נאמנות

נאמנות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 6309 מקורות עבור נאמנות. להלן תוצאות 81 - 90

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


81

רש"ר הירש דברים פרשת ואתחנן פרק ו

 ידי נציגיה, אך כופרת בה בחיי היחיד של בניה, היא סתירה בלתי - נסבלת לאמת האלוהית. כנגד זה הטובה התלויה בקיום התורה מובטחת במלואה רק לאומה בכללותה, והיחיד זוכה בה רק אם גם שאר כל בני העם מקיימים את התורה בכל פרטיה ודקדוקיה. הכלל מקבל את אופיו המוסרי רק על ידי נאמנות החיים של כל היחידים, והיחיד זוכה במלוא מידת האושר רק בחלק שהוא נוטל בנחלת הכלל. המאמר "כל ישראל ערבים זה בזה" (שבועות לט ע"א) מתקיים כאן בכל משמעותו.משום כך נאמר כאן: הכל חייבים ללמוד והכל חייבים לקיים את החוקים ואת המשפטים שה' ציווה (פסוק א), ועל ידי כך

82

רש"ר הירש דברים פרשת ואתחנן - עקב פרק ז

 יודעים, או לבם אומר להם, שיש "אלהים" לעולם - יקראו לו בכל שם שיקראו. נוסף על כך אתה יודע שהוא האל היחיד הנאמן וגו'. "האלהים" הוא האל כפי שהוא ידוע לכל האנושות; "האל הנאמן" וגו' הוא האל כפי שהוא ידוע לישראל בייחוד. מעלה עליונה ועוצמה הן תוארי האל בתודעה האנושית הכללית. נאמנות, חסד ושמירת הברית לאדם הן מידות האל כפי שהן ידועות לישראל בייחוד. שמים וארץ נכנעים לכוחו; אולם רק ישראל יודע מההיסטוריה שלו שהוא קרוב לאדם בקירבת ברית, כידיד הקרוב לידידו (השוה תהלים קיא, ג - ט)."נאמן" הוא מושג סביל: מי שיש לרחוש לו אימון:שמר הברית וגו' - כפי שהדבר

83

רש"ר הירש דברים פרשת עקב פרק ט

 רשעה". "צדקה" היא הנאמנות למצות ה'. ההוראה המילולית של "רשעה" היא שרירות הלב, המרי, פריקת עול המצוה. "רשע" קרוב אל "רשה", "רשא"; (השוה פי' שמות כג, א).(ה) ובישר לבבך. "ישר לבב" הוא הרוח הפונה רק אל מה שמתאים לחובה. "צדקה" היא כשרות המעשים "ישר לבב" הוא נאמנות הרוח. כל אחד מאלה יכול להתקיים בלא חברו, ואילו האדם המוסרי ניכר בצירוף שניהם כאחד. אך שתי המידות האלה אינן מצויות בך במידה מספקת:כי ברשעת וגו'. נצחונך בבואך אל הארץ תלוי בשני גורמים: משנתמלאה הסאה של רשעת הגויים נחרץ דינם לאבדון, וההבטחה שניתנה לאבותיך מעמידה אותך במקומם.(ו) וידעת. אתה מכיר

84

רש"ר הירש דברים פרשת שופטים פרק יט

 האחת נאמנת יותר מחברתה. והנה בעדים זוממים עדי הכת הראשונה נפסלים ונענשים על פי עדות הכת השניה שטענה כנגדם "עמנו הייתם", ומכאן השאלה: "מאי חזית דסמכת אהני? סמוך אהני!" אולם הטור (חושן משפט סי' לח) נותן טעם להבדל הזה שבין הכחשה לבין הזמה, ולדעתו יש בטעם זה כדי להסביר את נאמנות העדים המזימים ואת פסול העדים המוזמים, אלא שנראה לנו שאין דבריו מספיקים כדי לבטל את החידוש של עד זומם. שהרי זה הסברו של הטור: בהכחשה שתי כיתי העדים מכחישות זו את זו ביחס למצב האובייקטיבי של העובדות: "אלו אומרים פלוני לוה מפלוני ואלו אומרים יודעין אנו שלא לוה", ולפיכך

85

רש"ר הירש דברים פרשת כי תצא פרק כה

 נדרש ישראל לראות את עצמו כמכשיר המשתתף במלחמת ה' בעמלק. זר הדפנה של תהילת עמלק מטעה את בני האדם ומסנוור אותם בזוהרו. העלה האחרון יישור מן הזר הזה כאשר תתמוטט עוצמת עמלק - לא על ידי חרב שהיא חזקה מחרבו, אלא על ידי עוצמה הנשואה רק בכח ה' והמושתתת רק על נאמנות מילוי החובה כלפי תורת המוסר של ה':את אשר - עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים: "בדרך - בשעת טירופיכם, בצאתכם ממצרים - בשעת גאולתכם" (ספרי). כלל ישראל ("לך") היה "בדרך", הולך למסעו, והמחשבות והדאגות שבלבו היו רחוקות ממחשבות של מלחמה. היה זה מסע של המון עם מחוסר מולדת הנוסע במדבר עם

