ס"ט

ס"ט מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 18557 מקורות עבור ס"ט. להלן תוצאות 71 - 80

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


71

ספר המקח והממכר לרב האי גאון הערות זר זהב שער לג

 שמואל והא רבה והא ר' ששת אבל בע"כ הוא ט"ס בדברי רבינו דשמואל לשיטתו לא מצי לומר ראיה בקיום עדים דהוא סובר על האחים להביא ראיה ועיין פי' רשב"ם שם, ובגוף דינים הללו עיין בח"מ סי' ס"ב ובסמ"ע וש"ך שם ועיי"ש בש"ך בס"ק ט"ו כי דבריו סותרים למ"ש לקמן בסי' ס"ט ס"ק כ"ו וצ"ע, ומה שנכתב בספרי רבינו רבא אמר ראיה בעדים הוא ט"ס וצ"ל רבה.

72

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער ד

 בחיי אביו ומת אביו. מכרה היא ומת הוא א"ל מכרה קיים לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו. שמעינן מינה דאין זכות לבעל בנכסי' לאחר מיתה [נראה דט"ס וכצ"ל אלא לאחר מיתה] עכ"ל רבינו שם.ב) שיטת רבינו הובא במלחמות וברא"ש ר"פ הכותב בשם הר"ח וכן בטאבה"ע סוף סי' ס"ט וצ"ב דסלוק מירושת אשתו אין מועיל אפי' בעודה ארוסה כרשב"ג ומטעם הירושלמי כמבואר בפנים אבל הכרעת הטושו"ע כהרי"ף וש"פ דהלכה כת"ק דבעודה ארוסה מהני סלוק אף מירושה. והנה הרמב"ן במלחמות ר"פ הכותב הקשה לשיטת רבינו והר"ח שכתבו טעם הירושלמי דל"מ סלוק מירושה משום דהוי כמסלק נפשי' מדבר שלא בא עדיין לידו

73

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער ו

 כלל כיון שנתן לו מעותיו ליקח לו סחורתו וסמך עליו ונתן לו מעותיו על דעת כן הרי הוא חייב לשלם מה שהפסיד בהבטחתו דבההיא הנאה דסמיך עליה משתעבד לו מדין ערב וזה ענין שכירות פועלים וזה דין גדול עכ"ל ואף הראשונים דמפרשי דאיירי שקיבל השליח מפורש אחריות יעו"ש וברא"ש סי' ס"ט היינו דסברי דהפסד של מבטל כיסו לא מקבל עליו בסתמא אבל מ"מ גם לשיטתם מוכרח שסברי דבההיא הנאה משתעבד מדין ערב שלא הזכירו בדבריהם שהיה השתעבדות בקנין, ובנידן דידן דהעיוות הוא ע"י מעשה השליח שפיר י"ל דאפילו בסתמא מקבל עליו אחריות ההפסד וכמש"נ.ג) והרא"ש ב"ב פ"י סי' כ"ו

74

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער ז

 מן הקרקע כל הקודם בהן זכה, ולר"ט במתני' דף פ"ד אפי' תפסה לאחר מיתה לפני שנכנסו לרשות היורשים ג"כ מהני התפיסה, אבל התוס' כתובות דף פ"א ד"ה ר"מ דעתם אליבא דר"מ דרק מיני' דבעל יכולה לגבות ולא מהיתומים והא דגובה מהיבם משום דבמקום אחיו קאי יעו"ש.איתא בכתובות ס"ט ע"ב הלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי וכתב ע"ז הרא"ש והאידנא תקינו רבנן דמתיבתא למיגבי כתובה ממטלטלי כ"כ הרי"ף וכ"פ הרמב"ם פט"ז מאישות ה"ז, ומשו"ז כתב הרי"ף בפ"ח בדין היבם דמוציאין מטלטלי ליקח בהן קרקע אף בלא תפסה ואע"ג דלית הלכתא כוותי' דר"מ כיון דתקינו רבנן השתא למיגבה כתובה ממטלטלי עבדינן כוותי', ויש

75

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער ח

 פ"ו הל' גניבה ה"ג יע"ש.ד) הענין השני משכ"ר אבל לוקחים ממנו טווי ואריג ובגדים, במשנה איתא טווי ובגדים וגירסת רבינו צ"ע דפריך בסוגי' השתא טווי מזבנינן בגד מיבעיא ומשני מאי בגדים נמטי פי' לבדים ויעוי' ברמב"ם בכורות פ"ג ה"ח וזה ל"ש באריגה כדאיתא ביצה ט"ו ע"א ויומא ס"ט האי נמטא כו' יעו"שה) כתב רבינו החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין יעוי' רמב"ם הל' מעשר פי"ב הט"ז כתב אין לוקחין ממנו דבר שיש עליו זיקת מעשר וכ"ז קנס מדבריהם וכתב הכס"מ וז"ל אעפ"י שבירושלמי סוף מעשרות אמרו דלר"י דפליג אר"ש משום קנס הוא כו' אלא דלר"י הוי קנס מרובה

