נאמנות

נאמנות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 6309 מקורות עבור נאמנות. להלן תוצאות 101 - 110

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


101

מלאכת שלמה מסכת דמאי הקדמה

 הרמב"ם ז"ל בהקדמתו דסדר אחר פאה מסכת דמאי כו' ע"ש, ועוד נ"ל לומר דמשום דבפרק בתרא דפאה תנינן ובן לוי נאמן לעולם דלא נחשד על תרומת מעשר כי היכי דישראל לא נחשדו על תרומה גדולה, ואין בהם ספק דמאי, ראה עכשיו לסמוך מסכת דמאי אחריה הואיל שהוכרח כבר לזכור דין נאמנות הבן לוי והעניים, וכן מצאתי אח"כ שפירש כן הר"ש שירילי"ו ז"ל כמו שהעתקתי דבריו בסוף הסדר:

102

מלאכת שלמה מסכת חולין פרק ז

 בשליל וגם החלב של השליל מותר וכן יש לקמן וחכמים אומרים נאמנים עליו ועל החלב ע"כ, וביד פ"ז דהלכות מ"א סימן ג':ואין הטבחים נאמנין וכו'. וכתבו תוס' ז"ל דהא דקתני דנאמנין על החלב בסתם חלב איירי דאי חלבו של גיד ר' יהודה שרי לגמרי ולא שייך למימר ביה נאמנות ע"כ, עוד בגמ' דאיכא דאמרי א"ר יוחנן חזרו לומר אין נאמנין אמר רב נחמן בזמן הזה נאמנין ואגיד קאי ולא אחלב ופריך בגמ' אכשור דרי ומשני מעיקרא סברו כר' יהודה דאמר לא בעי' חטיטה ולפיכך אמרו חכמים דנאמנים כיון דליכא טירחא הדר סברו כר"מ דבעי חטיטה במתני' דבסמוך וטריחא להו

103

מלאכת שלמה מסכת יבמות פרק טו

 לאשת אב דאמרה קא אכלה לגירסניה דאם ואשת אב סניא לבת הבעל מטעם אחר דמגלה לאביה כל דעבדא ורבנן ס"ל כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם האחר אם הוא שונא את זה גם זה שונאו ואם הוא אוהבו גם זהו אוהבו הלכך לא בעינן לאוסיפינהו דמטעמא קמא שמעינן דאין נאמנות דכיון דחמות סניא לכלה משום דקא אכלה לגירסנא כלה נמי סניא לחמותה דסניא לה וכיון דבת הבעל סניא לאשת אב אשת אב נמי סניא לה לדידה ור' יהודה ההוא בדברי תורה כתי' שאם רבו מסביר לו פנים הוא מחכים ואם לאו אינו מחכים מרבו:מה בין גט למיתה. פ'

104

מלאכת שלמה מסכת כתובות פרק ב

 והקשה החכם הר"ר אליעזר ארחא נר"ו דהאי בבא לא צריכא למיתני דמרישא דקתני ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת שמעי' לה דמה לי עדים לאשה אחת מה לי עדים לשתי נשים או לנשים רבות ואי משו' דבעי למיתני ובזמן שהן מעידות זו את זו הרי אלו נאמנות דאשמעינן דלא חיישי' לגומלין ה"מ למיתני האי בבא לבדה ואם שתי נשים מעידות זו את זו הרי אלו נאמנות, והשבתי לו דנלע"ד לתרץ דמשום דאיצטריך לתנא למיתני בתר הכי בבא דוכן שני אנשים זה אומר כהן אני וכו' לאשמועי' פלוגתא דר' יהודה ורבנן כדאמרי' בגמ' ואפי' רישא דזה אומר

105

מלאכת שלמה מסכת כתובות פרק ט

 ז"ל כתב דבגרושה מיפרשא הך בבא אבל באלמנה לא משכחת יורשין משביעין יורשין דאם לא נשבעה האלמנה אינה מורישה שבועה ליורשין ע"כ, וכן הוא בטור שם סי' צ"ח והכי מוקי לה בגמרא ס"פ כל הנשבעין:ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי. אשמעינן הך סיפא דס"ל לתנא דמתני' דכי היכי דמהני נאמנות לגבי לוה גופיה ה"נ מהני על יורשי לוה ועל הבאים מכחו משום דיורש כרעא דאבוה הוא והרי הוא כאילו הנכסים ברשותו של לוה עצמו בשעת גוביינא ומיהו על באים מכחו דאשמעינן מדתני הכא ולא לבאים מרשותי לא מיירי בלקוחות במקבלי מתנות דבמקום שחב לאחרים אינו נאמן וכן הסכימו הגאונים וכן

