מעוברת

מעוברת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 6421 מקורות עבור מעוברת. להלן תוצאות 31 - 40

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


31

תוספתא מסכת תמורה (צוקרמאנדל) פרק ד

 זונות יתנו וגו' שכר זכר הרי זה אסור האומר הילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי ר' אומר אתנן ר' יוסי בר' יהודה אומר אין אתנן שאין אתנן אלא מן עריות ביאתן בעברה: הלכה זנתן לה חיטין לעשות סולת ענבים לעשות יין זיתים לעשות שמן בהמה מעוברת וילדה אצלו הרי אלו אסורין אבל נתן לה מעות לקחה בהן יינות שמנים וסלתות בהמה ונתעברה אצלה וילדה הרי אלו מותרין וכשם שאסורין באהל מועד שבמדבר כך אסורין באהל מועד שבגלגל וכשרין להקדש בדק הבית: הלכה חנתן לה זהב ר' יוסי בר' יהודה אומר אין עושין אותן ריקועין אפילו אחורי בית

32

תוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק א

 יבכר אף תבואה לחמשה עשר יום הא למדת שיורה ומלקוש בניסן הלכה במימתיי שואלין את הגשמים משתגיע זמנה של רביעה אם היתה שנה חסירה נותנין לה חסרונה אם לאו הולכין אחר סדרן דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל אומ' לעולם הולכין אחר סדרן אם היתה שנה מעוברת נותנין לה עיבורה הלכה גאי זו היא רביעה ראשונה ר' מאיר או' ביכורה לשלשה בנונית לשבעה אפלה לשבעה עשר רבי יהודה אומ' הבכירה לשבעה בינונית לשבעה עשר אפילה לעשרים ושלשה ר' יוסה אומ' ביכירה לשבעה עשר בינונית לעשרים ושלשה אפילה לראש חדש כסליו וכן היה ר' יוסה או' אין היחידים מתענין

33

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת בבא בתרא פרק ט

 ר' בא בר זבדא בשם ר' יצחק בן חקולה כל מקום ששנינו אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כאדמון שמואל אמר זכין לעוברין רבי לעזר אמר אין זכין לעוברין. מתני' פליגא על רבי לעזר גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו ונודע שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת כולן חייבין להחזיר החזירו ואחר כך מת הבן או שהפילה אשתו המחזיק באחרונה זכה. בראשונה זכה אי לא פתר לה משום ייאוש ואפי' כשמואל לית הוא פליגא. או אפילו באחרונה לא יזכה עוד הוא משום יאוש:הלכה במתני' הניח בנים ובנות וטומטום בזמן שהנכסים מרובין הזכרים דוחין אותו

34

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת בבא קמא פרק ט

 תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת בבא קמא פרק טהלכה אמתני' הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגדים משלם כשעת הגזילה גזל פרה מעוברת וילדה ורחל טעונה וגזזה [דף לז עמוד ב] משלם דמי פרה מעוברת לילד ודמי רחל טעונה להיגזז גזל פרה ועיברה אצלו וילדה ורחל ונטענה עמו וגזזה משלם כשעת הגזילה זה הכלל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה: גמ' הכא את מר ליבון כשינוי והכא את מר אין ליבון כשינוי. הן דתימר ליבון כשינוי בשעשאו צופים והן דתימר אין ליבון כשינוי בשהניחו כמות שהוא. מצינו ליבון בלא צופים שמא יש צופים בלא ליבון. אמר ר' יודן קל הוא

35

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ביכורים פרק ב

 שמינית. רבותינו חזרו ונמנו אתרוג בשעת לקיטתו עישורו למעשרות ולשביעית. רבי ירמיה רבי אימי בשם רבי יוחנן רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי הכל מודין שראש השנה שלו בט"ו בשבט. רבי יוחנן שאל לרבי יונתן כסדרן של שנים או כסדרן של תקופות. אמר ליה כסדרן של שנים ואפילו שנה מעוברת. מעשה בר' עקיבה שלקט אתרוג ונהג עליו חומרי בית שמאי וחומרי בית הלל. למה לי [אתרוג] אפילו שאר כל האילן. תני כחומרי רבן גמליאל וכחומרי רבי ליעזר. ורבן גמליאל ורבי אליעזר לא מן בית הלל אינון הוו. אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר בשחנט קודם לט"ו בשבט של

36

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ט

 והמטיב. אמרו לו מת אביו אומר ברוך דיין האמת. מת והורישו אומר ברוך הטוב והמטיב:הלכה גמתני' בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה. מברך על הרעה מעין הטובה. ועל הטובה מעין הרעה. והצועק לשעבר הרי זה תפלת שוא. כיצד היתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר ואומר יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי הרי זו תפלת שוא: גמ' אמר רבי חייא בר בא לא סוף דבר חדשים אלא אפילו שחקים כאילו הם חדשים לו. רבי יעקב בר זבדי בשם ר' חייא

37

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חגיגה פרק ב

 שכולו ארוך ויש אומר ע"י שראה לשונו של ר' יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם אמר זו תורה וזו שכרה זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקנן זה הוא הלשון שהיה יגע בתורה כל ימיו זו תורה וזו שכרה דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים וי"א אמו כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת על בתי עכו"ם והריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה לאחר ימים חלה אלישע אתון ואמרון לר"מ הא רבך באיש אזל בעי מבקרתיה ואשכחיה באיש א"ל לית את חזר בך א"ל ואין חזרין מתקבלין א"ל ולא כן כתיב [תהילים צ ג] תשב

38

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יבמות פרק ב

 מת בלא בנים תהא אשתו אסורה להינשא. שמא יוליד אביו בן ותהא אשתו זקוקה לייבום. מעתה אפילו מתה אמו תהא אשתו אסורה להינשא שמא ילך אביו וישא לו אשה אחרת ויוליד בן ותהא אשתו זקוקה לייבום. ויאמר קרייה ובן ואב אין לו. אלא כן אנן קיימין כשמת והניח את אשתו מעוברת שלא תאמר אילו מת והניח את אשתו מעוברת שמא אינה צריכה להמתין לידע אם בן קיימא הוא ואם אינו בן קיימא. אף הכא תהא צריכה להמתין ולידע אם בן קיימא הוא ואם אינו בן קיימא לפום כן צריך מימר יחדיו פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו. יבמה יבא עליה.

39

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יבמות פרק ג

 רבי זעורה קיימתי' כל יבמה שנראית לצאת בחליצה אינה מותרת בלא חליצה היה לראשונה צרה חלץ לה. נפטרה צרתה ובא עליה ביאת איסור היא ולא נפטרה צרתה. חלץ לה ובא עליה מה נפשך אם בחליצה היא תתיר. אם בביאה היא תתיר. אמר ר' יודן קיימתי' כהדא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דתימר תמן צרתה לא תינשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בעובר אם בביאה. אף הכא צרתה לא תינשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בחליצה אם בביאה. היה לשניי' צרה כונס את הצרה ומקיים את אשתו ואסור בשניי'. [דף יח עמוד א] הדא היא מותר הוא אדם

40

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יבמות פרק ד

 תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יבמות פרק דהלכה אמתני' החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהוולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה בזמן שאין הוולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה:[דף כב עמוד ב] גמ' בשעבר הא בתחילה לא די מתניתא היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהא לה שלשה חדשים. ותחלוץ מיד מה נפשך אם בן קיימא הוא לא נגע בה חליצה. אם אינו בן קיימא הוא הרי חליצתה בידה. רבי זעירה רבי חייה בשם רבי בון בשם רבי יוחנן שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. רבי

1234567891011121314151617181920