מקוה

מקוה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 5040 מקורות עבור מקוה. להלן תוצאות 61 - 70

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


61

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וזאת הברכה

 נגד משה הצדיק, שלא היה כמותו, לא בנביאים, ולא בחכמים, שהרי הקב"ה מעיד עליו לאחר מותו, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' (דברים לד י), אעפ"כ לא היה ספיקה בידו, להציל עצמו מן המיתה, שכן אמר דוד כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על הארץ ואין מקוה (דה"א =דברי הימים א'= כט טו), והלא כתיב קוה אל ה' ושמור דרכו וירוממך לרשת ארץ (תהלים לז לד), ומה תלמוד לומר ואין מקוה, אמר דוד רבש"ע לכל מדות אדם מקוה, אם הוא עני עד שיעשיר, חלש עד שיהיה גבור, חולה עד שיתרפא, חבוש בבית האסורין עד שיתירוהו, אבל

62

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת נח

 אסור ליתן רוק על גבי העין בשבת, מפני שהוא כמרפא בשבת, בוא וראה שאין מכה בעולם שאין לה רפואה ומה היא רפואתו של יצה"ר תשובה דאמר ר"י ב"ר שלום בשם ר"א ג' דברים מבטלין גזרה קשה אלו הן תשובה ותפלה וצדקה, א"ר יוסי אף שינוי השם ומעשים טובים לפיכך הקב"ה מקוה לדור המבול שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה וימח את כל היקום וגו' ושייר לנח בתבה, כיון שנחו המים היה צריך נח לצאת מן התבה, אלא אמר ברשות הקב"ה נכנסתי שאמר לי בא אתה וכל ביתך אל התבה ועכשיו איני יוצא אלא ברשותו, נגלה עליו הקב"ה שנאמר וידבר

63

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויחי

 מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויחי(א) [מז, כט] ויקרבו ימי ישראל למות, זש"ה כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו עלי ארץ ואין מקוה (ד"ה =דברי הימים= א כט), כצל ימינו הלואי כצלו של כותל או כצל האילן אלא כצלו של עוף שנאמר ימינו כצל עובר ואין מקוה אין מי יקוה שלא ימות אלא הכל יודעים ואומרים בפיהם שהן מתים אברהם אומר אנכי הולך ערירי (בראשית טו) יצחק בעבור תברכך נפשי בטרם אמות (שם /בראשית/ כז) יעקב ושכבתי עם אבותי אימתי בשעה שנטה למות לכך כתיב ויקרבו ישראל למות.(ב) [מז, כט] ויקרבו ימי ישראל למות, זש"ה אין

64

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וארא

 על המים אשר ביאור ונהפכו לדם, למה לקו המים תחלה בדם מפני שפרעה והמצריים היו עובדין ליאור אמר הקדוש ברוך הוא תכה אלוהו תחלה לפניו ואחר כך עצמו משל הדיוט אומר מחו אלהיא ויבהתין כומריא ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן וגו' הכה מה שביאור ובאגמים ובנהרות ועל כל מקוה מימיהם מה שבקיתון והיה דם בעצים ובאבנים אפילו מה שהמצרים היו רוקקים כלו דם, א"ר אבין הלוי ברבי ממכת הדם העשירו ישראל, כיצד המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים והמצרי הולך למלאות את הקיתון מתוכה מוציאה מלאה דם וישראל שותה מים ומצרי דם מתוך הגיגית והמצרי אומר לו

65

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים

 ואומר כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו במה ישכב הרי צנה פוגעת בו בלילה, והיה כי יצעק אלי ושמעתי, שני דברים כאן דומין זה לזה, בשכיר כתיב ביומו תתן שכרו כגון שהיה מהלך בדרך והחמור אחריו מכרו לו אלומה של עמיר נתנה על כתפו והיה החמור בא בדרך אחריו מקוה לאכול אותו אלומה, מה עשה לו אדוניו בא והעמידו בבית וקשר האלומה למעלה הימנו, אמרו לו רשע כל הדרך הוא רץ בשבילה ולא נתתה לפניו, כך שכיר עמל ומצטער כל היום מקוה לשכרו ומוציאו ריקם ואליו הוא נושא את נפשו, וכאן כתיב ושמעתי כי חנון אני, מה כתיב אחריו

