא לא ירא (אל) [אלהים] אתה. יצאתה ב"ק ואמרה ועובדיהו היה ירא את ה' מאד (מ"א י"ח ג'), וביתו

154

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת תולדות פרק כו

 בלעדי תיבה הסמוכה לה, כי יש לומר חפר לשון כניעת חרפה, כגון וחפרה הלבנה (ישעיה כד כג), כי לא תחפירי (שם נד ד), וכל דומיהן, ויש לומר לשון מרגלים, כגון לחפור את הארץ (יהושע ב ב), וכגון לחפור פארות ולעטלפים (ישעיה ב כ), ומתרגם לטעייתא, היא ע"ז של אשירה המחפית עובדיה, וכגון ותחפרו מהגנות (שם א כט), ויש לומר לשון כרייה וחפירה בקרקע, כגון באר חפרוה שרים (במדבר כא יח), וכגון זה ויחפרו עבדי יצחק בנחל. ה' בארות חפרו חוץ מאותן של אביו, כנגד ה' ספרי תורה הקרואה מים חיים, הראשון זה, שנאמר וימצאו שם באר מים חיים, כלומר נובעין

155

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק ל

 הראהו שר מלכות בבל עולה ע' עוקין ויורד, שר מלכות מדי עולה נ"ב עוקין ויורד, שר מלכות יון ק"ב עוקין ויורד שר מלכות אדום עולה עולה ומתגאה, לומר אעלה על במתי עב (ישעיה יד יד), אמר לו הקב"ה אם תגביה כנשר אם בין כוכבים שים קינך משם אורידך נאום ה' (עובדיה א ד): אמרתי אני אע"פ שאין המקרא יוצא מידי פשוטו, מה שהיו ביד רבותינו הקדושים הראשונים בקבלה, הסמיכו הדברים על דברי תורה, איש איש לפי קבלתו, ולא שמדרשים סותרים זה את זה, אלא כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת: תני בר קפרא אין חלום שאין לו פתרון: ויחלום והנה

156

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק לא

 לבקש ע"ז לא אוכל לקום מפניך, וכיוצא בו אם לוא יגיד ונשא עונו (ויקרא ה א), אע"פ שהגיד לאחרים ולא יגיד למשביעו ונשא עונו: כי דרך נשים לי. כי כיזבה לו מפני דרכי שלום, ויש לומר באותו הפרק נתעברה וילדה לז' חדשים: ויחפש. בדק היטב, ודומה לו איך נחפשו עשו (עובדיה א' ו') אחפש את ירושלים בנרות (צפניה א יב), שאור הנר יפה לבדיקה: ולא מצא את התרפים. א"ר יוחנן תרפים לא מצא קיתונות מצא, נעשו תרפים קיתונות:סימן לולו) ויחר ליעקב וירב בלבן. ר' חנינא בר יצחק אמר קפדותן של אבות, ולא ענוותנותן של בנים, שהרי כתיב ויחר

157

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא - וישלח פרק לב

 ואחד על הברכה. ב' פעמים פני, אחת עתה, ואחת לבני בגליות. וכן ד' עדרים כתיב בעניין, כנגד ד' מלכיות, שארבעתן תמצא שהיה אדום שותף לאובדן של ישראל, וע"כ אמר משיח צדקנו, זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים (תהלים קלז ז), במלכות בבל, וכתיב ואל תרא ביום אחיך ביום [נכרו] (עובדיה א יב). רמז באותו ענין ד' מלכיות שנשתתף בו אדום:סימן כבכב) ותעבור המנחה על פניו, והוא. אף הוא היה בצער: לן בלילה ההוא במחנה. צועק ומתפלל לבוראו:סימן כגכג) ויקם בלילה הוא. כלומר כל מקום שצריך לומר ההוא, ואמר הוא, אינו אלא לדרשה, וזה למה, מלמד

158

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לג

 שלו מותרין להוליכן לשם: עד אשר אבא אל אדני שעירה. כלומר לשעיר, ושם אהיה עמך, א"ר אבהו חזרנו בכל התורה ולא מצאנו שהלך יעקב מימיו אצל עשו לשעיר, אפשר יעקב אמתי והיה מרמה בו, אלא אימת בא אצלו לעתיד הוא בא, שנא' [ועלו] מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובדיה א כא), וזה מדרש, אלא כך דרש הפשט שמפני דרכי שלום הפליגו בדברים, והיינו דאמרי רבנן נרשאה נשקיך מני ככיך נהר פקודאה [לווייך מגלימא שפירא דחזי עלך פומבודיתאה] לווייך אנשי אושפיזך:סימן טוטו) ויאמר עשו אציגה נא עמך. לשון ענוה, ולשון בקשה, כלומר אניח מהם שיעמדו מתון ללוותך:

159

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לו

 הבר, שנאמר תזרם ורוח (תנשאם) [תשאם] (ישעיה מא טז), והבר מתנשק להיכשר ללחם הפנים, זה ישראל, שמתייחס אח"כ למלכי כהנים וגוי קדוש, שנאמר ואתה תגל בה' בקדוש ישראל תתהלל (שם שם), ואע"פ שהקש והתבן נזרין הרי הן עומדין ליגבב לשריפת האש, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה א יח):סימן לבלב) וימלך באדום בלע. זה בלעם הקוסם שרצה לבלע נחלת ה' בני בנותיו, שנאמר ארמי אובד אבי וירד מצרימה (דברים כו ה): בן בעור. בן שנבער אביו מנביאות: ושם עירו דנהבה. כשירד למצרים להיות יועץ לפרעה הוא יועצהו לומר לעצמו הבה נתחכמה לו פן ירבה

160

שכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק יד

 חירות אלא מקום חירותן של מצרים, שכך היה מנהגם שכל עבד שבורח מאדוניו כיון שהגיע לחירות נעשה בן חורין, ומקום אטליז, דהיינו שוק של קצבים הי', ומקום בית ע"ז שלהם הי'. לשעבר הי' נקרא פיתום, שנא' את פיתום ואת ואת רעמסס (שמות א יא), חזרו לקרותו חירות שהיא מאחרת את עובדיה: בין מגדול ובין הים. מגדול ששם היתה גדולתן של מצריים, ודומה לדבר מגדול ישועות מלכו (תהלים יח נא), שם היתה תפארתם, שם כינס יוסף את כל הכסף והזהב, שנא' וילקט יוסף את הכסף (בראשית מז יד), ומאותן האוצרות לקחו ישראל כסף וזהב לרוב מאוד: לפני בעל צפון. בעל היינו

1234567891011121314151617181920