נאמנות

נאמנות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 6309 מקורות עבור נאמנות. להלן תוצאות 71 - 80

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


71

רש"ר הירש ויקרא פרשת בהר - בחקותי פרק כו

 עם הדברים הקודמים בפרשה.עם תחילת הגלות נכנסו בני ברית אברהם לגורל "יעקב". אולם המחצית השניה של פסוק מא מניחה, שנתקיימה האפשרות השניה של ברירת העתיד: הם תפסו את הגלות על כל מרירותה - במשמעותה הטהורה כ"ריצוי עוונם"; נחה דעתם, שחוב עברם נתכפר ונמחק, והם ממלאים את תפקיד הגלות מדעת ומתוך נאמנות לחובה, וכך התעלו אל הניגוד הטהור של טעות עברם. ואז - "וזכרתי את - בריתי יעקוב": אהיה עמם בכל לילות הגלות הארוכים; אהפוך את חשכת ליל גלותם להתגלות מאירה של הנהגת ה', שהרי אף הם מאירים בליל העמים בהתמסרותם לייעוד האדם, והם מזהירים ככוכבים בשמחת הקרבה עצמית - בחייהם ובמותם. והנה עתה

72

רש"ר הירש במדבר פרשת במדבר פרק א

 וכמקיימיה.(ב) שאו את - ראש. ראה פי' שמות ל, יב ואילך. נאמר שם בפסוקים יב וטז, שכל העובר על הפקודים יתן מחצית השקל תרומה לה'; וכל התרומות האלה תימסרנה אחר כך לבדק הבית - "על - עבדת אהל מועד". נמצא אפוא, שכל איש יהודי "נמנה" ונחשב רק על פי נאמנות פעולתו לתורה; וכל מפקד נעשה רק בשירות המקדש, והוא מבוצע רק לצורך מטרותיו. שיטה זו של מפקד העם קושרת גם היא את פתיחת החומש הרביעי אל סיום החומש השלישי; שהרי מדובר גם שם בערכים ובנדרי הקדש:כל - עדת בני - ישראל. עדה - על משקל שנה, לדה, דעה וכדו' - משורש "יעד", קרוב אל "יחד":

73

רש"ר הירש במדבר פרשת במדבר - נשא פרק ד

 מי שמקבל על עצמו בשמחה לשרת את מטרות ה' עלי אדמות. ואושר העבודה הזאת בא לידי ביטוי עילאי בשעת הבאת הנסכים; שהרי באותה שעה כל המיית רגשת לבבנו וכל שמחת כוס ישועתנו מקלחת ליסוד מזבח התורה. הן מחשבת האדם איננה מכירה אושר היכול להידמות לאושרו של זה שחייו עוברים מתוך נאמנות לעבודת ה'. ושירת המקדש יוצאת מן הלב, שהוא מלא תודעת האושר הזה; היא מבטאת במילים את המחשבות ואת הרגשות, שהקרבן מבטאם במעשים.(מט) ופקדיו: המנויים של ה', שנמנו במצוותו ולמענו (כעין זה מדרש רבה סוף פרשה ו).

74

רש"ר הירש במדבר פרשת קרח פרק יח

 התרומות: "אין משנין אותם מברייתן" (שם משנה ג): אין עושים דבש מתמרים, יין מתפוחים וכדו'. "טהרה" ו"ציות" - אלו הם שני הרעיונות שהתרומה מזכירה בכל עת לכהן ולביתו, כי התרומה היא לחם קיומם, הם מתפרנסים מלחם שהוא קודש לעבודת ה', ועליהם להיות ראויים לו בכל ימי חייהם על ידי "טהרת מוסר" ו"נאמנות לחובה":לכל - קדשי בני - ישראל: אותה אחריות ואותה שמירה, המוטלת עליך ביחס לתרומה, היא חובה עליך גם ביחס לכל "קדשי בני - ישראל":לך נתתים למשחה - ה' נתנם לכהנים לשם "משיחה" מתמדת: כל אימת שיאכלו מהם, יזכרו שהופרשו והורחקו מכל זר ומכל שפל, והן זו היא משמעות המשיחה (ראה פי'

75

רש"ר הירש במדבר פרשת פינחס פרק כז

 חזרה לרשות היחיד. יש צורך באיש אשר - יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם. איש זה יעבור לפני העם ויהיה להם מופת בחייו הציבוריים והפרטיים:ואשר - יוציאם ואשר יביאם: בעצם המופת שהוא יציג לפניהם וגם בכח השפעתו הכללית הוא יביא לידי כך שאף הם יקיימו את כל התפקידים הציבוריים והפרטיים תוך נאמנות לחובה. העובדה שהביטוי "אשר - יצא לפניהם" וגו' איננו דן רק בהנהגה בעת קרב מוכחת גם מן האמור בסמוך: ולא תהיה וגו' כצאן אשר אין - להם רעה, שהרי פעילות הרועה כוללת את הדאגה הכללית להצלחת העדר ולישעו.(יח) איש אשר - רוח בו. כרוח נושבת הנעלמת מן העין והניכרת רק בתוצאות פעילותה