86

רש"ר הירש דברים פרשת כי תבוא פרק כז

 זו יוצרת הבדל עמוק בין ישראל לבין כל העמים ובה טמון הסוד של נצחיות האומה הישראלית. ואותה עובדה יסודית, על כל המסקנות הנובעות ממנה ביחס לעתיד ישראל, היא הנותנת כובד משקל רב - משמעות למשפט "היום הזה נהיית לעם". אמנם המסקנה הראשונה הנובעת מכך היא: -(י) ושמעת וגו': נאמנות וזהירות קפדנית לקיים את התורה הזאת. בגידה בתורה מסכנת את ישראל, כדרך שבגידה במולדת מסכנת את שאר העמים. והכתוב הזכיר כאן רק את המצוות ואת החוקים ולא את המשפטים, כי הוא בא לשלול את ההשקפה הרגילה שקיום המדינה ושלום האומה תלוי רק במשפטים ולא במצוות ובחוקים."מצותו" כתוב בלא יו"ד הרבים, ללמדנו

87

רש"ר הירש דברים פרשת וילך פרק לא

 העולה כפורחת מרוב שפע. עריבה עליה האליליות, התרת הרסן של פולחן אלילי המאליה את החושניות, ולעומתה ניטל ערכו של אושר החיים הנמצא בברית עם ה' (ונאצוני - ראה במדבר יד, יא ופי' שם); וכך יפרו את ברית ה'.אותו "ואכל ושבע ודשן ופנה" מתאר את אבן הנגף שהכשיל פעמים רבות את נאמנות ישראל ועל ידי כך את אושרו. שהרי זה הוא התפקיד המוטל על ישראל: עליו להיות נאמן לה' ולתורתו בשמחה ובטוב לבב ומרוב כל, אולם מילוי התפקיד הזה עודנו גם היום חזון לעתיד, וחזון זה עתיד להתגשם כאשר נהיה בשלים לגאולתנו האחרונה. אז ישכון האושר באהלנו בלי לסכן את נאמנותנו

88

רש"ר הירש דברים פרשת האזינו פרק לב

 מתברך בנכסים חומריים - חושניים וגם קונה את המעלות הרוחניות - המוסריות.אין להעלות על הדעת שהפסוק שלנו דן בכיבוש חבל ארץ שהוא רם ונישא מבחינה מרחבית; דבר זה מוכח על ידי ההשוואה לפסוק הדומה בישעיה נח, יד, כי הכתוב מתאר שם את שפע הברכה שישראל יזכו בה על ידי חיים של נאמנות לחובתם, ושיא הברכה הוא בהבטחת: "אז תתענג על - ה' והרכבתיך על - במותי ארץ". וראוי לציין שכאן ושם הכתיב מבטא גם את הריבוי הפשוט בצד הריבוי הזוגי. על ידי כך נרמז לנו: שני הצדדים של מטרות שאיפת האדם - הצד החומרי - החושני מחד והצד הרוחני - המוסרי מאידך - אינם ביסודו של דבר

89

שיר מעון דברים פרק כה

 הוא יודע בעצמו שהוא עמלקי. ואין לטעון מתוס' נזיר י"ב ע"א ד"ה אסור דמסיק דקבוע כזה הוא מדרבנן דלא הוי ניכר האסור, דהתם קאי תוס' לתרץ הקושיא באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם דאסור בכל הנשים שבעולם, והקשו א"כ יאסרו כל הנשים שבעולם להנשא דלמא היא נתקדשה, בשלמא גדולות נאמנות לומר לא נתקדשתי, ובפרט בעבדה מעשה ומקבלת קידושין בעצמה, אבל קטנות שמת אביהן מאי, על זה מסיק שאזלינן בתר רוב, וקבוע לא הוה דלא ניכר האיסור דהקטנה לא יודעת אם נתקדשה. ולפי מסקנתם י"ל באמת הא דאסור בכל הנשים לא מטעם קנס רק מה"ת מצד קבוע כיון דהאשה יודעת

90

תולדות יצחק במדבר פרשת בהעלותך פרק יב

 שנאמר [א א] נפתחו השמים ואראה מראות אלהים וארא כעין חשמל, וישעיה אמר [ו א] ואראה את יי' יושב על כסא רם ונשא וכו', וידוע שמשה ראה יותר מכלם ולא גילה דבר. או הכוונה שהנביאים שהיו רואים חידות כזכריה, אינו אמת אותו המשל אלא הנמשל ממנו, ואם כן אין (יש) נאמנות במשל עצמו, אבל נבואת משה אין בה משל ואם כן נאמן בכל דיבורו. ובדרושי תמצא ענין נכבד על הרק אך במשה, ובענין ואביה ירוק ירק בפניה, ובעניו מאד.

1234567891011121314151617181920