ס"ט

ס"ט מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 18557 מקורות עבור ס"ט. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


131

אלשיך דניאל פרק ה

 כאשר הובא בילקוט, כי מהע' שנה נותרה שנה אחת למלאת הע' שנה במות בלשאצר, והשלימה דריוש שנא' אשר הומלך על מלכות כשדים. והנה המשתה הזה היה ביום מותו, כי אחרי אכלה בשולו ואחרי שתה, בין לילה היה ובין לילה אבד בטרם בוקר. נמצא כי ביום ההוא היו היה בסוף שנת ס"ט ובתחלת הע':ועל כן אפשר כי ראו ראה כי קרוב יום אדו והעולה על רוחו כי הן לו היה בעוד שנה מלכותו כלה כליון חרוץ, עד יאבד זכר לו ככל הדברים הרעים שבירמיה על הממלכה ההיא. הלא לא יתכן כי אם גם מעתה יחל מעט מעט להשבר ומקצת מלכותא

132

אמת ליעקב מבוא ללימוד המקרא

 אולת אדם תסלף דרכו ועל ד' יזעף לבו יתיב ר"י וקא מתמה אמר מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמזי באורייתא וכו'. ופירש"י בד"ה ולא רמזה משה באורייתא שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים ובכולם יש סמך למצוא מן התורה עכ"ל. ביאור הדברים הוא, כמו שמצינו בס"פ מציאת האשה [כתובות דף ס"ט ע"ב] באילפא דאמר איכא דאתי דאמר לי מילתא דבי ר"ח ור' אושעיא ולא פשטינא ליה ממתניתין וכו', הרי חזינן דרבינו הקדוש כלל כל דיני הברייתא בנוסחא דמתניתין, והוא, כלומר אילפא, היה יכול לדייק כן מלשונות המשנה, וכמו כן כל דברי הנביאים כללם התורה בתורת משה, זה מה שגילה לנו

133

אמת ליעקב בראשית פרשת וירא פרק יט

 פ"ז] שכתב שפרישות דרך ארץ זה עינוי משום שהוא העדר דבר ממה שהוא בטבע האדם, ועיי"ש. ולפענ"ד אין צורך לזה, דהא מצינו דמניעת תשמיש היא מחמשה עינויים של יום הכיפורים, ומניעת דרך ארץ נקראת כן משם לשון המקרא הכא: ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ.ועיין בסנהדרין [דף ס"ט ע"ב]: תנו רבנן המסוללת בבנה קטן וכו', ופירש"י וז"ל: המסוללת לשון פריצות עכ"ל. ונראה לפמש"כ דביאה נקראת "דרך ארץ" א"כ ביאה שלא כדרך כל הארץ נקראת מסילה, כלומר פירצה, והעושה זאת נקרא מסולל - העושה מסילה. ובאמת התרגום של "מסלה" הנהו "כבישא" [במדבר כ' פי"ט], ולפיכך אפשר לפרש בזה לשון

134

אמת ליעקב בראשית פרשת חיי שרה - תולדות פרק כה

 כב) ותלך לדרוש את ה'.תרגם יונתן וז"ל: ואזלת לבי מדרשא דשם רבא עכ"ל. והנה מצינו בפרק חלק [סנהדרין דף ק"ח ע"ב]: א"ל אליעזר לשם רבא וכו', וכן: אמר שם רבא לאליעזר וכו'. ופירש"י וז"ל: לשם רבא גדול בנו של נח עכ"ל. ובהגהות הב"ח שם כתב: וצ"ע לעיל דף ס"ט ע"ב עכ"ל. וכוונתו דשם מסקינן דשם לא היה הגדול, ועיי"ש. ולפענ"ד לא כיון רש"י לומר דשם היה הבכור, אלא שפירש תיבת "רבא" שהוא גדול, והוסיף לפרש מי הנקרא שם הגדול, ופירש דהכוונה על שם בן נח, אבל לא היה גדול האחין אלא החשוב, ונקרא בפי כל "שם רבא". ועיין לעיל

135

אמת ליעקב בראשית - הערות פרק ד

 97. ענין זה לא נתבאר היטב בדברי רבינו ועובד לפי דעת העורך.98. ובאמת אונקלוס תרגם "רבהון" וכמו שתרגם בפסוקים דלעיל אע"פ שבפסוק כ"ב לא נזכר אבי, וכן הוא ביונתן, עיי"ש.99. לא מצאתי כתוב שבדורות הראשונים הולידו כבני ו' וז', אבל בסנהדרין [דף ס"ט ע"ב] מסקינן דבדורות הראשונים הולידו בגיל ח', ועיי"ש בחי' הר"ן.100. כוונת רבינו היא שיש כאן עוד מחלוקת בין רש"י להרמב"ן, דלדברי רש"י בשם המדרש מה שכתוב וידע אדם עוד את אשתו וגו' [פסוק כ"ה] נמשך לפרשה שלפניה, כי זהו ההמשך לדין ודברים שבין למך ונשיו, ולכן ממשיך הפסוק בתולדות אדם - שת, אבל להרמב"ן פסוק