66

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת קרח

 וקח טוב טוב בגימטריא בא"ת ב"ש נפש, אמרו ישראל הרי חלבנו ממנו מנפשותינו יהר"מ =יהי רצון מלפניך= שתהא כפרה עלינו ונשלמה פרים שפתינו, ויתן ה' לה הריון (רות ד), בגימטריא ימי ט' חדשים של לידה והמלאך הממונה על ההריון לילה שמו שנאמר (איוב ג) והלילה אמר הרה גבר, שיעור מי מקוה מ' סאה כנגד מי באר שכתוב בתורה, וכמה ביצים בשיעור המקוה חמשה אלפים ושת"ס והסאה קמ"ד ביצים, מ"ג ביצים וחומש ביצה שיעור החלה, ומנין למקוה שצריך ארבעים סאה דכתיב (ישעיה ח) יען כי מאס העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט לא"ט בגימטריא ארבעים, הרי שיעור סאה טפח על

67

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ראה

 ואני משבר אף אני נתן לו את המקל הוה מתבר איהו חדא חדא הוי מתבר האי תרתי תרתי, מי גרם לו על ידי שלא הוציא מעשרותיו כראוי דא"ר לוי מעשה באדם אחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי והיה לו שדה א' ונתן לו הקב"ה בלבו שיעשה ועשה חציה זרע וחציה בית מקוה מים ובאת שנת בצורת והוה מזבין סאה חטין בסלע וסאה מים בתלת סלעים והוה מכריז ואמר אתון זבנין סאה דמיא דהיא עבדא תלת סאין דחטין, מי גרם לו זאת על ידי שהוציא מעשרותיו כראוי, משה מזהיר את ישראל עשר תעשר.(יג) [יד, כב] עשר תעשר, זש"ה לא תירא לביתה

68

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וזאת הברכה

 הנביאים ולא בכל החכמים שהרי הקדוש ברוך הוא העיד עליו לאחר מותו ולא קם נביא עוד ואעפ"כ לא היתה ספיקה בידו להציל עצמו מן המיתה כל שכן שאר בני אדם וכן דויד אמר (ד"ה =דברי הימים= א כט) כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו עלי ארץ ואין מקוה, והלא כבר נאמר (תהלים לז) קוה אל ה' ושמור דרכו ומה ת"ל ואין מקוה אמר דוד רבש"ע לכל המדות אדם מקוה אם הוא עני הוא מקוה עד שיעשיר אם הוא חלש מקוה לחיות גבור חולה מקוה עד שיתרפא חבוש בבית האסורים מקוה עד שיתירוהו אבל יום המיתה אין לו

69

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור ד

 אמר דוד לישראל עד מתי אתם חוטאים ומתרגזים ואומרים פסול הוא, מרות המואביה הוא בא, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. [דבר אחר רגזו ואל תחטאו] אמר ר' אחא ארגיז את יצרך ואל יחטיאך, [ורבנן אמרי אכחיש יצרך ואל יחטיאך שלא תבא לידי חטא]. תניא ר' אליעזר בן יעקב אמר מקוה ישראל ה' (ירמיה יז יג), מה מקוה מטהר את הטמאים, כך הקב"ה מטהר את ישראל, מי ראוי לילך אצל מי, המקוה אצל הטמא, או הטמא אצל המקוה, הטמא צריך לילך ולירד ולטבול בו, כך הקב"ה מטהר את ישראל, אמר הקב"ה לישראל אני אמרתי לך כשאתה מתפלל התפלל בבית הכנסת

70

מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת אמור פרק כב

 סיני וגו' (במדבר כח ו), וכי בהר סיני הקריבו אלא הרי משה שעלה אל הר סיני ולא אכל ולא שתה: אמר ר' חייא בר אבא גבור שהוא מהלך בדרך וצמא והלך לשתות כמה ישתה בכפיו, שש או עשר, ואחר כך ישבע, אבל הקב"ה כל ימים ונהרות ומעיינות והים הגדול וכל מקוה המים לא יבוא מלוא שעלו של הקב"ה, שנאמר מי מדד בשעלו מים וגו' (ישעיה מ יב):ד"א שור או כשב או עז. זה שאמר הכתוב כי מקרה בני האדם וגו' (קהלת ג יט), בוא וראה מה כתיב באדם לא תלבש שעטנז [צמר ופשתים יחדו], (דברים כב יא), ובבהמה כתיב

1234567891011121314151617181920