106

מלאכת שלמה מסכת מעשר שני פרק ד

 על הראשון, ובה"א בודאי אחד עשר כשהפירות הוו מכנוסו של אביו אז אין חשוד להקדים וכיון שתקנם לשני פשיטא דנאמן על הראשון ואפילו אחד עשר שריין וכדפרישית אבל בדמאי שידע הבן החבר שלקחן ע"ה אביו מע"ה אחר אע"ג שהפריש מעשר שני וחללו אי איכא שיעור י"א איסרין אינו אוכלן דאין נאמנות לע"ה ושמא הוטבלו עדיין למעשר ראשון ולא חש על תקונו דקיל ליה ועוד דדמאי שרי להקדים כדאיתא פ"ק דדמאי ושמא חשב לתקנו אח"כ ולא הספיק שמת או שהלך לו כנ"ל עכ"ל ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל, ואיני יודע טעם למה שראיתי מוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל כך בש"א

107

מלאכת שלמה מסכת עירובין פרק ה

 בשחיטה ונקור ולתרום חלה היינו משום דהוי בידה קודם שנעשית השחיטה הוי בידה לשחוט אבל תחומין לא הוי כלל בידו ומ"מ בדיקת חמץ אי הוי דאורייתא לא מהימני אע"ג דבידו משום דבדיקת חמץ צריך דקדוק וטורח גדול וחיישינן לעצלות הנשים טפי ממקום אחר וכן משמע בירושלמי דאיכא מ"ד דנשים אין נאמנות בבדיקת חמץ מפני שהן עצלות ובודקות כל שהוא אבל לדידן כיון דבדיקת חמץ מדרבנן והוי בידו נאמנין עליו טפי מבתחומין שאינו נאמן בקוטנו לומר ע"כ היינו מהלכין ע"כ:ואיתא נמי בפ"ק דפסחים דף ד':משנה ועיר של יחיד. ופי' בקונטרס שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא ולא

108

משנה אחרונה מסכת טהרות פרק י

 בפ"ז מ"ו נאמנים לומר לא נכנסנו וכשאין כנעני עמהן נאמנים לומר נכנסנו ולא נגענו כמ"ש הר"ש והר"ב שם וכן בפ"ה מ"ח ואם לאו ישאלנה וכן בפ"ב בדמאי נאמנים לומר הפירות הללו לא הוכשרו דלא חשידו לשקר ולא אשכחן בשום דוכתא דמצריך שהחבר עמהן וגם לא מסתבר דמיירי שהחבר עמהן דמאי נאמנות שייך בהו כיון דאחבר סמכינן. ונ"ל מה שמפרש הר"ש כן הכא דמסיפא מוכח לה דקתני וכן התינוקות שביניהן נפנין וכו' ועוד כמה ירחיקו עד שיהא רואין משמע שצריך שיהא החבר רואן ומדקתני וכן משמע דתרויהו מחד טעמא נינהו ובהדיא מפרש להו בחד טעמא שכתב כאן דלא חיישינן דלמא נגעי

109

משנה ראשונה מסכת פאה פרק ח

 דעניי עולם אינן קבועין הני אזלו והני אתו צריך לחלק בכל יום ולעניי העיר שקבועין מתחלק בע"ש, ונ"ל דתמחוי עיקרה למזונות ותבשילין שזה נקרא תמחוי בפ"ג דכריתות מ"ט אע"פ שיש שנותנין מעות, וקופה עיקרה למעות וכ"מ פ"ק דב"ב:והקופה נגבית בשנים. פי' הר"ב שאין עושין שררה וכו' אבל משום נאמנות הגבאי נאמן אפילו הוא יחידי הכי אמר בגמ', ומשמע משום שמתחלה אין ממנין אלא אדם כשר וידוע שהוא נאמן, ומדברי הרמב"ם נראה דקופה הוא דבר קצוב כל אחד כמה יתן וא"כ י"ל דליכא חשד כיון דעביד לאיגלויי:ומתחלקת בשלשה. אבל תמחוי אף גבייתה בשלשה שמיד בגבייתה מתחלק כן פי' רש"י,

110

ר' עובדיה מברטנורא מסכת גיטין פרק ב

 נחתם. אלא איידי דבעי למתני סיפא וחזר ונשתפה, שצריך שיהיה בן דעת בשעת נתינה, תנא נמי רישא וחזר ונתפתח. וכל פסולי עדות בעבירה, פסולין להביא את הגט, שאין נאמנים לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואם הגט מקויים בחותמיו, כשרים להביאו:משנה זחמותה ובת חמותה כו' - אינן נאמנות לומר מת בעלה, משום דסניין לה ומכוונין לקלקלה:ובלבד שהיא צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ - ודוקא כשהתנה הבעל עמה בשעה שמסר הגט לידה ואמר לה לא תתגרשי אלא בבית דינו של פלוני ותאמרי בפ"נ ובפ"נ. והב"ד לוקחין אותו מידה אחר שאמרה בפ"נ ובפ"נ, וממנין שליח שיחזור ויתן אותו לה. אבל אשה שגיטה יוצא

1234567891011121314151617181920