נאמנות

נאמנות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 6309 מקורות עבור נאמנות. להלן תוצאות 41 - 50

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


41

ר' יוסף בכור שור בראשית פרשת מקץ פרק מג

 הובאו בית יוסף: סברו כי למשמר מביאים אותם על דבר הכסף כגנבים, כי אין דרך הסוחרים להביאם בית יוסף, אלא למשמר או לוועד.(יט) פתח הבית: קודם שנכנסו לבית, שאם יכנסו לבית ויראו השלשלאות והכבלים ואחר כך יודו, יאמרו על כרחכם הודיתם, שראיתם שאתם תפוסים, ולא מחמת נאמנות.(כב) וכסף אחר: כלומר: זה מוכיח עלינו שדעתינו להשיב מיום שיצאנו מביתינו, כי הבאנו כסף אחר לקנות.(כג) ויוצא אליהם את שמעון: כלומר: אין לנו מעתה עליכם לא ערבות ולא שום עירעור.(לא) וירחץ פניו: שלא יראו הדמעות על פניו.(לב) וישימו לו לבדו ולהם לבדם: מפני גדולתו, כי אין דרך לאכול

42

הכתב והקבלה שמות פרשת תצוה פרק כח

 והם יקחו. והנה ממקרא זה למדנו (ב"ב ח') שאין עושין שררות על הצבור פחות משנים. ולא זכיתי להבין, כיון דהך דהכא לא בא רק מנדבת צבור שאין בה מקום לכפי', וכמ"ש כל איש אשר ידבנו לבו, וביאר בו בתיב"ע ולא באלמותא, א"כ לא היה לחכמי לב בזה ענין השררה כ"א נאמנות לחוד, ולנאמנות אפילו יחיד נאמן להיות גזבר כמבואר שם בגמ'. ודע שראיתי דבר חדש בתיב"ע שתרגם כאן והינון יסבון מן ממונהון ית דהבא וכו', שמבואר מדבריו שאין והם יקחו מוסב על חכמי לב שהם קודם דקודם במקרא, כי לא התחייבו האומנים לתת משל עצמם כל הזהב והתכלת וגו' כדי

43

הכתב והקבלה שמות פרשת כי תשא פרק לב

 חז"ל כל אשר ימרה את פיך יומר יכול אף לדברי תורה ת"ל רק חזק ואמץ; ולשון בשישה נופל על עכבה של בושה ושל אונס, כגון המתעכב מצאת בין בני אדם בעבור שאין לו כסות לכסות בו וכיוצא בו, ובכלל זה עכבה של אונס גמור, כגון שהלך לאיזה מקום והכוהו מכות נאמנות שאע"פ שרוצה לשוב איננו בכחו, וכן מי שנשבה שהוא מוכרח להתעכב או שמת, מזה הענין ויחילו עד בוש (שופטים ג') כשראו שהיה מתעכב זמן רב אז דנו שא"א שתהיה העכבה בעבור סבה שחשבו מתחלה דהיינו שהוא מסיך את רגליו, אלא שהיא באונס שקרא למלך מקרה רעה שא"א לו לפתוח

44

הכתב והקבלה דברים פרשת שופטים פרק יז

 הבינו שאינו טעון התראה, והבינו גם כן כי בלא שני עדים אי אפשר להמית אדם כי כבר כתוב לא יקום עד אחד באיש, ע"כ אמרו שהוא טעון עדים אבל אינו טעון התראה, והנה דברי התורה ודברי החכמים שרירים וקיימים:אם שלשה עדים. שנים ושלשה הם שני מספרי מחולפים לענין נאמנות בעדותן, שהיה עולה הדעת לומר דדוקא שני עדים נאמנים אבל לא שלשה, ואחר שרחוק מן השכל שיהיה אדם עובר עברה שיש עלי' עונש ב"ד בפרהסי' בפני שלשה, ששלשה כבר נקראי' קבוץ ואסיפ', כענין שאמרו חז"ל מלתא דמתאמר' באפי תלתא לית בי' משום לישנא בישא, מש"ה הוצרך הכתוב לומר שגם שלשה

45

העמק דבר בראשית פרשת נח פרק ט

 אע"ג שכמה מישראל יהרגו עי"ז(א), וע' ס' דברים כ' ח':(ו) באדם. ת"א על מימר דיניא ובסהדין, והא דאי' בסנהדרין פ"ז [נ"ז ב'] דגוי נהרג ע"י עד אחד ובדיין אחד, היינו דוקא אם מוחזקין בכשרות, דבישראל לא מהני ובדיני אוה"ע מהני, אבל סתם בני אדם אין נאמנות לעד אחד ודיין אחד שלא יטה דינו:כי בצלם אלהים וגו'. הוא מזל כמש"כ לעיל, וההורגו בלי זמנו הרי המלאך תובע דיוקנו הרבה:(ז) שרצו בארץ. התהלכו בארץ מהר כמו רוצה להרבות הישוב, ובזה ורבו בה. דפירוד מקומות גורם רביה יותר מאשר היו במקום אחד כמש"כ לעיל ח' י"ז. אבל יותר יש

