נאמנות

נאמנות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 6309 מקורות עבור נאמנות. להלן תוצאות 141 - 150

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


141

תפארת ירושלים מסכת נדה פרק ו

 המראה הגדול אשר הראה לנו הבית שמואל (סי' קנה ס"ק כט) דהיכא שבדקוה אחד הפרק, ונמצאו רק אותן שהיו קודם הפרק, דאזי ליכא חששא דנשרו, ומחזקינן לה בקטנה, אפילו למיאון ובעל לאחר שהגיעה לכלל שנותיה. איברא בחידושי הר"ן נדה (מח, ב ד"ה ת"ר) בשמו על הרמב"ן, שכתב דלתנא קמא נשים נאמנות בין להקל בין להחמיר, בין לפני הפרק בין לאחר הפרק, משום מילתא דעבידא לאגלויי מיד, והשיג עליו דלא משכחת לה להקל כלל, לדידן דפסקינן תוך זמנו כלפני זמנו. וזה לשונו, ואיני יודע היאך יש כאן מקום שיהיו נאמנין להקל, דהא אפילו אם יש עדים כשרים שהביאה סימנין לפני הפרק,

142

תפארת ירושלים מסכת נדה - הערות פרק ו

 שלדברי הבית שמואל שבאופן זה שמצאו אותם שערות של לפני הפרק גם לאחר הפרק אין חוששים שמא נשרו, עדיין אין מיושב דברי רש"י בכך. ולכן כתב, שלשיטתו על כרחך צריך לומר שרש"י סובר שלפני הפרק סומכים על בדיקת נשים גם לקולא למיאון כשימצאו אותן שערות לאחר הפרק, ומה שמבואר שאינן נאמנות למיאון, היינו רק באופן שלא ייחדו מקום לשערות, ומסופקים אם שערות אלו הן אותן שערות שראו קודם הפרק, ע"ש. ועיין גם במי נדה שם שהרחיב בזה. [ויש להעיר, שכל מוצא דברי הבית שמואל בעצמו שם, הם מדברי רש"י הללו, ע"ש בדבריו]. ועיין עוד בחתם סופר מה שכתב בביאור דברי

143

תפארת ירושלים מסכת סוטה פרק ו

 שיש עד אחד שנטמאה מאותו קינוי וסתירה דוקא. איברא אי אמרינן דעד לא משמע רק שנים, שפיר משמע ליה להרמב"ם ז"ל, מדנקטה התורה בסתם, מסתמא יהבינן ליה כל דינם של שני עדים. מה שאין כן אי הוי אמרינן דמצינן לחלק בינייהו, ודאי הוה מחלקינן ולא הוה יהבינן ליה לעד אחד נאמנות כל כך אפילו שלא מאותו קינוי וסתירה.ואפילו לשאר פוסקים דלית להו האי דינא דהרמב"ם הנ"ל (עיין רש"י לא, א ד"ה אני), אפשר עוד לחלק. דהנה הא דעד אחד נאמן באומר שנטמאה, ודאי דמהימן אפילו כשאומר שלא ראה רק כדרך המנאפים ולא ראה כמכחול בשפופרת. ולכאורה יש לתמוה, דהא

144

תפארת ירושלים מסכת סוטה - הערות פרק א

 אחד ונסתרה, אינו חייב לה כתובה. וכשהיא באה לטעון שלא נטמאה, ועל ידי כך להוציא כתובתה, ונדון להאמין לה שהיא לא נטמאה במיגו שהיתה אומרת שלא קינא לה שהיתה נאמנת כיון שהוא רק נגד עד אחד, זה נחשב מיגו להוציא, כיון שכשהיא מודה שקינא לה במצב שמחוייבת לשתות, שוב כל נאמנות שתביא הוא להוציא כתובה נגד המוחזקות שבמצב זה אינו חייב לה כתובה. מה שאין כן אם אינה חייבת לשתות, וטוען הבעל שמא נטמאה כדי להפסידה כתובתה, בזה נאמנת במיגו לומר שעדיין חייב לה.5. ועל פי ספק ספיקא זו תוכל להוציא ממון. ועיין בתוספות כתובות (ט, ב ד"ה אי)

145

תפארת ירושלים מסכת סוטה - הערות פרק ו

 וסתירה אוסר מספק, למה בעדות של חמשת הנשים נוטלות כתובתה, דל עדותן מהכא, הרי מחמת הקינוי והסתירה מפסדת כתובתה. ועיין שם מה שכתב בזה. ועיין מה שכתב בדברי רבי עקיבא איגר והבית מאיר, בשו"ת אחיעזר (ח"א סי' ו אות ח).17. תוכן כוונת רבינו, שלגבי הכתובה אין נאמנות כלל להפסידה, וממילא עליה לשתות וליטול כתובה, שלא יתכן להאמין לחצאין [ואין שייך בזה פלגינן נאמנות, להאמין להן לגבי השתיה ולא להאמין לגבי הכתובה, שהוא דבר שבתולדה זה מזה]. ולכן יוצאת בכתובה, שלגבי זה אנו דנים אותה שהיתה צריכה לשתות והיה יכול להתברר הדבר, ומה שאנו מונעים אותה מלשתות אין זה טעם