76

רש"ר הירש במדבר פרשת פינחס פרק כח

 התורה מונחת תחת כנפי הכרובים שבמקדש ומשם היא יוצאת אל העם באמצעות הנציגות הלאומית של הכלל, ואין היהודי יכול למצוא קשר עם ה' אלא על ידי התורה הזאת. ומאידך, הנדר הלאומי הבא לידי ביטוי בקרבן התמיד פונה אל כל בני האומה; כי האומה נודרת בכל יום להתעלות אל ה' תוך נאמנות לתורה, וקיומו של הנדר הזה מוטל על כל אחד מבני העם, וגם היושבים בקצה הארץ נדרשים למלא אחריו. והנה כבר עברו אלפי שנים אחרי אותה תקנה, ובהתאם לצוואת המנהיגים המאוחרים של גלותנו הרי האומה כולה, הנפוצה בכל קצווי תבל, הפכה ל"מעמד" אחד. זמן התמיד, שהיה קרב בשעתו בירושלים, עודנו

77

רש"ר הירש במדבר פרשת פינחס פרק כט

 כוחות הטבע הקובעים את גורלו החומרי של כל עם. וזו התשובה שניתנה: העם היחיד הזה איננו מסור לשליטת כוחות הטבע; כח אחר מתגלה בגורלו; במהלכו ההיסטורי הוא "שבעת כבשים": הוא בעל בריתו של האל היחיד הנעלם. ומ"שדה צופים" נתגלה שהעם הזה הוא גדול ברוחו והוא מקלס את ה' על ידי נאמנות לחובה בחיים החברתיים, ולפיכך הרי זה עם ה' בקרב העמים. כעם ה' הוא מתהלך כ"איל" בראש עדר ה'. ומראש הפעור הוא צפה באהלי יעקב וראה שם חיי משפחה הזרועים ברוח ה', הנשואים והמטופחים ברוח ה' והפורחים כגן ה'. בהגשמתם כל אב משפחה הוא עובד פעיל במשק ביתו של ה',

78

רש"ר הירש במדבר פרשת מטות פרק לא

 כה, טז - יח) שיש צורך לשבור את כח המדינים כדי להבטיח את שלמותו המוסרית והרוחנית של עם ישראל, שהרי המדינים המשיכו בנסיונם לפתות את ישראל בנכליהם. כאן ניתנה פקודת הביצוע להכות את המדינים.(ב) נקם נקמת וגו'. משה מסר לישראל את תורת ה' המבוססת על צניעות ועל נאמנות לה', ולפני מותו הוא יבטיח את קיום שני העמודים האלה של שליחותו; ולפיכך הוא שנצטווה להכות את המדינים כדי להגן על עמו מפני גילוי עריות ועבודה זרה:נקם וגו'. כבר עמדנו בפי' בראשית ד, טו על קירבת "נקם" ל"קום" (השוה "נאץ" - "אוץ", "נדח" - "דוח", "נהם" - "הום", "נזל" - "זול", "נזר" - "זור", "נסג" - "סוג", "

79

רש"ר הירש במדבר פרשת מטות פרק לב

 הסבר. אולי הוא מציין בפסוק יא את הדרגה הגבוהה של חוסר נאמנותם. אי אפשר לומר עליהם שהם "מלאו אחרי" - לא רק בלשון פיעל, אלא אף לא בלשון קל. בניגוד לכך נאמר אחר כך על יהושע וכלב ש"מלאו אחרי". העובדה שהם ראויים לבוא אל הארץ עדיין איננה מוכיחה דרגה גבוהה של נאמנות למילוי החובה.(יד) קמתם תחת אבתיכם. בהצעתכם זו אתם ממלאים את מקום אבותיכם וממשיכים את חוסר נאמנותם לחובה. הנכם מתגלים כבנים שנתחנכו על ידי אנשים חטאים - תרבות אנשים חטאים (ראה בראשית עמ' כב).(טז) גדרת צאן נבנה למקננו וגו'. אמרו חכמים במדרש רבה: סדר הדברים בהצעת בני גד ובני

80

רש"ר הירש דברים פרשת ואתחנן פרק ד

 הוא עצמו קיבל אותה מסיני. ואם "קיבלה" מוסב אל האב ואל הסב המוסר, הרי הלה נדרש כאן לקיים את המסירה מתוך ודאות שאין עמה ספק, כאילו הוא עצמו קיבל את התורה מסיני. ושמא גם זה הוא רעיון המובע כאן: כאשר אדם מוסר את התורה לבניו, הרי הוא חש בעצמו את נאמנות המסירה, שהרי הוא מוסר לבנו את מה שקיבל מאביו, ובאותה שעה הוא נעשה מודע לשלשלת הקבלה שמהימנותה מגיעה עד הר סיני. הרי הוא אומר לעצמו: כדרך שאני מוסר את התורה לבני בנאמנות ובדייקנות, כן אבי מסרה לי וסבי מסרה לאבי, וכך הוא מגיע עד הדור הראשון שרגליו עמדו על

1234567891011121314151617181920