מקוה

מקוה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 5040 מקורות עבור מקוה. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


131

רש"י דברי הימים א פרק כט

 ותושבים בעולם דכתיב לך שמים אף לך ארץ תבל ומלואה אתה יסדתם (תילים /תהלים/ פט):כצל ימינו על הארץ - מפורש במדרש קהלת ולא כצל האילן ולא כעוף הפורח העושה צל לימים ושנים או לשעה אחת עושה צל אלא כצל כנפי הדבורה שיש לה כנפים ואין לה צל:ואין מקוה - אין מי שיש לו תקוה שלא ימות:(טז) אשר הכינונו - דוגמת אשר הביאונו:(יז) וידעתי אלהי כי אתה בוחן לבב - אתה בוחן מי שיש לו שני לבבות אחד לטוב ואחד לרע:ומישרים תרצה - ולב טוב ויושר תרצה וכי אני יודע שביושר לבבי שישרתי לטוב לבבי ללב א' בהתנדבתי את כל אלה,

132

רש"י דברי הימים ב פרק ד

 עשר באמה מקיפים את הים - אין מפורש כאן מה הדבר שסובבן אלא במלכים (א' ז') כתיב לפקעים מתחת לשפתו סביב וגו' פקעים כגון שעושין לכוסות פימילי"ש עגולים משום נוי ומתחת לשפתו וסביב היו עומדים בשלש אמות התחתונות מרובעות ושתים עליונות עגולות ואי אפשר להכיל אלפים בת יכיל שהם מאה וחמשים מקוה טהרה אלא בענין זה כמו שמפורש בעירובין והעליונות מרובועת ותחתונות עגולות א"א לומר דכי כתיב עגול סביב סביב משפתו כתיב ומה שאמר בפקעים הללו עשר אמה לכל רוח אבל במקום עגולו אי אפשר לומר עשר באמה סביב:שנים טורים - היו הפקעים:יצוקים במצקתו - הכל יצוקים יחד לא שחבר לו

133

גור אריה בראשית פרשת בראשית פרק א

 חילוף הדגים של הנחלים והימים - ההולכים אל הים אוקינוס. ומה שהקשה המזרחי על דברי רז"ל שאמרו (ב"ר ה, ח) 'אין טעם דג העולה באספמיא כטעם דג העולה בעכו', ועכו ואספמיא רחוקים הם מאוקינוס, והואיל והכתוב מדבר באוקיינוס כמו שכתב רש"י (פסוק ט) "יקוו המים" - 'שטוחים היו והקוום באוקיינוס', אם כן "מקוה המים" שכתוב כאן הוא אוקיינוס, ואיך קרא אוקיינוס בשם "ימים" בשביל דג העולה באספמיא, ואין זה קשיא כלל, דהכי פירושו - אין דג העולה מעכו כו' "וכל הנחלים והימים הולכים אל הים" (ר' קהלת א, ז), ולכך נקרא ים אוקיינוס "ימים", ואם לא היה שינוי טעם הדגים לא היה ראוי

134

גור אריה בראשית פרשת וישב פרק מ

 הזכירו עד שנתים ימים, אלא לומר שסבה היתה מאת השם יתברך שלא יזכיר אותו עתה - מפני שתלה בטחונו בשר המשקים. ואם תאמר מאי טעמא דווקא שתי שנים, ויש מפרשים דכתיב (פסוק יד) "והזכרתני" "והוצאתני" ונגד אלו שני דברים נגזר עליו להיות אסור עוד שתי שנים. ונראה לומר כמו הזמן שהיה מקוה לו ומצפה לו שיזכור אותו - כך נגזר עליו שיהיה אסור, והוא לא היה מצפה לו רק עד שנה, וכיון שלא זכרו עד שנה - שוב אין זכרו, דודאי כבר נשכח ממנו, וכדאמרינן בפרק בתרא דברכות (נח ע"ב) 'הרואה את חבירו לאחר י"ב חודש מברך ברוך מחיה המתים', לפי שאחר י"ב

135

גור אריה ויקרא פרשת שמיני פרק יא

 טמא, אף על גב שמחובר בארץ, וכן כל כלי אם יש לו בית קבול, והוא מחובר בארץ - טמא, כיון שלא ביטל אותו אצל הארץ, וכך נראה:(לו) ועוד יש לך ללמוד. דעל כרחך תרוייהו משתמעי מהך קרא, דעל כרחך קרא אתא שלא יטמא, מדכתיב "אך מעין ובור מקוה מים", משמע דקרא אדלעיל קאי, דכתיב (פסוק לה) "וכי יפול מנבלתם יטמא", שרוצה לומר שאם נפל שרץ על אוכלין יטמא, וקאמר על זה שאם נפל במעיין ובור מקוה מים יהיה טהור, ולא יטמא, שאם רוצה לומר שטהור יהיה בו הטובל מטומאתו, איך שייך לומר בזה לשון "אך", דהרי מלתא בפני עצמו הוא.

