סאה

סאה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 5897 מקורות עבור סאה. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ה

 הנס האחרון היה קשה מן הראשון, מן מסקן להון הוה מסיק להון חד חד, מן נחית להון הות מחית להון תרי תרי, וכיון שנתעסק בתורה אפילו טליתו לא היה יכול לסבול, לקיים מה שנאמר מעולפת ספירים, בן בית אחד היה לו לרבן גמליאל והיה למוד להיות נוטל קופה של ארבעים סאה ומוליכה אצל הנחתום, א"ל כל הדין חילא טבא אית בך ולית את עסיק באורייתא, כיון שנתעסק בתורה התחיל להיות נוטל של שלשים של עשרים של שנים עשר של שמונה סאים, כיון דגמר ספרא אפילו קופה של סאה לא היה יכול לסבול, ואית דאמרי אפילו סבניה לא הוה יכול למיסבל,

152

רות רבה (וילנא) פתיחתות

 לכך הרעיבן הקב"ה מרוח הקדש דכתיב (ש"א =שמואל א'= ג) ודבר ה' היה יקר בימים ההם, ד"א עצלה תפיל תרדמה, ע"י שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו תפיל תרדמה רבתה הנבואה, רבתה ואת אמרת תפיל, כמד"א נפל שעריהון דפוריא, אמר רבי סימון כאיניש דאמר לחבריה הא סקא והא סלעא והא סאה תקום אכול דא"ר דרוסא ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו, ר' יעקב אמר מאה ועשרים רבוא, א"ר יוחנן מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות הן ואין לך עיירות מקולקלות מהן מבית אל ויריחו, יריחו על שאררה יהושע, בית אל על שהיו עגלים של ירבעם עומדים שם, וכתיב

153

רות רבה (וילנא) פרשה א

 שנאמר (מ"ב =מלכים ב'= ו') עד היות ראש חמור בשמונים כסף, רעב שבא בימי שפוט השופטים ר' הונא בשם ר' דוסא ארבעים ושתים סאות היו ונעשו מ' ואחת, והא תני לא יצא אדם לחוצה לארץ אא"כ היו סאתים לקוחות בשקל, ארשב"ג אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל מוציא ליקח אפי' סאה בשקל לא יצא ישראל חוצה לארץ, והא תניא בשעת הדבר בשעת מלחמה כנוס הרגל ובשעת רעבון פזר הרגל, למה נענש אלימלך ע"י שהפיל לבן של ישראל עליהם, לבוליטין שהיה שרוי במדינה והיו בני המדינה סבורין עליו ואומרים שאם יבואו שני בצורת הוא יכול לספק את המדינה עשר שנים מזון,

154

רות רבה (לרנר) פרשה א

 מלכים ב'= ו: כה). רעב שבא בימי שפט השופטים, ר' הונא בשם ר' דוסא, ארבעים ושתים סאים היו, ונעשו ארבעים ואחת. והתני, לא יצאו ישראל לחוצה לארץ אלא אם כן היו סאתים הולכות בשקל. אמ' ר' שמעון בן גמליאל, אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל בזמן שהוא מוצא ליקח, אפילו סאה בשקל, לא יצאו ישראל לחוצה לארץ. והא תני בשעת דבר ובשעת מלחמה כנס את הרגל, ובשעת הרעבון פזר את הרגל. ולמה נענש? על ידי שהשפיל לבן של ישראל עליהם. משל לבולווטוס שהיה שרוי במדינה, והיו בני המדינה בטוחים עליו שאם יבא שנת בצורת [שהוא יכול לפרנס את המדינה עשר

155

איכה רבה (וילנא) פרשה ב

 חד גונתאי אנא קטלתיה לדין א"ל זיל ואייתיה לי, אזל ואייתיה ואשכח עכנא כריכא על צואריה א"ל אילו לא אלהיה קטליה לדין מאן הוה יכיל ליה וקרא עלוי (דברים ל"ב) אם לא כי צורם מכרם, היו הורגים בהם עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה והולך בים ארבעה מילין, ואם תאמר שקרובה לים והלא רחוקה מן הים ארבעה מילין, וכרם גדול היה לו לאדריאנוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן טבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחד וגזר עליהם וקברום, ר' הונא אמר יום שניתנו

