סירכא

סירכא מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1450 מקורות עבור סירכא. להלן תוצאות 1 - 10

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


1

זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס

 דבור ולקבל תרין כנפי ריאה דפתחין גדפין לקבלא ליה הדא הוא דכתיב (יחזקאל יא) ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, הכי שפוון נטלין ליה לדיבור, ופרחין ליה לעילא וכגוונא דאינון חמשה כנפי (ס"א ענפי) ריאה כלהו פתיחן בלא סרכא לקבלא האי קול הכי נמי צריכין למהוי חמשא תקונין דפומא כלהו פתיחן בלא סירכא בחמש תקונין דאינון, [דף רכח עמוד א] אחהע בגרון, בומף בשפוון, גיכק בחיך, דטלנת בלישנא, זסשרץ בשינים ודבור דיהא בהון בלא סרכא ועכובא כלל הדא הוא דכתיב (בראשית כד) ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת דא צלותא דאיהו דבור ובגיניה אתמר אם שגורה תפלתי בפי יודע אני

2

זוהר מהדורת הסולם - במדבר פרשת פנחס מאמר קול ודבור

 רעז] ולקבל תרין כנפי ריאה, דפתחין גדפין לקבלא ליה, הדא הוא דכתיב, ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. הכי שפוון נטלין ליה לדיבור, ופרחין ליה לעילא.[אות רעח] וכגוונא דאינון חמשה כנפי ריאה, כלהו פתיחן בלא סרכא, לקבלא האי קול, הכי נמי צריכין למהוי חמשא תקונין דפומא, כלהו פתיחן בלא סירכא, בחמש תקונין דאינון: (דף רכ"ח ע"א) אחה"ע בגרון. בומ"ף בשפוון. גיכ"ק בחיך. דטלנ"ת בלישנא. זסשר"ץ בשינים.[אות רעט] ודבור דיהא בהון, בלא סרכא ועכובא כלל. הה"ד, ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. דא צלותא, דאיהו דבור. ובגיניה אתמר, אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שמקובל. ואי אית סרכא ונפקא

3

ספר הלכות גדולות סימן סא - הלכות טריפות

 רב יוסף בר מיניומי אמר רב נחמן (שם מח א) ריאה שנקבה ודופן סותמה כשרה, והיכא, במקום [עמוד תרכד] רביתא, אבל שלא במקום רביתא טריפה, ובמקום רביתא היכא, בחיתוכא דאוני. אמר רב יוסף בר מיניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה שמא נקבה, העלתה צמחין דסליק לה סירכא חוששין שמא נקבה, מר יהודה משמיה דאביי אמר אף ריאה הסמוכה לדופן חוששין שמא נקבה, היכי בדקינן לה, אמר רבא רבין בר שבא אסברה לי מייתינן סכינא דחליש פומה ומפרקינן לה מדופן, אי איכא מכה בדופן, האי סירכא מחמת מכה היא וכשירה, ואי לא מחמת ריאה היא וטריפה, איני

4

תשובות הגאונים - הרכבי סימן שלא

 תשובות הגאונים - הרכבי סימן שלאוהא דאמ' רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן וכול'. הכין חזינא דהא מילתא דאמרתון ריאה הסמוכה לדופן דילמא דסמיכא ולא סריכא לא שמיע לנא מאי דכתבתון משמא דמר רב סעדיה גאון ז"ל. אלא הכין פרישו רבואתא כולהון הסמוכה סירכא מן פירוש ראשונים כלשון הזה הסמוכה לדופן דסריכא אין חוששין לה שמא ניקבה העלתה צמחים דסליק על סירכא צימחי צימחי חיוארי. ומר רב סעדיה סבר הסמוכה הדבוקה ממש והעלתה צמחים סירכא. ולאו הכין היא מילתא [דף קנ"ד] אלא הא פרישו ראשונים צימחי כגון בועי שהן אבעבועות. דאמרנן לישנא קלילא בויי. ומייתי לה ראיה מיהא דאמרנן בעא מיניה

5

תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) יורה דעה סימנים רכג-רכד

 תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) יורה דעה סימנים רכג-רכד* ושתי ערוגות שלריאה שהן אומי, אחת מיכן ואחת מיכן, וביניהן סימפון ושמנונית שהוא דבוק בשידרא, ונימצא סירכא דריאה באותו סימפון - אם דבוק מעיקר הלב ובא לו עד למטה, אומרין כך נבראת. ואם מפוצלת כמו מחולקת זו מזו ואפילו מעט וחזר דובקן, אמרינן ודאי סירכא הוא ואין לה בדיקה וטריפה.** ושפירשתם במקומינו בראשונה לא היו בודקין בריאה כשם שבודקין היום טרפשא דליבא, }ולא{ היו בודקין (בכל יום) [כלום] חוץ ממועט של כנגדו טרפשא דכבדא, ובכל הריאה כולה }לא{ היו בודקין חוץ ױמװמועט, }והיכן{ היו בודקין, מודדין שתי אצבעות.אילו

6

תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) יורה דעה סימן רכה

 ועם שמכניס טבח ידו לבדוק מתפרקין חוטין מאיליהן, יש לחוש בדבר זה אי לא.כך ראינו: דאם תותב הוא, אי נמי רירא הוא, ומתפרק מאיליו ואין מקומו ניכר, מותר. ואם חוטין הם, אף על פי שאין מקומם ניכר ואין בהוויין כחוט השערה, יש לחוש ויש לחוש, דאמרינן האױיװ סירכא בר חד יומא אי בר תרין יומין הוא.