136

אמת ליעקב בראשית - הערות פרק כד

 שנא' ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ולא לפני האיש.23. וכן מביאים בשם הגר"א ז"ל, דבאומר "פן" הוא חפץ שלא יתקיים הספק, ובאומר "אולי" הוא מקוה שיתקיים הדבר, עיין בקול אליהו ובדברי אליהו.24. עיין ברמב"ם [פי"ב מאיסו"ב הי"ג] וברש"י קידושין [דף ס"ט ע"א ד"ה אי דיעבד וכו'] ובחידושי רבינו בקידושין שם שהאריך בביאור כל הענין.25. עובד מתוך רשימות רבינו.26. ואין לומר שלא היו פיו ולבו שוין, דכיון שאמר ברוך ה' אלקי אדני וגו' והשתמש בשם ה', בטוחים אנו דלא מפיק שם שמים לבטלה וכדאמרינן לגבי שמשון בסוטה [דף ט' ע"ב]. גם אילו לא

137

אמת ליעקב שמות פרשת שמות פרק ג

 לותכון ע"כ. הרי שתפס שהוא שם גמור ואפילו תיבת "אשר" לא תרגם. אבל הרמב"ן כ' וז"ל: ואונקלוס תרגם אהא עם מאן דאהא ולא תרגם כלל השם שא"ל כה תאמר לבני ישראל אקי"ק שלחני אליכם עכ"ל, הרי דנחלקו בזה31 אם זה שם או לא. ועיין בביאור הגר"א [יו"ד סי' רע"ו ס"ט] שכתב: א־הי־ה אשר א־הי־ה ה"ה לאקי"ק הג' אלא דרבותא קמ"ל דאף אשר אקי"ק ואינו כאלקי האלקים שהב' חול וכו'.ועיין ברמב"ם בהלכות יסודי התורה [פ"ו הל"ד] לגבי מחיקת השם, וישנם בדבריו כמה נוסחאות שהביא שם הכס"מ, והארכתי בביאור דבריו בחידושי למסכת שבועות [דף ל"ה ע"ב],

138

אמת ליעקב שמות פרשת משפטים פרק כד

 נוהגין, כי מי הוא שיכול לדקדק בסגנון ובלשון עד שיוכל המעיין מעצמו לדקדק להבין כל כוונות המחבר, ואין המחבר יכול לכתוב כל כך מדוקדק. עד שחיבר רבינו הקדוש חיבור המשנה מפני מעוט הלבבות ע"י הצרות שהלכו ונתגברו, והחיבור הזה נסדר ונכתב בדקדוק גדול עד שהליטו בה כל הלכות הברייתות (כתובות ס"ט ע"ב)33 בדקדוק לשונה, ומאז כבר התחילה תורה שבע"פ לדחוק רגלי תורה שבכתב, שהתחילו להשתמש כבר בסברות, ורק לפעמים הורו הלכה מתוך המקרא, עד שנשתכחו לגמרי גדרי המדות שהתורה נדרשת בהן ונחתם הש"ס שעליו אין להוסיף מעתה. זהו חתימת תקופת האמוראים, ומשם ואילך אין ההלכה יוצאת מתוך המקרא אלא

139

אמת ליעקב שמות - הערות פרק יב

 לסרס את המקרא, דהרי תיבת "שה" שייכת לסוף הפסוק, לכן הטעמים הם כפי הפשט ולא כפי הכתיב. שו"מ במק"א בכתבי רבינו שכתב: ואולי שרמז כאן כאילו היה חסר כאן וי"ו המחבר, דהיינו שיהיה שה מן הכשבים או מן העזים ושיהיה תמים, ודו"ק, עכ"ל. וע"ע מש"כ רבינו בחידושיו עמ"ס פסחים [דף ס"ט ע"ב].23. היינו כמו שביאר רבינו כמה פעמים [עיין בראשית י"ב פ"כ וי"ד פט"ו] שאם יש הפסק בין התיבות וכגון "פסיק" אז שפיר יש להטעים בדרגא, כמו כן אם יש תיבה שלמה ביניהם אע"פ שאין בה אלא תנועה אחת ג"כ אפשר שנחשב כהפסק, וע"ז נשאר בצ"ע דאולי לא דמי

140

אמת ליעקב במדבר פרשת בלק פרק כב

 לאיסור צער בעלי חיים. ואפשר שסובר דהיכא דהוא מצערה בידים זה הוי איסור דאורייתא, אבל גבי פריקה דהצער הוא ממילא - בזה הוא דשקיל וטרי בפרק אלו מציאות [שם], ושם דחינן לה, ופסק דאין זה אלא מדרבנן, ודו"ק.ובאמת יש לנו נפק"מ להלכה לדעת הרמב"ם בזה, דהנה באורח חיים [סי' ש"ה ס"ט] פסק המחבר שבהמה שנפלה לאמת המים בשבת מביא כרים וכסתות ונותן תחתיה משום צער בעלי חיים. וכתב המגן אברהם [סקי"א] וז"ל: צבע"ח דהוא דאורייתא ודחי ביטול כלי מהיכנו דהוא מדרבנן כו' כתב הרמב"ם אסור להעלותה בידים ומשמע אע"ג דאיכא צבע"ח וכו' עכ"ל. אמנם אי נימא דדעת הרמב"ם היא דצער

1234567891011121314151617181920