נאמנות

נאמנות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 6309 מקורות עבור נאמנות. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

תפארת ישראל - יכין מסכת גיטין פרק ב

 ולא מהני שיעידו לפניו שזו היא אשת פלוני, אע"ג דבפתוח ואינה מכירה מהני כה"ג [קמ"ב י"א], והא דנקט מתניתין חזר ונתפתח, היינו איידי דאינך:מו) כל שתחלתו וסופו בדעת. נקט זה הכלל, לאשמעינן דבדעת תליא מלתא ולא בכשרות, ולאפוקי סומא דא"צ סופו בכשרות:משנה זמז) נאמנות להביא את גיטה. בח"ל דליכא למימר לקלקולא מכוונא, דכיון דצריכות לומר בפ"נ אי אתי ובעל ומערער לא משגחינן ביה, ובמה תתקלקל, אבל בא"י שא"צ לומר בפ"נ, ואי יערער הבעל מהני לאסרה, באמת אינה נאמנת:מח) חמותה וכו'. כולן שונאות אותה, וחשודים לקלקלה:מט) גיטה. כשנכתב הגט לפניה ואמר לה הרי את שלוחי להולכה

152

תפארת ישראל - יכין מסכת יבמות פרק א

 שאינה יולדת, וסימניה, שאין לה דדים, ואותו מקום אין גבוה, ותשמיש קשה לה, וקולה עבה כאיש, וי"א דבחד מהנהו סגי [אה"ע קע"ב], וכ"כ בת ל"ה שנים ויום א' שאין לה עדיין ב' שערות עומדות תכופים במקום ערוה, וגדולות כדי להנטל בפי הזוג, אז אף בלי שאר סימנים דינה כאיילונית, ונשים נאמנות בכל בדיקות הללו [שם קנ"ה], וכל ערוה שהיא איילונית, אפילו הכיר בה אחיו כשנשאה ולא היה מקחו בטעות, אפ"ה מדלא חזיא ליבום, לא מצטרפא לאותו בית:יג) שמיאנו. שהרי ילדה קודם שנשאה אחיו, ואיילונית לא ילדה, וכ"כ אי אפשר שתמאן באחיו, דהרי מדילדה קודם שנשאה אחיו אסורה למאן עוד,

153

תפארת ישראל - יכין מסכת יבמות פרק טו

 משנה דיד) חוץ מחמותה. ואפילו שאינה אם המת רק אם היבם, אבל אם מת הבן ונשאת לאחר נאמנת לומר שמת האחר ואינה נפסלת להעיד מדהיתה פ"א חמותה:טו) חמותה. ה"ה בת חמיה:טז) בעלה. וכן היא אינה נאמנת להן, דמדשונאות זא"ז מתכוונת לקלקלה:יז) למיתה. דאעפ"כ נאמנות להביא גטה:יח) שהכתוב מוכיח. דסמיכתינו אגט, רק שצריכה לומר בפני נכתב וכו':יט) ונשאת. לאו דוקא, דאפילו רק התרנוה להנשא קודם שהוכחש העד:כ) תצא. מדכבר האמינו לקמא כב', אין דבריו של א' כנגד ב', מיהו לכתחילה לא תנשא, משום לזות שפתים, ובבא האוסר מקודם, אפילו נשאת תצא [שם סל"ז]:כא

154

תפארת ישראל - יכין מסכת כתובות פרק ב

 אם נתגרשה או לא [שם]:משנה וכה) שנשבו. שיש עדים שנשבו:כו) זאת אומרת נשביתי. קמ"ל אפילו אינה יודעת שיש עדים שנשבתה, ואומרת נשבתי:כז) שהן מעידות זו את זו. שכל א' אומרת חברתי טהורה, אף ששותקת מלהעיד על עצמה:כח) הרי אלו נאמנות. דבשבוייה דמנוולא נפשה לגבי שבאי, לא חיישינן לגומלין, ומה"ט הכשירו גם כן גבה עדות אשה וקטן, אבל בעכו"ם מסיח לפי תומו יש פלוגתא [אה"ע ז']:משנה זכט) אני אינן נאמנין. דאפילו לתרומה דרבנן צריך על כל פנים עד אחד וכדמסיק (א):ל) שהן מעידין זה את זה. אני וחבירי כהן:לא) הרי אלו נאמנין

155

תפארת ישראל - יכין מסכת עדויות פרק ח

 שזה טמא ושזה טהור. לעניין ממזר ונתין שפסולים לבוא בקהל. שנתערבו במשפחתן אף ע"ג שהן קרובים:יד) לרחק ולקרב. לעניין פסול כהונה. ולא אמרינן מדחשודין להניח להנשא פסולין במשפחתן. החשוד על הדבר אינו נאמן עליו אפילו בשבועה [כי"ד קי"ט] דעכ"פ הבלי נושאין לא נחשדו. ואפשר עוד דמשנתינו לאו לעניין נאמנות קרובים מיירי רק ר"ל שכל אלמנת עיסה כשירה בין שנתערב בה אלמנת ספק פסול לישראל כנתין וממזר. או שנתערב בו ספק פסול לכהונה כחלל:טו) אמר ר' שמעון בן גמליאל. אמר רבן גמליאל. גרסינן. דמסכת עדיות נשנת ביום שהושיבו ראב"ע בנשיאות [כברכות כ"ז א']. ושם היה ר"ג. שהוא נתמנה לנשיא

