סיום

סיום מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4267 מקורות עבור סיום. להלן תוצאות 1 - 10

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


1

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת האזינו

 פותח אוצרותיו ונותן לו הדא הוא דין כי צדקות עושה, וזהו שאמר דוד מה רב טובך אשר צפנת וגו' (תהלים לא) אמר דוד לפני הקב"ה יודע אני שיש לך אוצרות צדקה הרבה ואם לא תחלקם לי ולחברי הצריכים למה רב טובך, הלה' תגמלו זאת הה"א רחוקה מן השם למה שהוא סיום חתימתו של משה קח ראשי תיבות של פסוקים עד ה' מהלה', כגון ה' מהאזינו וי' מיערף כ' מכי שם ה' אקרא ה' מהצור שי"ן משחת לו ה' מהלה' ותמצא שהכל עולה בגימטריא כמנין משה וזו היא חתימתו של משה כאדם שמסיים ספרו וחותם את שמו בסיום ספרו ולכך הה'

2

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת מקץ פרק מא

 שנאמר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור (שמות ז טו). הצדיקים מקיימין השכינה עליהם, שנאמר והנה ה' נצב עליו (בראשית כח יג), ואומר ויעל מעליו אלהים (שם לה יג), אבל הרשעים מתקיימין על אלהיהן, שנאמר ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור: ויהי מקץ. לקץ סיום צרותיו של צדיק, שנאמר קץ שם לחושך (איוב כח ג): שנתים ימים. כנגד שתי הזכירות שאמר יוסף לשר המשקים, כי אם זכרתני אתך והזכרתני (בראשית מ יד), לפי שתלה הזכירה בו, נתאחר ב' שנים עוד ימים. שלא תאמר שנתיים קיץ וחורף, כמו שנאמר ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים

3

זוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה

 פסולת שריאו אתון לאולדא מרזא דאת ש"ת תקונא דכר ונוקבא באסתכמותא כחדא, וכדין כתיב ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת ולא כתיב ותקרא, ויקרא איהו ולא איהי, איהו קרא שמיה שת תקונא דכר ונוקבא כחדא דהוו באסתכמותא חדא, תו אתגלגלו אתוון ואהדרו לאולדא אלף דאדם ואינון אתוון באתר דאיהו סיום שמיה, ומאן איהו נ' ולבתר ו' לא ה' דהא אתעדיאת (נ"א אתיילידת) בהבל, בגין כך נטיל את אחרא אבתריה ו' סיים בשירותא דשת ש' ואקרי אנוש, אנוש מה בין שמא דא לשמא דאדם, אלא אנוש לאו איהו בתקפא הוה תקונא דקדמאי הוה (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו, וכתיב

4

זוהר כרך ב (שמות) פרשת פקודי

 מאי טעמא) אתרכינת מגמלא, אלא האי קרא רזא איהו, ת"ח (ותרא את יצחק מנא ידעת דאיהו יצחק, אלא ותרא את יצחק חמאת בההיא שעתא מה דלא ידעת) (ס"א ת"ח בשעתא דמטאת רבקה לגבי דיצחק שעתא דצלותא דמנחה הות ובההוא זמנא דינא אתער בעלמא) וחמאת ליה ברוגזא דדינא קשיא וחמאת דהא סיום דרוגזא קשיא איהו גמל לתתא ודא איהו רזא דמותא ובגין כך אתרכינת ואשמיטת גרמה מההוא גמל, דהא כד אסתכל דינא קשיא ההוא גמל אתתקף, ובגין כך אשמיטת גרמה מינה (ס"א רזא דמותא וכד האי דינא קשיא אתער ההוא גמל אתתקף ובגין כך אתרכינת ואשמיטת גרמה מההוא גמל) ולא יתבת

5

זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בהר

 מ"ט בגין דצדקה אילנא דחיי הוא, ואתער על ההוא אילנא דמותא ונטיל אינון דאחידן ביה ושזיב לון מן מותא, מאן גרים לההוא אילנא דחיי דאתער להאי הוי אימא ההיא צדקה דאיהו עביד כביכול הוא עביד ליה לעילא כמה דאת אמר (תהלים קו) עושה צדקה בכל עת, והא אתמר, (חסר כאן) (סיום המאמר עיין בסוף הספר סימן ז'):