156

איכה רבה (וילנא) פרשה ג

 חנילאי ורבי יאשיה נפקין לתעניתא, דרש רבי ביבא בר זבדאי ואמר איפשר דליביה דבר נש נסיב מיניה וחזר עליה, אלא נשווי לבינן לגבי ידינן ואחר כך אל אל בשמים, אם יש שרץ בידו של אדם אפילו טובל בכל מימי בראשית אינו טהור לעולם, השליך השרץ מידו, עלתה לו טבילה במ' סאה, דרש ר' תנחומא (ד"ה =דברי הימים= ב' י"ב) ויכנעו שרי יהודה והמלך ויאמרו צדיק ה' וכתיב וכראות ה' כי נכנעו ויהי דבר ה' אל שמעיה לאמר נכנעו לא אשחיתם ונתתי להם כמעט לפליטה ולא תתך חמתי בירושלים ביד שישק וכראות ה' כי נתענו אין כתיב כאן אלא כי נכנעו,

157

איכה רבה (בובר) פרשה ב

 ימינו] מלאת יומוי דההוא כרמא, אף אינון לא נפקת להון טבאות, דכתיב שמח לאד לא ינקה (משלי יז ה), מלמד שהיה אדריינוס הרשע הורג בם עד שיצא דמם מהפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות עד שעשה ביתר כמין גשמים, והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל סלעים משאוי ארבעים סאה, ומוליכם לים עד ארבעה מילין.חמש מאות בתי סופרים היו בביתר, קטן שבהם היו חמש מאות תינוקות, והיו אילין מיינוקייא אמרין כד ייתי שנאה עלנא, עם אילין מכתבינן אנו נפקין עליהון, ומסיימין עיניהון, וכיון שגרמו העוונות ונכנסו השונאים עליהם, היו מקפלין כל אחד ואחד בספרו, ומשליכין אותו לאור, א"ר

158

איכה רבה (בובר) פרשה ג

 מתנסיב מיניה, הוא עביד תתובית, אלא מהו נשא לבבנו אל כפים, נשוי ליבינן לכף ידינן ואח"כ אל אל בשמים, נהי לבבנו מן קדם עובדיהון בישא קדם אבוהון דשמיא, בנוהג שבעולם אם יהיה השרץ ביד אדם אפילו הוא טובל במי בראשית, והשרץ בידו אין לו טהרה לעולם, כשהשליכו אם יטבול בארבעים סאה יטהר, כך כל תענית שנעשה בצבור, אם אינה נעשית כל צרכה, עליה הכתוב אומר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה יב ח). עאל ר' תנחום בר עילאי ודרש ויכנעו שרו /שרי/ ישראל והמלך ויאמרו צדיק ה' (דה"ב =דברי הימים ב'= יב ו), מה כתיב שם (וכראות) [ובראות] ה'

159

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ו - את קרבני לחמי

 רמליהו (ישעיה ח: ו), ראויה מלכותיה לרצין ובן רמליהו. הד"ה דכת' יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט (שם /ישעיהו ח'/). מהו לאט, בר קפרא א' חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו לאט, אלא זה חזקיהו מלך יהוד' שהיה מטהר את ישר' במקוה של ארבעים סאה, מיניין לאט. אמ' להם הקב"ה אוכלים אתון בעיי, ולכן הנה י"י מעלה עליהם את מי הנהר וג' (שם /ישעיהו/ ח: ז). ובטן רשעים תחסר (משלי יג: כה), זה מישע, ומישע מלך מואב היה נוקד (מלכים ב' ג: ד), מהו נוקד, רעי, והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף

160

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא י - עשר תעשר

 המקל והוה הוא מתבר חדה חדה והוא מתבר תרתיי תרתיי. מי גרם לו, על ידי שלא היה מוציא מעשרותיו כראוי, דא' ר' לוי מעשה באחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיתה לו שדה אחת ונתן הק' /הקב"ה/ בלבו ועשה חצייה זרע וחציה בית מקוות מים. ובאת שנת בצורת והיו מכריזין ואומרין סאה דחיטין בסלע, סאה דמיא בתלת סלעין, והיה מכריז ואומ' מאן בעי סאה דמיא והיא עבדא תלת סאין דחיטין. מי גרם לו, על ידי שהיה מוציא מעשרותיו כראוי. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואומ' להם עשר תעשר את כל תבואת זרעך (דברים יד: כב).[ד] לא תירא לביתה משלג כי

1234567891011121314151617181920