סכנה

סכנה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 11415 מקורות עבור סכנה. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן צו

 מליגת שער וצמר מן הטלאים ומן הגדיים אין אנו סומכין על זאת לעשות מעשה שאין אנו יודעים איך ישתמר שלא יבא לידי חימוץ ולא שמענו בב' ישיבות מי שהתיר לעשות כן אלא לחולה ולחיה בלבד על פי בקיאים שהם אומרים מי יש לו רפואה בזה ואם לא הוא בא לידי סכנה או בזמן שאומרים אם מברין אותו מצה מסתכן שמאכילין אותו מצה בלילה הא' שיעור מצה ואין לו כלום לאכלו אלא חלוט ברותחין מאכילין אותו וצריך שיאכל מיד ואין מותירין ממנו כלום.

122

תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן קנג

 אדם לומר תפלין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים כך פירשו חז"ל במה דב"א בשעת השמד שגוזרים כל המניח תפלין ינקרו את מוחו אמרו חכמים כל היודע עצמו שהוא צדיק גמור כאלישע בעל כנפים שעשו לו נס בשעת השמד ומסר עצמו למיתה יניח תפלין ואם לאו אל יביא עצמו לידי סכנה שאם אתה אומר כן ס"ת גדול ומקודש שיש בו כמה פרשיות והוא שלם ואתה פותח בו וקורא בו בכל זמן וק"ו תפלין מכאן אתה למד שלא שנו חכמים תפלין צריכין גוף נקי אלא בשעת השמד ולא בזמן אחר.ועוד שנו חכמים תינוק היודע לשמור תפליו אביו לוקח לו תפלין

123

תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן קסט

 תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן קסטרבי' שרירא ז"לוששאלתם על הנדה שאינה יכולה לטבול מפני צנה ומפני סכנה ושהמים רחוקים ושאינכם יכולים לעזוב את המקום ולילך אל מקום אחר, לא מצינו תקנה לנדה כל עיקר לבעלה אלא בטבילה אבל להשתמש בבית ולהיות עושה כל מלאכה והיא נוגעת בכל והכל נוגעים בה ולהתפלל ולנהוג בכל טהרות בעלמא כיון שרחצה אף על פי שלא טבלה תעשה כל כך אבל לבעלה הזהרו שלא יבא עליה עד שתטבול.

124

תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן שכה

 תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן שכהלענין שתיית מים אחר שישן וניעור קודם קריאת הגבר מפני הסכנה שאם לא ישתה יבוא לידי סכנה אם תענית כיפור הוא פשיט' שהוא אסור משקדש היום אלא ממתין עד שיגיע לידי סכנה ויחוש שאם לא ישתה פן ימות ונחשב כחולה שמאכילין אותו על פי עצמו או על פי בקיאים וכן תשעה באב וכל תעניות שמפסיק מבעוד יום והלילה שוין ואין לו לאכול עד שמגיע לסכנה אבל תענית רשות שאוכל ושותה משתחשך אע"ג דסוגיין כלישנא בתרא דרבא שאם ישן אינו אוכל וכי תניא ישן ועמד הרי זה אוכל במתנמנם תניא לענין שתיית המים כיון שחושש

125

תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) אורח חיים סימן קז

 נטרונאי ז"ל. והלכתא כרבי אל(י)עזר בן עזריה דאמר (שבת פ"יט מ"ג) מרחיצין את המילה ביום (הג') [השלישי] שחל להיות בשבת, בין הרחצת מילה בין הרחצת כל גופו, בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מערב שבת. והיכא דאשתפיכו חמימיה אומר לגוי ועושה, והני מילי לאחר מילה, משום סכנה.

