ס"ט

ס"ט מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 18557 מקורות עבור ס"ט. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


151

הדר זקנים על התורה בראשית פרשת ויגש פרק מו

 הדר זקנים על התורה בראשית פרשת ויגש פרק מו(ד) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. ירדו במצרים נמנה הקב"ה עמם בכבודו ובעצמו שהרי לא תמצא בפרטן רק ס"ט. וכתיב בשבעים נפש וכו' הרי שנמנה הקב"ה עמהם והיו ע' ובעלייתם עלו ס' רבוא חסר אחד. והקב"ה בכבודו ובעצמו נמנה עמהם ויהיו שלמים. ד"א ואנכי אעלך גם עלה. כלומר לא יעלה על לבך שתהיה שם יחיד אלא גדול ומעולה תהיה בעיני האומות:ויוסף ישית ידו על עיניך. פי' לאחר מיתה כמו שאנחנו עושים למתים שסוגרים להם העיניים.(כז) הבאים מצרימה ע'. פי' עם יעקב עצמו וראש הענין מוכיח דכתיב

152

הכתב והקבלה בראשית פרשת בראשית פרק א

 וכן פי' רש"י אך בצלם יתהלך איש וכן הצל (שאטטען) נראה חשך ושחור, וכמו שתמונת הצל תראה לעין הרואה ע"י הגשם שאין נצוצי האור יכולים לעבור תוך עצם המקשה, ככה כחות הנפשיות לא תראינה כי אם באמצעית כלי הגוף הפועלות בהן: ופירוש בצלמנו בצורתנו הנעלמת (אונזרעם אונזיכטבארען וועזען), וכ"א בתיקון ס"ט (ד' קי"ד) בצלמו ר"ל כגוונא דאיהו רואה ואינו נראה דיהא איהו הכי, ואין טענה ממה שנאמר צלמי מסכותם, צלמי עכבריהם, המורות על הגופיים, כי כמה דברים רוחניים מצאנו היותם ג"כ תוארים לגופיים, כמו רוח שהוא על הרוחני ועל האויר הנושב, ושם אלהים עצמו לעד, ובזה סרה תלונת הרנ"ו בספרו

153

הכתב והקבלה בראשית פרשת בראשית פרק ד

 והראוי כלאו ובא ע"ד נל"ה. וכן מלו תוכך חמס (יחזקאל כ"ח) שרשו מלא ובא ע"ד בעלי הה"א. וכן לכלא הפשע (דניאל ט') שרשו כלה ובא באל"ף. וכן מכל אורח רע כלאתי רגלי (תהלים קי"ט) נכתב באל"ף ונקרא כבעלי הה"א: מעתה אל תתמה לפרש קניתי כמו קנאתי ענין הכעסה. ובתקונים (תקון ס"ט ד' ק"ה) קין אתקרי על שם דקני על אחוה בגין דחמא דקרבני' אתקבל לי' ברעוא. ביאורו ג"כ ענין קנאה:ידע את חוה. אמרו המפרשים שפעל ידע ישמש על התשמיש. כי על ידי ידיעת צורת הנאהבת תתעורר הדבקות בה, והם דברים דחוקים, ול"נ כי שרש ידע משותף בשורש יעד (בהפוך

154

הכתב והקבלה בראשית פרשת ויצא פרק כח

 ובס"פ ו' דערכין כתב ראיה לזה מה שאמר יעקב אבינו כל מה שתתן לי עשר אעשרנו לך ונאמר אשר נדרת לי שם נדר; ודעת הרא"ש דוקא כשהזכיר בלשון חיוב על עצמו כגון שאמר אתננו אז חייב משום נדר, אבל כשאמר יהיה הקדש לא הוי נדר (עיין חוהמ"ש סי' רי"ב ס"ז ס"ט ובסמ"ע וט"ז שם); והרב מהרי"ט פשיטא ליה מקרא דילן דוהאבן הזאת יהיה בית משמע דיהיה לשון נדר הוא, והוסיף עליו בתשובת חתם סופר (סי' רמ"ג) דאי אפשר לחלוק ע"ז דהא לרבותינו נענש במעשה דינה על שאיחר נדרו, והיינו נדר לעשות בית ולהקריב על מצבת אבן, דנדר עשר אעשרנו לא

155

הכתב והקבלה בראשית פרשת מקץ פרק מג

 הוא כאשר יצוה האדון לעבדו ואז יבא בלא ה"א, ומזה שלח ידך ואחוז, קרב אל המזבח (ויקרא) שוב אל ארץ אבותיך (בראשית), שלח את עמי (שמות), וצווי רצוני ובקשית הוא כאשר יצוה איש אל רעהו ואהובו לעשות דבר מרצונו הטוב, כמו כאן שלחה הנער אתי, קרבה אל נפשי גאלה (תהלים ס"ט) שובה ה' רבבות (במדבר), ומנהג זה נוהג בכל הפעלים.(יא) אפוא. לדעת המפרשים המלה מורכבת משתי מלות מי פה, או כמו אי הבל אחיך לשון שאלה פה על המקום וטעמו איה פה, ואין המלה רק לתיקון הלשון וכמיותר, ערש"י כאן ובתולדות (כ"ז ל"ג) מי אפוא, ולרד"ק צריכים להוסיף שם