146

תפארת ירושלים מסכת עירובין - הערות פרק ג

 שם כן מבואר גם בתוספות בסוגיין (לב, א ד"ה רב).35. בקושיית רבי עקיבא איגר מבואר שבקטן אין חזקה זו כלל, ואם כן אין זה קל וחומר מנאמנות של קטן. ורבינו סבר, שאף בקטן שייך החזקה, אלא שאין סומכים עליה, ועל זה הקשו התוספות שאם סומכים על נאמנות של קטן בדרבנן, כל שכן שיסמכו על חזקה של קטן בדרבנן. ועיין ברש"ש מה שיישב.36. ב'גנון והציל' כתב, שלא נראה כן מהסוגיא (לג, א) שרבי מתיר גם בכלכלה, עיין שם.37. עיין בתוספות חדשים מה שהביא בזה בשם הגר"א.38. עיין בתורת חיים (לד, ב) ולשון הזהב (שם) שיישבו קושיית התוספות

147

תפארת ירושלים מסכת קידושין פרק ג

 מכאן ולהבא, ובקרא נאמן שקידשה כבר. ועיין שם שמפלפל בדברי התוספות דאפשר לומר דמקרא נמי אין ראיה דנאמן למפרע. ומכל מקום קשה לו דנימא מיתורא דקרא, דלענין מכאן ולהבא לא בעינן קרא, דהא הוי בידו, ואתא קרא לומר דנאמן למפרע.והנה בכדי ליישב דברי התוספות, נתורה נא ונבאר תחילה עיקר נאמנות דמהמנינן ליה לאדם מטעם בידו, בכל פרטי סעיפים. והנה יתחלקון לשתים. א', היכא דנאמן מטעם בעלים, הואיל והוא ברשותו, ובזה מהימן אפילו היכא דאין עכשיו בידו, רק דמתחילה היה בידו. וגם אינו עולה בגדר מגו כלל, כגון שאמר טהרות שעשיתי עמך נטמאו נאמן (גיטין נד, ב), אף על גב

148

תפארת ירושלים מסכת קידושין - הערות פרק ג

 שהרי דברי רבינו באו לבאר למה בבא עד השני קודם שהתירוה הוצרך הרשב"א לומר שאם נשא יצא משום שעבר על רצון חכמים, ומוכח שאף קודם שהתירוה יש לזה דין של עד אחד כשנים.51. נראה לבאר במה שהוסיף רבינו את הטעם השני, שהנה בעיקר דברי הר"ן בטעם נאמנות עד אחד שאמר אני קדשתיה, ברשב"א בכתובות (כב, א ד"ה אמר רב אסי) מבואר באופן אחר בטעם נאמנותו, וזה לשונו, 'קשיא לי דהכא משמע דלרב אסי דוקא אב הוא דנאמן להתירה ומשום מיגו הא אחר לא ואלו בקידושין פרק האומר (סג, ב) אית ליה לרב אסי גופיה דאפי' אחר נאמן להתירה, דתנן

149

תפארת ירושלים מסכת שבועות פרק ד

 תפארת ירושלים מסכת שבועות פרק דמשנה ארע"א (אות כד): אף דאמרי' בסוגיי' הכל מודים בעדי מיתה דחייב, כיון דהאמינו חז"ל לעד אחד להעיד שמת בעלה אם היה מגיד היה מועיל. אם כן משכחת לה שבועת העדות גם בנשים, דהא גם נאמנות להעיד שמת בעלה. צ"ל כיון דבקרא כתיב והוא עד, בעינן שיהי' ראוי לעדות, ואשה לאו שם עדות עלה. דאף דנאמנת מת בעלה, היינו מכח דייקא ומנסבא מוכח דשפיר מעידה, אבל לא מדין עדות. ודווקא בעד אחד כשר והוא עד מיתה דשם עד עליו, דהא יכול להצטרף עם אחר, וגם הא מועיל עדותו בזה חייב, אבל באשה משום

150

תפארת ירושלים מסכת שבועות - הערות פרק ד

 וכן כתב המשנה למלך בפרשת דרכים (דרך מצותיך סי' קל) וציינו לו רעק"א (שו"ת סי' קיג ד"ה ולומר) ושב שמעתתא (ש"ז פ"א) ע"ש מה שכתבו בזה. וכיוצא בזה כתב בחידושי הגר"ח (הל' גירושין פי"ב הכ"א ובהל' רוצח פ"ט הט"ו). ויש חילוק בין דברי רעק"א לדברי הש"ש והגר"ח, שלדברי רעק"א כל נאמנות בעדות מיתה וסוטה אינה בתורת עדות, ומכל מקום עד כשר חייב קרבן שבועה, שכיון שגורם להפסד ממון, וגם יש עליו שם עד, חייב קרבן שבועה. אבל להמבואר בשב שמעתתא ובגר"ח, חלוק בזה עד כשר מעד פסול, שעד כשר נאמן מתורת עדות גם בעדות מיתה וסוטה, ובאלו מועיל עדות עד

1234567891011121314151617181920