נאמנות

נאמנות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 6309 מקורות עבור נאמנות. להלן תוצאות 51 - 60

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


51

מלבי"ם תורה אור דברים פרשת האזינו פרק לב

 אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו, ואל גדולי ישראל אמר, אם שדברי רק דברי מוסר (ולא כדברי הפלוסופים בחקירות נשגבות) אבל יערף (מלשון עריפה) כמטר היורד בשפע ויבער מן הארץ כל מין אבק רע ותולעים, ככה לקחי שהם דברי המוסר תבער מלבבכם כל דעות כוזבות ותשריש בכם דעות נאמנות וקימות: תזל כטל. כשם שהטל היורד על כל הנשרש בארץ יגדיל ויפריח, ככה אמרתי יפעל בלבכם כשיהיה נשרש דעות נאמנות להפריח שתעשו מצות ומעשים טובים: עתה יחזור אל הארץ (כי דבריו אל השמים שלקחו כמטר ואמרתי כטל אינה תשובה אל הארץ, כי פעולת הלקח שהוא כהמטר והאמרים שהם כטל

52

משיבת נפש שמות פרשת שמות פרק ג

 שבעל פה שנאמר קומי רוני בלילה, ואמרו רז"ל שאין גורנה של תורה אלא בלילה, כי ביום אדם טרוד בעסקיו ויש לו עסקים שאינו יכול לעסוק בתורה ויצטרך שהימים (ש)יתקיימו בחסד הש"י, אכן הלילה יתקיים בלימוד התורה שבע"פ שכרת הש"י עמנו ברית על זה ועל קיום ברית צריך לומר נאמנות. ע"כ (בקר) [בקל] מתקיים בחסדו של מקום, ועליו נאמר להגיד בבקר חסדיך, ועל קיום הברית כשלומדים בלילה נאמר ואמונתך בלילות. ועל זה נאמר כל בית שאין תורה נשמעת בה בלילה לסוף נשרף, שלא נאמר הבטחת חסד אלא על היום ולא על הלילה. ועל זה בכל מקום היום רמז על הרחמים

53

עקידת יצחק בראשית שער ז (פרשת בראשית)

 החקירה קיימו וקבלו עליהם אמתת זה הענין למפורסם עדותיהם נאמנו מאד עם שהוא דבר שאין צריך חזוק. כי צורת העולם המפורסמת בידי כל עוברי ארחות ימים מכרזת ונהרות נשאו קולם מקצה הארץ ועד קצה הארץ כי משם מוצאם. וכבר האריך בזה הרמב"ן ז"ל בשער הגמול. והנה אין ספק כי אגב נאמנות עדותה בכל אלה הענינים הלא היא מחכמת הפתאים ומעוררה לב האנשים ומגלה את אזנם בדברים יועילו למו להישירם אל שלמותם ואל השגת תכליתם. באומר כי מקדם. רצוני בעת יצירת האדם או קודם לה. נטע השם יתברך הגן הזה בצורת העולם בכללו. כדי שישכיל האדם בנמצאים אשר הזכיר שהמציא שם

54

עקידת יצחק שמות שער לה (פרשת שמות-וארא)

 ויען משה ויאמר והן לא יאמינו וגו'. כפי פירשתיו: ויאמר אליו ה' מזה בידך וגו' והיה אם לא יאמינו וגו' לפי שכבר שם ענין הכרתו עם הזקנים שאמר שאף על פי שהם יודו במציאות הנבואה הנה יספקו בנבואתו כמו שאמרנו. לזה נתן בידו שלשת המופתים האלו והיו לאותות נאמנות לעיני בחינת' היודעים והמכירים באות, ענין המנהג הטבעי ומשיגים עד היכן ידו מגעת ולא יתפשו ברשת ההמוניים המשתוממים לעצירת המים בעציץ הנקוב וכדומה מהעניינים המחויבים אצל הטבע ולא יפלא בעיניהם שדודו המוחלט אם לא יהיה בענין זר ונפלא מאד כמו שהקדמנו בדברים אשר בשער: (יב) ולזה כבר היו להם אלו האותות

55

עקידת יצחק שמות שער לז (פרשת בא)

 איך יועיל לזולתו. ודי עיון זה לבטל הדעת השני: אמנם אשר ימצא לה מצד המעשה ההוא המיוחד מה שהוא מבואר שמצות הקדוש הזה אינה לצורך הירח ולא לכוין דבר מהמעשים והפעולות אליה ואל טבעה רק לעשות אותה סימן נאות קבוע מיוחד לקבוע ממנו כל מועדי השנה אשר הם יתדות נאמנות תקעה אותן התורה לקבוע בלבינו אמתת היכולת האלהי על המנהג הטבעי ועל שדוד כל המערכות עליות ותחתיות כי הוא שורש מונח לתורה האלהית ולכל מצותיה כי על כן אמר ראשון הוא לכם לחדשי השנה כי ניסן הוא אב לכל החדשים בענין הזה הנפלא כמו שיבא ביאורו בשער הבא ב"ה. והסימן