46

העמק דבר שמות פרשת וארא פרק ט

 יא) ולא יכלו החרטמים. במכת ערוב ודבר לא נזכרו החרטמים כלל, דודאי היו יכולים גם המה להביא הערוב, וזהו עיקר מלאכתם, כדאיתא ס"פ ד' מיתות שמאספים מבחוץ, וכן מכת דבר ודאי יכולים ע"י שדים להרוג, אבל הרי לא באו מכות אלו להראות כי יד ה' היא, אלא מכות נאמנות על מצרים ופרעה שירך לבבם, ומה יועיל במה שהחרטמים יכולים לעשות כן, וגם במכת הערוב נוכח פרעה כי יד ה' היא במה שהועיל תפלת משה, אלא כסבור שיצא ידי חובתו במה שהסיר הסבלות מישראל, משא"כ במכה זו שלא היתה אנושה כ"כ, שהרי ידעו דסופה לחזור כמו שהיה ולא תשמש לעולם, והיסורים

47

העמק דבר שמות פרשת ויקהל - פקודי פרק לח

 לאדן, והיו הכל יכולים לשקול ולראות שכן הוא, משא"כ זהב לא נתפרש, ועדות ראשי האומנים לא היה אלא בצלאל לבדו, שהרי אהליאב לא היה יודע במעשה זהב וכסף ונחשת, מש"ה לא היה עדות בצלאל מהני כל כך, ואם היה אפשר להראות לכל יותר טוב, כדאי' בקידושין דס"ו ב' דבמקום שאין נאמנות כ"כ אומרים שלח ואחוי, מש"ה נתפרש בכסף ובנחשת יפה שנעשה בהם אלו ואלו הכלים, ושקלו כל כלי בפ"ע וראו החשבון, משא"כ זהב אע"ג שלא היה אלא עד א', מכ"מ לא ניתן לשקול כל כלי, באשר היה מלאכת הקודש ואין כבוד לשקול הארון והשלחן והמנורה ומזבח הפנימי, ע"כ לא ניתן

48

מלבי"ם בראשית פרשת מקץ פרק מא

 כל אוכל וגו' אוכל בערים:(מט) ויצבר. זאת שנית מה שצבר יוסף בעצמו לא ע"י הפקידים שזה צבר צבורים צבורים כנ"ל בהבדל בין צבר וקבץ, והיה רק בר לא כל מיני אוכל, וזה היה כחול הים, עד שחדל אח"כ מלספרם, כי לא היה להם מספר שסמכו על נאמנות יוסף:(נב) ויקרא יוסף. מספר צדקת יוסף, שמן קריאת שמות בניו מבואר שעשה סימנים לעצמו שלא ישכח ימי עניו בעת הטובה, וזה דרך השלמים שמטעם זה נצטוינו לאכול מצות ומרורים בליל שמורים לזכר הגלות בעת החירות, כי הגלות סבת החירות והרעה תביא את הטובה, וכמ"ש ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה,

49

מלבי"ם דברים פרשת שופטים פרק יט

 כמו כי דבר סרה על ה', היינו דבר שא"א להיות כלל, וכ"ה בגמ' מכות (דף ה') עד שתסרה גופו של עדות, דהיינו שיזימו את העדים עצמם לאמר עמנו הייתם במקום פלוני, והטעם שאם מכחישים אותם לאמר שלא לוה או שלא הרג הרי תרי לגבי תרי והוי הכחשה כי התורה נתנה נאמנות גם לראשונים, אבל אם אומרים עמנו הייתם אין מכחישים גוף הדבר כי אומרים שיוכל להיות שהמעשה אמת רק שמעידים שהם לא היו באותו יום במקום זה, והוא כמעידים עדות על כל א' בפ"ע שעבר עברה שהם נאמנים, כי בזה אין השנים מצטרפים להיות כעדות נגד עדות, רק כ"א יש

50

מלבי"ם דברים פרשת שופטים - כי תצא פרק כא

 איוב כד) לכן יכיר מעבדיהם (שם לד) שלפי פירושי הוא פעל יוצא. וזה גם לרבנן לפי מסקנת הגמ' בב"ב (קכז) קדושין (עח) בצריך להכירה עי"ש, רק לפסול אותו פליגי ר"י ורבנן ועי' בתוס' שם ושם כן היה נראה לכאורה מלשון הספרי, אולם מנוסחת הגמ' משמע שחכמים פליגי גם בבכור כי נאמנות לא שייך רק נגד חזקה כשאחר מוחזק בבכורה ובזה אינו נאמן לרבנן וכמו שפי' הרשב"ם שם והגר"א גורס יכירנו לאחרים מכאן אמר ר"י והשאר נמחק כגי' הגמ':כח לתת לו פי שנים, יל"פ פי שנים ממה שנותן לבניו היינו לכל בן, ויל"פ פי שנים מן העזבון בכלל, כמ"ש בכל

1234567891011121314151617181920