156

הכתב והקבלה שמות פרשת בשלח פרק טו

 ומזה נשתרבב למסדרי הברכות לומר בברכות התורה, וחיי עולם נטע בתוכנו, שהתורה מקנה לאדם חיי הרוחני והוא ענין הקיים תמיד בקביעות חזק לעולם בל ימוט, הפך חיי הגשמי שהוא מוגבל בזמן וגם זה אינו חזק וקבוע כי בארץ הנשמה הלזו חיינו תלויים לנו מנגד תמיד:בהר נחלתך. במכדרשב"י (יתרו ס"ט ב') אברהם קרא לי' הר (בהר ה' יראה) מההר הפקירא לכל מאן דבעי בעלמא אוף אתר דא קדישא הפקירא לקבלא לכל מאן דבעי בעלמא, יעקב קרא להאי אתר בית דכתיב אין זה כ"א בית אלהים. ד"א הר ובית אף ע"ג דכלא חד דרגא, סליקו לדא מן דא, הר לשאר עמין

157

הכתב והקבלה שמות פרשת יתרו פרק כ

 הגבור באמת, ובעבור כן מתוארים הצדיקים במקרא בשם גבורים כמו ה' עמך גבור החיל, ולנעמי מודע איש גבור חיל, וכמו כן הוא ית' מתואר בשם גבור, כמ"ש האל הגדול הגבור, כי אף שעמו הגבורה העליונה שאין לה חקר, בכל זה אינו משתמש בכח גבורתו הבב"ת להעלות חמה ולהנקם, וכאמרם (יומא ס"ט) זהו גבורתו שכובש את כעסו ונותן ארך אפים לרשעים המענים את עובדי השם שלא כראוי, ככה הוא ג"כ שם אל קנא, שהוא ית' בעל כח בלתי תכלית לכבוש את הקנאה הראוי' והוא מושל על הקנאה שלא תפרוץ לעשות מיד הקנאה הראוי לעוברי רצונו ית':בנים. להראב"ע בנים האמור כאן

158

הכתב והקבלה שמות פרשת משפטים פרק כא

 אין רבו מוסר לו ש"כ, ע"כ. משמע בהדיא שאין תלוי כלום ברצון העבד, עכ"ד. ונעלם היה מעיני הרב צד"ל דהך דינא פלוגתא דרבוותא קדמאי איהו, דבקדושין (ט"ו א') אהך דמוכר עצמו אין רבו מוסר לו ש"כ, כ' הריטב"א וז"ל יש אומרים שאסור ג"כ אפילו מדעתו בש"כ, וראייתם מעובדא דר"ש (קדושין ס"ט א') דא"ל לההוא גברא אי אקדמתך טהרתינהו לבנך וכו' דאמינא לך זיל גנוב ואיזדבן בעבד עברי ותשתרי בש"כ, דאלמא ליכא תקנתא אליבא דת"ק דהלכתא כוותיה דישתרי בש"כ ע"י מכירת עצמו, דאי לא למ"ל למימר זיל גנוב, לימא ליה זיל איזדבן בעבד עברי, ואין זה נכון דא"כ מוכר עצמו למה

159

הכתב והקבלה שמות פרשת תצוה פרק כח

 בעי מינם וכו' משמע בהדי' שהיה על מצחו אפילו שלא בשעת עבודה, יעו"ש. ולא ראה הרב דברי הריטב"א (בחי' לקדושין דס"ו) דלמסקנא דתמיד אתי שמרצה תמיד אפילו באינו על מצחו. תו לית לן למידרש תמיד ממש, והוי הציץ כשאר בגדי כהונה דאסור במדינה שלא בשעת עבודה, יעו"ש. ובדברי תוס' (יומא ס"ט ד"ה בגדי כהונה) דאפילו בעזרה אסור לכתחלה ללבשן שלא לצורך עבודה, דקאמר בגדי כהונה אין בהם מעילה לפי שלא נתנה תורה למלאכי שרת שיוכל להזהר להסירן מיד אחר עבודה, ומשמע דלכתחלה אסור ללבשן דבזה אפשר להזהר, ע"ש. ומשמע דעת רש"י כאן דשלא בשעת עבודה דאסור ללבשן הוא מדאורייתא, ומטעם

160

הכתב והקבלה ויקרא פרשת אמור פרק כא

 והיינו שומעים הכל, דכש"כ כהן, כי רבוותא פליגי בפאת זקן אי איכא איסורא במספרים כעין תער, יש סוברים דמותר לגמרי, ואיכא דסברי אע"ג דמשורת הדין מותר במספרי' כע"ת מ"מ ממדת חסידות יש למנוע מפני חשד הרואים (עיי' חדושי ריטב"א מכות כ"א, ובפסקי תוס' שם סי' כ"ז כ"ח, וביו"ד סי' קפ"א ס"ט), והרב בתשו' חתם סופר (סי' קל"ט ק"מ) הבין בדעת גליון התוס' דבמספרים כע"ת אסור מן התורה, והרב בית הלל (סי' קפ"א) דבמספרים כע"ת אית בי' משום בחקותיהם ל"ת, והיינו למ"ש הרמב"ם בס' המצות (סי' מ"ד) ובס' המורה (ח"ג פל"ז) שגלוח הזקן היה קשוט ותיקון לגלחי עכו"ם וכומריהם, וכמו שביאר

1234567891011121314151617181920