עדות

עדות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 22135 מקורות עבור עדות. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

בראשית רבתי פרשת ויצא

 מתחיל לעבור אליך בארץ ישראל לרעה לא תתחיל לבוא לארץ ארם לרעה, שלא תחשבני בכלל אויב עד שיודע לך באמת, הה"ד ואם אתה לא תעבור [עמוד 145] אלי. מפני מה נאמר בהעברת יעקב גל ומצבה ובהעברת לבן לא נאמר אלא גל בלבד, אלא זו היא שאמ' שהמצבה לא היתה משמשת עדות אלא אם תענה את בנותי, לכך נאמר בהעברת יעקב שיכול לעבור על הברית ההיא, מה דלא שייך בלבן.

182

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת לך לך פרק יז

 ואינו קדוש במצות, אבל שאר חייבי טבילות, כגון נדה ויולדת וזבין מברכין קודם טבילתן. ואין מטבילין את הגרים לא בלילה ולא בשבת, וגר שטבל לשם קרייו. או גיורת שטבלה לשם נידתה, לא עלתה להן טבילה זאת, וחוזרין וטובלין לשם יהדות. ומברכין על הטבילה, וגר וגיורת שבאו ואמרו נתגיירנו, צריכין להביא עדות שמלו וטבלו בפני שלשה: (הנה אלה קצות משפטי המילה עם הלכותיהן ונחזור על סדר עתך) כתיב את בריתי הפר. זה המושך לו ערלה, מכאן אמרו רבותינו אסור להניח ידו כנגד פניו כדי לכבוש מילתו, מפני שממשיך ערלתו ומחפה את העטרה, ומחלל בריתו של אברהם אבינו, אבל אם בא לצאת

183

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וירא פרק כא

 ושאול ושלש בניו, והחריבו ז' משכנות אהל מועד וגלגל ונוב ושילה וגבעון ובית עולמים בראשונה ובשניה, ושהה ארון ה' בשדה פלשתים ז' חדשים, ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר נחמני אומר אמר הקב"ה אלו תרנגולת של אחד מכם אבדה היה מחזר עליה כמה פתחים ואיזה מכם השגיח על ארוני. כל עדות המסור לזכר, הרי הכתוב קראו עד, ושמסורה לנקבה קוראה עדה, ובניין אב לכולהון עד הגל הזה ועדה המצבה (בראשית לא נב), ומה בין עדה שהיא לשון עדות, לעדה שהיא קיהול עשרה, עדה שהיא לשון עדות הע' ננקדת בצירי, שהיא קמוצה קטנה, כגון תהיה לי לעדה (בראשית כא ל). ועדה

184

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וירא פרק כב

 זכו נכתבין למיתה. ומלאכי דין ומלאכי רחמים באים להתיצב על ה', אלה לקטרג, ואלה להמליץ יושר, והשטן בא ועומד בתוכם להשטין בני ברית בקרב העמים, ומאהבת ה' אותנו קבע יום זה פקודה טובה ורחמים, בו פקד את אמנו שרה ורחל וחנה. בו ביום פקד את יוסף והוציאו מבית הסוהר, שנא' עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (תהלים פא ו), בו ביום בטלה עבודה מאבותינו ולא נתעבדו לפרעה עד יום צאתם משם, בו ביום קבע לעמו פקודה טובה ורחמים, שנא' ונזכרתם לפני ה' אלהיכם (במדבר י ט): כתיב שבתון זכרון תרועה מקרא קודש (ויקרא כג כד). שבתון קדשהו בעשיית מלאכה,

185

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק לא

 לשון סורסא זה קל בעיניך, שבתורה ובנביאים ובכתובים חלק לו הכתוב כבוד, בתורה כתיב יגר שהדותא, בנביאים כתיב [כדנה] תאמרון [להום] וגו' (ירמיה י יא), ובכתובים כתיב וידברו הכשדים למלך ארמית (דניאל ב ד): ויעקב קרא לו גלעד. אע"פ שכתיב תיבה אחת, נדרש לשתי תיבות, גל עד, גל יגר שהדותא עדות:סימן מחמח) ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום. הזה שעשו השבטים מן האבנים שלקחו: על כן קרא יעקב שמו גלעד. על שעשאהו לבן עד ביניהם:סימן מטמט) והמצפה. זו האבן שלקח יעקב לכרות עליה כה: אשר אמר יצף ה' ביני ובינך. ענין זה מודיע שלבן

