נאמנות

נאמנות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 6309 מקורות עבור נאמנות. להלן תוצאות 171 - 180

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


171

קיצור פסקי הרא"ש מסכת כתובות פרק ט

 מת המלוה ואם מת הלוה ואומרים היורשים אבינו אמר לנו שהוא פרוע אינם נאמנים אבל אם יש עדים שאמר כן בפניהם בעל השטר:סימן כבכב. הפוגמת כתובתה או עד אחד מעידה שהיא פרועה והנפרעת מהיתומים ושלא בפניו ומנכסים משועבדים לא תפרע אלא בשבועה אפי' כתב לה נאמנות אינו מועיל אלא לגבי יורשים אבל לא לגבי לקוחות אפי' אותם שקנו אחר הנאמנות וי"א שמועיל נמי גבי לקוחות אותם שקנו אחר הנאמנות וראשון עיקר:סימן כגכג. הפוגמת כתובתה בעדים או פחות פחות משוה פרוטה לא תפרע אלא בשבועה. אבל פוחתת כתובתה כגון שהיתה כתובתה אלף זוז והיא אומרת שלא קבלה

172

הגהות אשרי מסכת פסחים פרק א

 הגהות אשרי מסכת פסחים פרק אסימן א* וצריך לכבד הבית קודם שיבדוק. מרדכי (סי' תקל"ו):סימן ג* ואע"ג דנשים נאמנות אף בדאורייתא כגון על ניקור חלב ומליחה היינו בדבר שיודעין הנשים שיש ודאי איסור אבל על בדיקת חמץ סבורות שאין חמץ בחורין ובסדקים ונמנעות מלבדוק מפני עצלותם. סמ"ג. מכאן משמע דנשים אין נאמנות לבדוק דגים קטנים מפני הטמא. עכ"ה:סימן ז* ופסק ראבי"ה דהיכא דמונח חביות של י"נ עם חביות כשרות דצריך לעשות היכירא דלא בדילי אינשי מיניה:סימן ח* כתב ראבי"ה אפילו הוא ביתו של נכרי ויוצא הישראל ממנו אע"פ שהנכרי יתן לתוכו חמצו בפסח המצוה מוטלת על

173

הגהות אשרי מסכת שבועות פרק ו

 שמועיל. מא"ז:סימן ט* והאידנא סמכנו ארבינו גרשון מאור הגולה וארב האי גאון ומהפכינן אפי' בדאורייתא. מא"ז:סימן י* וגם לא מגבינן ליה דהא אמר ליה אישתבע לי דלא פרעתא וכתב רבינו ברוך מארץ יון ה"מ בשטר שאין בו נאמנות אבל בשטר שיש בו נאמנות גבי בלא שבועה אפי' פוגם ואינו יודע מה הוא שטר שיש בו נאמנות וכתב הרמב"ן ז"ל פוגם את שטרו שהיה חשוד שטוען הלוה שפרעו ואמר השבע לי הנתבע נשבע שבועת היסת ויפטר מן השטר. מא"ז:סימן יג* בין שאמר לו בשעת הלואה בין שא"ל לאחר הלואה צריך לפורעו בפני עדים מפני התנאי. מא"ז:** וכן הלכה

174

הגהות אשרי מסכת שבת פרק ד

 להתיר בית הצואר אם קשרוה הכובסים מותר. מהרי"ח:*** תפילין צריכין גוף נקי שיכול לאנס עצמו שלא יפיח בהן וגם שלא יישן בהן ומשום שאינו כאלישע לא מיפטר מתפילין וגם משום דאמר במדרש תפילין מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאין לא מיפטר דהתם הכי פירושו מני מה לא החזיקו נאמנות באדם המניח תפילין. מהרי"ח:סימן ו* ודוקא של בהמה גסה דחזי למיזגא עלייהו כדפרש"י ור"ת אומר דיבשים דוקא ואפילו דבהמה דקה אבל לחין לא חזו למיזגא עלייהו. פר"י מהרי"ח:סימן ח* ור"ת פסק כרב דקשירה דווקא מועלת מיהו לצורך מצות בית המשתה או בית המדרש סגי במחשבה לכ"ע ה"ג בפרק

175

דברי חמודות מסכת בכורות פרק ד

 רב חסדא א"ר יוחנן ביחיד מומחה וסיפא דהך ברייתא דכל הבכורות הרואה את קדשיו ואת מעשרותיו ונשאל על טהרותיו וטעמא דקדשיו הא מצי משאל עלייהו ומעשרותיו יכול לשדי מומי בכולי עדריה וטהרותיו חזי ליה בימי טומאתו וכל כי האי גווני כתב רבינו דנאמן בפרק הניזקין בארבעה עשרה חילוקים שיש בענין נאמנות באיסורין בחילוק הרביעי ודלא כהר"ש בנגעים דמחלק בין אתחזק איסור ללא אתחזק ויתבאר שם בס"ד: הדרן עלך עד כמה