7

ר' חיים פלטיאל ויקרא פרשת שמיני פרק יא

 יוכיחו דאם יש להם סימני טהרה אסור' ושאין להם סימני טהרה מותרין. ותירץ משום דה[ת]ם תלוי באם דאמרי' עובר ירך אמו. ועוד הק' נגעים יוכיחו ואם יש בו כגריס טמא ואם פרחת צרעת מראשו ועד רגליו טהור. ושמא התם בשיעורא ולא בשיעורא תליא מילתא. אבל אין להק' סירכא תוכיח דאם יש סירכא אחת טריפה ואם נדבק על פני כולו כשירה, משום אומר לדבק טוב הוא דהתם טעמא רבה איכא היכא דאיכא חד סירכא סופה לינתק והיכא דנסרכה על פני כולה ונדבקה יפה (ו)אינה ניתקת. מיהו קשה למ"ד אין מזהירין מן הדין מנלן דילקה על שאר בהמה וחיה

8

מנחת שי שמות פרשת וארא פרק ח

 במסורת נמס' ב' חס' יו"ד, וסי' ויאמרו החרטמם כגדאצבע, כדכי היה השחין בחרטמם. וכ"כ כהבמנחת כהן, סימן כנים, שחין. ולזה הסכים כוהרמ"ה ז"ל, זל"ש, חרטמי מצרים כזדויהי בבקר ותפעם רוחו, חס' וי"ו כתי', וכל חרטמי דכות', ואע"ג דמ"ם דידיה דגש, איצטריכינן למימסר עליה דחסר, משום סירכא דמסורת, דאיכפל למימסר עליהו' כל לשון חרטמי, החרטמים, בחרטמים, חס' וי"ו כתי'. כחואמר אל החרטמים מל' יו"ד כתי', וכל לישנ' החרטמי' דכות' מל' יו"ד, בר מן ב' חסרי' ובענין, וסי' כטויאמרו החרטמם אל פרעה, לכי היה השחין בחרטמם, ומס' עלי' תרין חסרי', מכלל דשארא מלאי' יו"ד

9

מנחת שי שמות פרשת תרומה פרק כה

 יו"ד, ואנן לא בריר לן, דאיכא למימר דדרשא לאו מדכתי' מל' יו"ד קא דייק דהיא נעשית מאליה, דהא בדרשא לא קאמר בהדיא דמל' כתי', אלא מדלא קרינן תעשה בפתח מבנין הקל, אלא קרינן תעשה בצירי מבנין נפעל, דמשמע שנעשית מעצמה, והאי דאמרי' בדרשא תיעשה כתי' ולא אמרי' תעשה קרי, משום סירכא דנקודות דנקיד הכי הוא דנקטה, עכ"ל. וא"ת הכריע דמל' יו"ד הוא, שכן מצא מאבתוספות על התורה, מבובמאירי, גם ראה מסרה מדוייקת כ"י וזל"ש, תעשה ז' קמצין בקריאה (ר"ל בצירי), וחד מנהון מל' יו"ד, וסי' תיעשה המנורה דין מל' יו"ד וכו'. וזו היא מגכמסורת שלנו בדפוס, שאומרת

10

עקידת יצחק במדבר שער עד (פרשת נשא)

 יופיו ולא דברו בשבחו שאז יהיה השלום אצלם כענין הבושה שאמר החכם עליה שאינה מעלה לפי שאינה באה אלא אחר חטא קודם. וכמו שאמר הכתוב כבושת גנב כי ימצא (ירמיה ב') ולכן לא שבחוה כי אם בנערים שמדרכן לחיות חיי ההפעלות וכן השלום לדבריהם יורה על קטטה ומריבה קודמת שאין סירכא בלא נקב והרי הוא מגונה. אבל האמת שאין מתנאי השלום שיהא שם מצות או קטטה קודמת אולם ענינו הוא מה שימנעם לפי שהשלום הוא טוב משותף הכרחי בין האישים הצריכים חבור ודבוק. והנה הוא אצלם כחוט הכסף או הזהב וזולתם אשר בו יתחרזו הרבה מאבני האקדח וכיוצא להעמיד מצב

1234567891011121314151617181920