76

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יא

 מותר ליהנות מכל היין ליתן לפועליו נכרים וכדומה, כולה חד דינא הוא יעו"ש אבל לשון המשנה בדף ע"ד ימכר כלו לנכרי חוץ מדמי יי"נ שבו משמע דהמכירה צריך להיות חוץ מחלק האסור והיינו דפליג על ר"א בדף מ"ט וכ"כ ברש"י שם דס"ל כרבנן דאין פדיון ליי"נ ויעוי' בס' חזו"א ערלה ס"ט ס"ק י"ב מש"כ בשי' הרמב"ם, גם מד"ר מבואר דלכתחלה צריך שיפסיד שעור המעורב ואז יוכל למכור השארד) מהסוגי' שהביא רבינו בפנים מבואר דעכו"ם ששכשך ידו ביין חוששין דמחשבתו לע"ז, אבל בשר הנכנס לע"ז מבואר בדף ל"ב ע"ב דמותר ול"א סתם מחשבתו לע"ז וצ"ל דביין החמירו טפי שדרכם הי'

77

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יג

 הש"ך, ולשון הסוגי' הי' מקום ליישב דהנה כתב הרא"ש בכתובות פ"ט סי' י' בתו"ד לפרש כדעת הסוברים דמגביה מיניה דמי שטרא מעליא וז"ל פירוש כל דמי שוויו [אף דבב"מ הנ"ל הכריע לפסוק כתשו' רש"ג ז"ל] שהיה עומד לימכר בהן לפי שעבוד נכסים של לוה ולפי אלמותו עכ"ל ובתשו' הרא"ש כלל ס"ט סי' א' בסו"ד מבואר יותר וז"ל מדקאמר מגבי דמי שטרא מעליא אלמא דחייב לשלם כל מה שהיה כתוב בשטר וה"ה למוחל מיהו שמין כמה הי' השטר שוה לימכר כי דבר ידוע הוא שאינו נמכר בכל הדמים הכתובים בו כיון דמחוסר גוביינא ושמין כל שטר לפי מה שהוא כגון שהלוה

78

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יט

 קני כו' אלא לדמי ה"נ לדמי, גירסא זו אלא לדמי הביא הרשב"ם דף ע' ע"א וכתב שם לפרש וז"ל כלומר באותה שדה שמכר שייר לעצמו דמי ההוא שדה דקאמר חוץ משדה פלונית או חוץ מדמי חרוב או חצי חרוב פלוני, וכן כתב גירסא זו ופירושה בס' חי' הרמב"ן ב"ב דף ס"ט [אף דהסוגי' היא בדף ע'] וז"ל הכי גריס ר"ח ז"ל וכן כתוב בכל הנוסחאות אלא לדמי כלומר כך א"ל מוכר ללוקח שדה פלונית אני מוכר לך חוץ מדמי חרוב פלוני שאני משייר בה לעצמי כלומר קרקע שוה בדמי החרוב לפיכך רואין אם נשתייר בשדה [פי' בשדה שמכר] יתר על

79

ספר המשכון לרב האי גאון עמק השער

 דברי הריטב"א שכתב כיון דבטענת המגו הי' נאמן בשבועת היסת ולכן גם עכשיו צריך לישבע רק שבועת היסת, וכפי הנראה שזהו טעמו של הראב"ד שהביא הטור בחו"מ סי' ע"ב אות י"א אחרי שמביא בשם הגאונים דצריך לישבע בנקיטת חפץ הביא דעת הראב"ד דהיא שבועת היסת יעוי' בש"ך סי' ע"ב ס"ק ס"ט מש"כ בזה וכ"ה דעת יד רמה ב"ב פ"ג אות ע"ז דנשבע רק היסת כדעת הראב"ד יעו"ש] וממשיך הריטב"א אבל דינם אמת משום דהו"ל מגו דמעיז לשאינו מעיז ובעי שבועה חמורה כשם שאמרה תורה מודה במקצת דמשום דכופר בכל מעיז ובמודה במקצת אינו מעיז אינו נאמן במגו אלא בשבועה, אבל

80

משפטי הלואות לרב האי גאון הערות זר זהב

 ע"ב.יד) שם:טו) שם:טז) שם דף ע"ד ע"א:יז) תוספתא פ' ששי דב"מ ועמ"ש ב"י בי"ד סי' קע"ג בשם הרבינו ירוחם.יח) שם דף ס"ד ע"א:יט) ב"מ דף ס"ב ע"ב.כ) שם דף ס"ט ע"ב:כא) שם:כב) שם דף ס"ה ע"א.כג) שם דף ס"ח ע"א:כד) שם דף ס"ה ע"א:

1234567891011121314151617181920