6

זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת חיי שרה

 דשאלו ליה תחילה אי קבע עתים לתורה דכתיב (ישעיה לג) והיה אמונת עתך וגו' וכשיצא אינו דין (לקיימם) להקימם בתחלה, א"ר אבא לעת ערב זהו יום ששי שהוא ערב השבת שאז הזמן לקיימא [דף קכח עמוד א] מתייא מאי משמע דתנן שיתא אלפי שנין הוי עלמא והוא אלף הששי שהוא סיום הכל והיינו לעת ערב זמן סיום הכל, לעת צאת השואבות אלו הם תלמידי חכמים השואבים מימיה של תורה שהוא עת לצאת ולהתנער מן העפר, ואמר ר' אבא עוד יש לדעת דתנן אותם המתעסקים לדעת את בוראם בעולם הזה ונשמתם בתשלומה לעולם הבא זכו לצאת משבועות הנשמה הולך לדעת מי

7

זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (ויקרא) פרשת אחרי מות

 דאינון שבעין לקבל שבעין תיבין [דף סח עמוד א] דיענך יי' ביום צרה אתפתחת רחמה דאיהי ב' כלילא מתרין ביתין לאולדא ב' משיחין ואעילת רישה בין ברכהא דאיהי רישא דילה עמודא דאמצעיתא תרין שוקהא נצח והוד תרין נביאים מתמן אולידת תרין משיחין בההוא זמנא ויחשוף יערות יתעבר נחש מעלמא ע"כ: +סיום זה המאמר רמט א ואי תימא וכו+

8

זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות

 ונפיק] לעלמא כיון דחמת ליה חוה אמרה קניתי איש את ה' עם ה'. וכד אייתי קרבניה מההוא סטרא בישא אייתי ליה דכתיב ויהי מקץ ימי"ם [כו' דהוא] סטרא בישא ולא מסטרא דקדושה דהוא מקץ ימי"ן. שת בסים עלמא בצדיקים וחסידים דנפקו לבתר מניה. [דף מ עמוד א] שת דא הוה סיום דאלפ"א ביתא ומיניה אהדרון אתוון למישר ש"ת כיון דאסתיימו אינון צדיקים וחסידים עד נח והוו אינון בני טופנא דאתמחו כולהון כיון דאתמחו כולהו ונפק נח ובנוהי מתיבותא כדין כתיב ומאלה נפצה כל הארץ כדין שריאו אתוון באלפא ביתא למפרע תש"ר וכדין כתיב ומאלה נפצה כל הארץ. ואזל כל עלמא

9

זוהר מהדורת הסולם - בראשית פרשת חיי שרה מאמר ענייני תחית המתים

 ליה תחילה, אם קבע עתים לתורה, דכתיב והיה אמונת עתך וגו'. וכשיצא אינו דין להקימם בתחלה.[אות קעג] אמר רבי אבא, לעת ערב, זהו יום ששי, שהוא ערב השבת, שאז הזמן לקיימא (דף קכ"ח ע"א) מתייא, מאי משמע, דתנן, שיתא אלפי שנין הוי עלמא והוא אלף הששי, שהוא סיום הכל, והיינו לעת ערב, זמן סיום הכל. לעת צאת השואבות, אלו הם תלמידי חכמים, השואבים מימיה של תורה, שהוא עת לצאת ולהתנער מן העפר.[אות קעד] וא"ר אבא, עוד יש לדעת, דתנן, אותם המתעסקים לדעת את בוראם בעוה"ז, ונשמתם בתשלומה, לעה"ב זכו לצאת משבועת הנשמה, הולך לדעת מי הוא גופה ממש,

10

זוהר מהדורת הסולם - שמות פרשת תרומה מאמר קין הבל שת אנוש מהללאל

 מרזא דאת ש"ת. תקונא דכר ונוקבא. באסתכמותא כחדא. וכדין כתיב ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת, ולא כתיב ותקרא. ויקרא איהו, ולא איהי. איהו קרא שמיה שת, תקונא דכר ונוקבא כחדא, דהוו באסתכמותא חדא.[אות תשסג] תו אתגלגלו אתוון, ואהדרו לאולדא אלף דאדם, ואינון אתוון באתר דאיהו סיום שמיה. ומאן איהו. נ', ולבתר ו' לא ה', דהא אתעדיאת בהבל. בגין כך נטיל את אחרא אבתריה ו', סיים בשירותא דשת ש', ואקרי אנוש.[אות תשסד] אנוש מה בין שמא דא לשמא דאדם. אלא אנוש לאו איהו בתקפא הוה, תקונא דקדמאי הוה, מה אנוש כי תזכרנו. וכתיב מה אנוש כי תגדלנו

1234567891011121314151617181920