126

רש"י שמות פרשת שמות פרק ד

 יכולת להמלט מידו, כי אם בשובו אליו, לפיכך הוא מורהו ומתרה בו לשוב:(כד) ויהי - משה בדרך במלוןה:ויבקש המיתו - המלאך למשה, לפי שלא מל את אליעזר בנו, ועל שנתרשל נענש מיתה. תניא אמר רבי יוסי חס ושלום לא נתרשל, אלא אמר אמול ואצא לדרך, סכנה היא לתינוק עד שלשה ימים, אמול ואשהה שלשה ימים, הקב"ה צוני (פסוק י"ט) לך שוב מצרים. ומפני מה נענש, לפי שנתעסקו במלון תחלה. במסכת נדרים (דף לא ב). והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו, וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום, הבינה צפורהז שבשביל המילה הוא:(כה) ותגע לרגליו -

127

רש"י משלי פרק טז

 יט) טוב שפל רוח - טוב להתחבר את ענוים ולהיו' אתם שפל רוח מהיות מחלק שלל את גאים:(כ) משכיל על דבר ימצא טוב - הנותן לב להתבונן על דבריו לפלס את דרכיו ימצא טוב:ובוטח בה' אשריו - כשהוא מפלס דרכיו ורואה בה מצוה שיש בה סכנה או חסרון כיס ובוטח בהקב"ה ועושה הטוב:אשריו - הן אשוריו שלו:(כא) לחכם לב יקרא נבון - שלמד חכמה מרבו:יקרא נבון - סופו שיהי' נבון בדברי' מפולפל בחכמתו ויקראו אותו נבון:ומתק שפתים יוסיף לקח - כשאדם מטעים דבריו לתלמיד וממתיק דבריו בטעמים יוסיף לקח:(כב) מקור חיים שכל לבעליו - וכן פתרון המקרא שכל הבעלים מקור חיים

128

גור אריה בראשית פרשת מקץ פרק מב

 יעקב את דבריו הראשונים, שרוצה לומר מה שהייתי מתיירא תחלה - עדיין הוא במקומו, כי דברי ראובן אינו כלום, לכך חזר דבריו הראשונים. אבל אין לומר שכך אמר יעקב - שלא תוכל לשמור אותו ויש לחוש שיקרהו אסון, דאין זה קשיא, דהא מצי לשמור אותו שמירה מעולה בדרך עד שלא יהיה לו סכנה בדרך, דהא לא הוי טעמא רק שהשטן מקטרג בשעת הסכנה (רש"י פסוק ד), דכל דרך הוא בסכנה, ויכול לשמור אותו עד שאין בו סכנה. תדע לך, דהא כאשר אמר יהודה "וחטאתי לך כל הימים" (להלן מג, ט) לא השיב יעקב מידי (קושית הרא"ם), אלא בודאי קבל יעקב דברי יהודה

129

גור אריה בראשית פרשת ויגש פרק מה

 הטעם שצוה אותם שלא יריבו לא בשביל שהיה מקפיד על הריב שיבא ביניהם רק בשביל כי הרגזנות בדרך מביא לידי סכנת הדרך, והדרך מתרגז עליהם. ומפני שעדיין קשה למה כתב לשון רוגז ולא כתב לשון מריבה, שהרי הרגזנות בא בשביל מריבה, לכך אמרו כי לא בלבד המריבה היא שמביא לידי סכנה, אך כל רוגז - כמו העסק בדבר הלכה, שהם נושאים ונותנים בדבר הלכה ומתרגזים זה עם זה. לכך דבר יוסף לשון כולל, אף על גב דודאי עיקר הכוונה של יוסף היה על הריב שלהם, שזהו בודאי לא גרע מעסק הלכה, שהריב - אין לך רוגז יותר ממנו, ובודאי הם גם כן

130

גור אריה שמות פרשת שמות פרק ד

 ברשותו, דלמה ליתרו להשביע דבר שאין צריך, דדי בכך שלא יצא כי אם ברשותו. אבל שבועה זאת שלא יחזור למצרים הוי שבועה גמורה, דהיה מתיירא שמא כשיתן לו רשות לדור כאשר ירצה - יחזור למצרים, ובהא ליכא למימר שישביעוהו שלא ילך למצרים כי אם ברשותו, דמאי רשות שייך בזה כיון דאיכא סכנה לו. בשלמא שלא יזוז ממדין - זהו להנאת ולטובת יתרו, שלא רצה ליתן בתו לארץ נכריה, אם ימחול על זה ויתן לו רשות משום דטוב לו לדור במקום אחר - שפיר דמי, אבל לא שייך ליתן לו רשות על מילתא דאית ביה סכנה. ולהא מלתא דווקא קאמר ליה הקב"ה "לך שוב

1234567891011121314151617181920