156

תפארת ישראל - יכין מסכת שבועות פרק ז

 מט) ושלא מצינו וכו' ששטר זה פרוע. מלות ששטר זה פרוע, אכולהו קאי שלא פקדנו, ושלא אמר וכו' ושלא מצאנו וכו' ששטר זה פרוע, דבמצאו כתוב כן והשטר היה נמצא בין שטרות קרועין, אז הוא בחזקת פרוע, מיהו כל זה במת מלוה בחיי לוה, אבל במת לוה תחלה, ואין כתוב נאמנות בשטר שהאמינו לוה למלוה לגבות בלי שבועה, א"כ כבר נתחייב מלוה שבועה לבני לוה, והרי אין יורשי מלוה יכולין לשבע אותה שבועה שהיה חייב אביהן שלא פרע, לכן לא יגבו כלל, מיהו בעבר הדיין והגבה להן בשבועה, או בקדמו יורשי מלוה ותפסו מיורשי לוה, אין מוציאין מידן, דרק לכתחילה

157

תפארת ישראל - בועז מסכת אהלות פרק ה

 אלי. ואעפ"כ כך דעת קטין חריך שקא נוטה. דגדלה עלי מדורת התימה איך אפשר לדמות כלים לפירות. דוכי התם בנאמנות תליא מלתא. דהרי גם מעובד כוכבים מותר לקנות באינו ידוע ודאי שהוכשרו (כתוספתא פ"ג דמכשירין ורמב"ם פט"ז מאוכלין) וכ"כ קונין פרה אדומה מעובד כוכבים (כע"ז דכ"ג א') והכל לאו משום נאמנות רק משום ס"ס שמא לא הוכשר או לא עובד בה. ושמא לא ניחא ליה בזה או בזה. והא דקאמר דנאמן הע"ה היינו רק מדאיכא לברורי. או לאפוקי בשאומר שהוכשרו. ומה"ט נמי אמרינן (חגיגה כ"ב ב') דנאמן הע"ה לומר לא טבלתי כלי תוך כלי ואינו נאמן לומר שהטביל כך אבל

158

תפארת ישראל - בועז מסכת טהרות פרק י

 שנתנגבו. תלינן כן. והכל טהור. אף דברישא לא תלינן במסתבר שלא הסיטו. ולא זו משקין טמאין שאין מטמאין מדאורייתא לשום דבר [כפסחים טו"ב]. וגם מד"ס, אינן רק ולד. ואין מטמאין אדם אלא אף אב הטומאה דאורייתא שנמצא לפניהן. נאמנין לומר לא נגענו. משא"כ בהנך ב' בבי דלעיל לא שייך בהו נאמנות. ומדיש לחוש שנטמאו ולאו דעתייהו. ולבתר כולוהו נקט דין טבילתן. דלא זו ככל הנך דלעיל שהוחזקו בטהרו. ולהכי לא חיישי' שנטמאו. אבל בטבילתן שהוחזקו בטומאה. אין ספק טבילתן מוציא מידי ודאי טומאתן. ועוד שאין בקיאין בדיני חציצה. לידע שאפילו מיעוט המקפיד עליו חוצץ. להכי לא מהימן. ולר"מ גם בכה"ג

159

קרבן אהרן ויקרא - דבורא דחובה פרשה ה תחילת פרק ז

 ממאה איש, או אם הוא מטעם מיגו דאית ליה למימר מזיד הייתי והוא נאמן, או אכתי לבסוף אליבא דרבי שמעון, או בתחלה אליבא דרבי מאיר.ואי קשיא לך והלא טעם מיגו לא שמענוהו לרבי יהודה. לא קשיא דהגמרא פירוש דברי רבי יהודה קבעי דאמר אדם נאמן על עצמו, ובעי נאמנות זה אם הוא מטעם דכל אדם רוצה להתכפר ואילו היה בר כפרה לא הוה ממנע, או הטעם משום מיגו דאדם נאמן על עצמו, ירצה לומר היאך אכל אם במזיד אם בשוגג מה שלא יוכלו העדים לידע, ולזה אם אמר במזיד הוא נאמן על עצמו, ומיגו דנאמן לאמר זה ולא אמרו

160

מהרי"ט אלגאזי הלכות בכורות פרק ד

 הכהנים חשודים בזה, ובתר רובא אזלינן ואמרינן דכהן זה מן הרוב הוא ומן החשודים הוא, וכיון דאיכא רובא דחשודים אין להתיר בספק בכור מטעם ס"ס, כיון דמעיקרא ספק הראשון אם הטילו בידים הוי ספק קרוב לודאי דהטילו בידים, כיון דרוב הכהנים חשידי ולא חשיב ס"ס, וא"כ ה"ה די"ל הכי לענין נאמנות בשל אחרים, דאם אנו אומרים דאינו נאמן עם הארץ על פירות אחרים לומר מעושרים, אף דהתם קיל טפי דרוב עם הארץ מעשרים ואינו אלא דחיישינן למיעוטא, כ"ש וק"ו לענין קנסא דמטיל מום החמור טפי דהוי קרוב לודאי דהטילו בידים, כיון דרוב הכהנים חשידי בכך ובתר רובא אזלינן, וכמו שהחמירו

1234567891011121314151617181920