176

דברי חמודות מסכת חולין פרק ג

 כגון חומט וכיוצא בו אבל התולעים בתוך העלים שאינם נראים אלא לאחר שליקתן מותר לאכול מבדיקתה ע"כ וכתב על זה בת"ח כלל מ"ו סימן ט' דראיה מדבריו דסמכינן נמי אבדיקת נשים ולא אמרינן דנשים עצלניות ולא יבדקו יפה כמו שאמרינן גבי שאר איסורי דאורייתא ומהר"ש כתב בא"ו שלו דאין נשים נאמנות ואין המנהג כדבריו רק הנשים בודקות הקטניות והפירות וסמכינן עלייהו ואפשר דטעמא מאחר שלא הוחזק איסורא גם כי יש הרבה צדדין להקל כמו שנתבאר לעיל אע"ג דאנו מחמירין מכל מקום סמכינן עלייהו ופוק חזי מה עמא דבר ע"כ וכתב עוד הרשב"א בת"ה וזה לשונו עבר ובשל תוך י"ב חודש

177

דברי חמודות מסכת נדה פרק ו

 אחת בודקת ושומעים לה אם הביאה ואם לא הביאה וכתב המגיד שכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכתב המרדכי בפ' מצות חליצה דף מ"ב שהשיבו לרבינו משולם כיון דנשים אינן ראויות להעיד והכא מהימני מה לי קרובות מה לי רחוקות ורפיא בידי שוב מצאתי בשם ראבי"ה דר"ת פסק אפי' הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה (כדתנן בפ' האשה שלום) נאמנות בבדיקה דאין לך כתב מוכיח גדול מזה דעביד לגלויי (ורמ"י כתב דהא היא עצמה יודעת שהיא כן ע"כ) וכן פסק ראבי"ה דאנשים קרובים בודקים את החולץ ונשים קרובות בודקת אותה ע"כ ואם נאמנות הנשים על שנותיה יתבאר בפ' האומר סי' ט':

178

מעדני יום טוב מסכת חולין פרק א

 נאמן באיסורין היכא דאתחזק איסורא ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכו' ומסיק דר"ת פירש כל שבידו נאמן כלומר אפילו שכבר היה בידו ובשם רבינו ברוך מסיק דמשום דרוב מצויין אצל שחיטה מומחים הן סמכינן עליה ולא בעינן תרי אע"ג דאתחזק איסורא ונ"ל שכן הוא דעת הרי"ף דבסי' הסמוך ועיין בדיני נאמנות באיסורים י"ד חלוקים שכתבם רבינו בפרק הניזקין:[ד] דקשיא להו וכולן. כדאיתא בגמרא דאהיכא קאי וכולן אילימא אחש"ו עלה קאי פירוש מינייהו קא סליק במתניתין מאי וכולן דמשמע דקאי נמי אאחריני ואם שחטו מבעי ליה:[ה] והגאונים מפרשין כו'. לכאורה נראה דס"ל לרבינו דהגאונים ור"י חלוקים בדבר ואיכא בינייהו

179

מעדני יום טוב מסכת חולין פרק ז

 שמואל חלבו מותר לד"ה אדרבה חלבו אסור לד"ה אלא ודאי ר"י לא איירי בשומן כלל אלא בגיד עצמו וקאמר שגומם הגיד עם השופי והשאר מותר אבל שמנו שרי לגמרי והא דתנן נאמנין עליו ועל החלב היינו בסתם חלב ולא בחלבו של גיד דכיון דלרבי יהודה שרי לגמרי לא שייך ביה נאמנות ע"כ:[ז] שאסור לר"מ מדרבנן גרס. ולקמן בסימן כ"ג ראיתי להאריך בחלוקי דיני הגיד ושמנו איזהו מדרבנן או מדאורייתא או משום חומרא בעלמא שהנהיגו כן:סימן ב[ח] הא דגרס בגמרא דקנוקנות כו'. אכתוב בד"ח בס"ד ולא ידעתי למה השמיטום רבינו והרי"ף:סימן ג[ט] ואין חייבין עליו. דחלב

180

מעדני יום טוב הלכות קטנות הלכות תפילין

 וכתב הב"י וז"ל לכאורה נראה שביאור דבריו הוא כמ"ש רבינו ירוחם וז"ל פי' שלא החזיקו בהם להניחן כל היום מפני הרמאים אבל בשעת תפלה כ"א מישראל נקרא מפושעי ישראל אם לא יניחם ע"כ אבל כשתדייק דבריו משכחת שדברי הרא"ש הם כמ"ש התוס' בפרק במה טומנין דה"פ מפני מה לא החזיקו נאמנות באדם המניח תפילין וקאמר מפני הרמאים שהיו מניחין תפילין לרמות בני אדם וכ"כ בס"ה עכ"ל הב"י:סימן כט[ש] ה"ג. בס"א לומר שהחולי:[ת] נשים ועבדים. פרק מי שמתו דף כ' וגם בס"א לא כתב וקטנים וע"ש בפרק מי שמתו סי' י"ג בדין קטנים:[א] משום דה"ל מ"ע שהז"ג

1234567891011121314151617181920