136

דברי דוד בראשית פרשת בראשית פרק א

 הכתוב: ולמקוה המים, וכתב בפרק שמנה שרצים דף ק"ט: דביה משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מי בראשית:(י) [קרא ימים] והלא ים אחד הוא. זהו מבראשית רבה26. משמע דס"ל כרבי יהודה27, מש"ה מקשה שפיר: והלא ים אחד הוא הנקרא ים הגדול והוא דוקא מקוה. אלא דקשה דכאן מתרץ מפני טעמי הדגים שהם מחולקים ובמשנה שזכרתי אומר הטעם דנכתב 'ימים' לפי שיש בו מיני ימים הרבה, והרא"ם האריך בזה ואמר שיש בזה מחלוקת. ולי נראה דדא ודא אחת היא, דמ"ש במשנה שיש בו מיני ימים הרבה, קשה ע"ז מאי ריבוי שייך בזה כיון דכולהו שוים הם, דהים

137

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת בראשית פרק א

 זה בזה, כדכתיב: "אל מקום אחד". אי נמי "באוקיינוס" דוקא, ואליבא דרבי יהודה, דפליג עליה דרבי מאיר. כדתנן (מקואות ה, ד): "רבי יהודה אומר: הים הגדול כמקוה, [ו] לא נאמר. 'ימים' (פסוק י) אלא שיש בו מיני ימים הרבה". ופרש"י בשבת פרק שמונה שרצים (שבת קט א): "לא קרא הכתוב מקוה, אלא לים הגדול, דביה משתעי קרא במעשה בראשית, ששם נקוו כל מימי בראשית. ולא נאמר ימים - בלשון רבים, אלא מפני שמעורבין (בין) [בו] מיני ימים הרבה, שכל הנחלים הולכים אל הים". ולפי זה יתיישב יותר מאמר "והלא ים אחד הוא".(י) [קרא ימים] אינו דומה טעם דג העולה מעכו

138

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת שמיני פרק יא

 והתנור בנתיצה". שכל הכלים שנטמאו ואחר כך נשברו שבירה שמפסדת צורתן ותשמישן, נטהרו. וזהו ששנינו (כלים ה, ז): תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו, חולקו לשלשה וגורר את הטפלה עד שהוא בארץ, ויש אומרים ממעטו מבפנים ארבעה [טפחים], למדנו מכאן שאין להן טהרה בטבילה.(לו) אך מעין ובור מקוה מים המחוברים לקרקע אין מקבלין טומאה. כדתנן בריש מסכת מקואות (מקואות א, ד ובר"ש שם): "גובאין שנפל לתוכן המת או שהלך בהן הטמא ושתה טהור, טהור. אחד מי גבאים ואחד מי בורות שיחין ומערות ומי תמציות שפסקו ומקואות שאין בהם ארבעים סאה. בשעת הגשמים הכל טהור". ומפרש טעמא בתוספתא (תוספתא מקוואות א,

139

פירוש ר' עובדיה מברטנורא על רש"י (עמר נקא) ויקרא פרשת שמיני פרק יא

 מים וכו' אין מקבלין טומאה ועוד יש ללמוד יהיה טהור הטובל בהן מטומאתו. נראה דבא לישב למאן דאמ' אין למשקין טומאה מן התורה אמאי אצטריך לומ' אך מעין ובור מהר"ר. ובגמ' דרשו עוד ממקרא זה שמעיין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן דדרשו אך מעיין כלומר המעיין מטהר בזוחלין כמות שהוא ובור מקוה מים כלומר שמטהר בהיותו נקוה ועומד דהיינו באשבורן:(לח) וכי יותן מים על זרע וגו' הנהו תרי קראי דמיירי בהכשר מים מוקי להו בפרק שני דחולין חד בטומאת מת וחד בטומאת שרץ וצריכי דאי אשמעי' במת משום שאינו מטמא בכעדשה. ואי אשמועינן בשרץ משום שאינו מטמא טומאת שבעה צריכי.

140

שפתי חכמים שמות פרשת תצוה פרק כט

 למטה בענין ומה שהוסיף לומר ביום הקמתו פירוש בעת הקמתו ולא קודם והקמת המשכן לא היה רק בר"ח ניסן כי כל שבעת ימי המלואים היה בונה וסותר בכל יום:פסוק דצ ולא קידוש ידים ורגלים מדכתיב במים בפתח הבי"ת דמשמע במים הידועים במקום אחר דהיינו מי מקוה שהם מ' סאה ש"מ דטבילת כל גופו הוא:פסוק זק ר"ל טיפת שמן:פסוק טר ואף ע"פ שדרשו אותן רז"ל בזבחים י"ז ובסנהדרין דף פ"ח ללבישת הבגדים ודרשו והיתה להם לבישת הבגדים הללו לכהונת עולם שבזמן שהבגדים עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוי להו כזרים. י"ל

1234567891011121314151617181920