56

עקידת יצחק ויקרא שער ע (פרשת אם בחקותי)

 הריני הופך לכם את הקללות לברכות הדא הוא דכתיב אם בחקותי תלכו:דבר קדוש ומחוייב אצל המלמד השלם להיישיר מלומדיו אל היותר שלמה שבהצלחות אמנם שלמות המלמד יראה בהמצא בו שני עניינים. האחד אשר ימצא אתו חכמה ויושר סברא לדעת דרך ישכון אור בענין ההנהגה. והשני שתמצא לו נאמנות אהבה אצל המלומד כי לא תועיל לאדם חכמת השונא ומי יתן ולא תזיק כי יחכם להרע לו כמו שלא תועיל אהבת הפתי אל הבלתי יודע אחר ששניהם סומים בדבר. משל הראשון אחיתופל עם דוד. והשני אדם ואשתו בעטיו של נחש. ועל שני הענינים אמר החכם שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת

57

עקידת יצחק במדבר שער עב (פרשת במדבר)

 אחר זה צדיק ואחר כן ישר ואחר כן נאמן. אלו התוארים רצוני צדיק וישר ידועים מהפ' י"ג מהה' שבמדות וכתבנו בפי' צדיק וישר הוא בשער מ"ג. אמנם מדת הנאמנות היא מדה שלימה הכוללת את כלן כמו שאמר בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י"ב) כי היוצא והבא בעיון התורה האלהית צריך נאמנות גדולה יותר מהבא אל אוצרות חמדת הכסף והזהב אם בענין שמירת סודותיה אשר כסם עתיק יומין וגם להתנהג בפרטי דיניה וטעמיה בהצנע לכת שלא לגרום הטלת דופי בשום אחד מהם. וגם שלא לדבר בפני עמי הארץ ובפני אנשים אשר לא ידעו את דרכיה דבר אשר ילגלגו עליו כדי שלא

58

עקידת יצחק במדבר שער פב (פרשת בלק)

 אלא בשמות המובהקי' שזכר תחלה כמנהג המתודים שמתודה עם החדש מה שהתודה עליו ראשונה (יומא פ"ו ב) (יח) אמר לא איש אל ויכזב במה שהבטיח לעם הזה להביאם לארצם. ולזה אי אפשר למנעם ולעכב את דרכם כי הוא יעשה בלי ספק והוא כי זה לא ימנע כי אם לבלתי נאמנות הנודר או לאשמת המקבל והנה המניעה מצד הנודר תהיה לב' סוגי סבות שהם ד'. הסוג האחד מחוסר אמנה והיא תתחלק לב' אם שתהיה כוונת הנודר תחלה לכזב או שבתחלה חשב לעשות ונחם אחרי כן. ועל הראשונה אמר לא איש אל ויכזב. ועל הב' אמר ובן אדם ויתנחם. והסוג הב' מחוסר

59

פנים יפות ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 צריך להביא ראיה] שמא גבעוני מהול משמע דס"ל דמיירי באינו מוחזק בפנינו כלל, וקשה למה לא מהימן במגו דאי בעי אמר ישראל אני, ואין לומר דכיון שמודה שהיה בתחילה נכרי הוי מגו במקום חזקה, ז"א דכיון דהחזקה היא ע"פ עצמו מהני כדאיתא בח"ה [בחו"מ] סימן ע"א [ס"א] לענין מיגו במקום נאמנות, וצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דהא דאמר בריש פסחים [ג ב] דמהימן כשאומר ישראל אני היינו לענין שאר איסורין, והכא מיירי לענין שישא אשה, ורש"י לשיטתו אזיל שפירש בכתובות דף כ"ה ע"ב [ד"ה להשיאו אשה] כשאין מכירין אותו ואין לו חזקת משפחה, חיישינן שמא ממזר או עבד הוא ואפילו אם

60

פנים יפות דברים פרשת שופטים - כי תצא פרק כא

 בן גרושה וחלוצה ולא אמר זה בני ממזר, וכ"ש לפמ"ש לעיל שהשנואה בנשואין, היינו לאו דממזרת משום דבאמת מן התורה ספק ממזר מותר בקהל שפיר נשמע דנאמן לעשותו ממזר ודאי לפסול לקהל, אבל אחר שאסרו חז"ל שתוקי בישראל [קידושין עג א] א"כ גם בתחלה היה פסול לקהל ולא שייך ליה נאמנות אלא להתירו בממזרת ודאי, וכיון דבאמת אין זה נאמנות אלא באיסור דרבנן, דמן התורה שתוקי מותר אף בממזרת דבספק קהל יבוא כדאיתא בקידושין דף ע"ג [ע"א] להכי נקט ר' יהודה בן גרושה דהיינו להתירו בגרושה דספיקו אסור מדאורייתא, אלא דאינו מספיק כיון דאמרינן ביבמות דף מ"ז [ע"א] נאמן אתה

1234567891011121314151617181920