186

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לו

 יא לא) מכח התרגום ונהפך להיות לוט מרור: ושובל. שנחשף ממקומו גולה, כענין חשפי שובל גלי שוק (ישעיה מז ב), שמדוברים הדברים על אופן גולה: וצבעון. שדומה לעיט צבוע, ועיקר שם צבעון היא כעין בגד לבן שמתמלא צבעי כתמין, כך נתפס עונו שבא על אמו והוליד את ענה: וענה, שענה עדות שקר במעשה בראשית שהביא כלאים לעולם:סימן כאכא) ודישון, מלא יו"ד נקרא ונכתב, שהיה מדשן בניו ובנותיו להעבירן למולך ולא עגלים לע"ז לתקרובת ע"ז: ואצר. שהיה אוצר ממון גזל וחמס: ודישן. חסר ו', נקרא ונכתב, שאינו מדשן זרעו להעביר למולך אלא עגלים לע"ז: אלה אלופי החורי בני שעיר

187

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לח

 צדקה ממני. כלומר צדקה נפשה יותר ממני, שהרי לדבריה בחזקת היתר נבעלת ולשם שמים, ואני בשוגג בדבר איסור באתי עליה בחזקת זנות, וכל כך לא עשתה אלא: כי על כן לא נתתיה לשלה בני, כלומר כי על אשר לא נתתיה לשלה בני אחר גדלו: ולא יסף עוד לדעתה, בביאה זו עדות הכתוב בדבר הקודש:סימן כזכז) ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה. כאן תאומים כולו מלא, לפי ששניהם צדיקים, וברבקה חסר, שאחד היה צדיק, ואחד רשע:סימן כחכח) ויהי בלדתה ויתן יד. הילד הוציא את ידו: ותקח המילדת ותקשור על ידו שני, כלומר חוט הצבוע בתולעת השני: לאמר

188

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק נ

 כשאמרת לי רק הכסא אגדל ממך (בראשית מא מ), אמרו עבדיך ושריך עבד שקנהו רבו בעשרים כסף אתה ממליכו עלינו, אמר להם גווני מלכות אני רואה בו, אמרו לו א"כ יהא יודע בשבעים לשון ומשיב לנו, אותו הלילה בא גבריאל והוסיף לו אות אחד משמו של הקב"ה וקראו יהוסף, שנא' עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע (תהלים פא ו), שילמדו שבעים לשון, שלא היה יודע בתחלה, בבקר קראו פרעה ושאלו בשבעים לשון, והיה משיב לו בכולן, אחר כך שאל יוסף לפרעה בלשון הקדש ולא היה יודע להשיב לו, אמר לו פרעה השבע לי שלא תגלה

189

שכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק יב

 ואעפ"כ ד' מצות אחרות היו בידם, שהיו גדורים מן העריות, שנאמר ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי (ויקרא כד י), לא נמצא בהם אלא היא ופרסמה הכתוב. ולא שינו שמותם, שכדרך שנתייחסו בירידתם למצרים, כך נתייחסו בעלייתם ממצרים, ראובן שמעון לוי ויהודה, וכתיב ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל (תהלים קכב ד). ולא גילו את סודם, דכתיב ושאלה אשה משכנתה (שמות ג כב). ולא שינו את לשונם, דכתיב ויבא הפליט ויגד לאברם העברי (בראשית יד יג), ובהם כתיב אלהי העבריים נקרא עלינו (שמות ג יח): והיה לכם למשמרת. לפי שהיו ישראל מניחין את המילה כדמוכח בספרי או

190

שכל טוב (בובר) שמות פרשת בא - בשלח פרק יג

 יודע לשומרה, מכאן אמרו כל קטן שיודע לשמור את תפיליו אביו לוקח לו תפילין: למועדה. למועד הניתן לה, דהיינו משינץ החמה ועד שקיעתה, ודומה לדבר עשה ירח למועדים (תהלים קד ט). כתיב למועדה מלא ו', ורבותיי דרשו התיבה לשתים, כלומר למו עדה, כמו בעבור תהי' לי לעדה (בראשית כא ל), עדות הוא לישראל כי שם ה' נקרא עליהם, וכה"א וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (דברים כח י), אמרי רבנן אלו תפילין שבראש: מימים ימימה. יש ימים שאתה נוהג בה, ויש ימים שאי אתה נוהג בה, יצאו שבתות וימים טובים, ר' יצחק אומר הואיל ושבת

1234567891011121314151617181920