מנחם

מנחם מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 6839 מקורות עבור מנחם. להלן תוצאות 141 - 150

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


141

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור ק

 ה' ביראה בעולם הזה, [וגילו ברעדה] כדי שתגיע לעולם הבא בשמחה ותראה לעתיד לבוא ברעדה שתאחוז להם לחניפים תהא גיל גילים ברעדה שהבאתי על אומות העולם.[ד] [ק, ד] באו שעריו בתודה חצרותיו בתהלה, הודו לו ברכו שמו. ר' פנחס (בש"ר לוי) [ור' לוי] ור' יוחנן [בשם ר' מנחם] דמן גליא אמר כל (התפלות) [הקרבנות] בטילות לעתיד לבא, וקרבן תודה אינו בטל, [כל התפלות בטילות והודיות תודה אינה בטלה], שנאמר אשלם תודות לך (תהלים נו יג), תודות כנגד התפלה וכנגד הקרבן, וכן הוא אומר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות [כי טוב

142

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קכא

 ישעיהו התשכח אשה עולה וגו' (ישעיה מט טו), לכך נאמר אם אשכחך ירושלים לא על ציון בכו, שנאמר בזכרנו את ציון, בשבילה אומר תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי (תהלים קלז ו), היכן הוא מזכיר, עומד בתפלה חייב להזכיר את ירושלים, (שנאמר) [ולומר] ולירושלים עירך ברחמים תשוב, בברכת המזון אומר מנחם ציון ובונה ירושלים, בנביא מזכיר אותה, לכך נאמר אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, [מהו על ראש שמחתי], זה אפר שנותנין בראש חתנים ובראש הכלה בראש שמחתם, לכך נאמר אם לא אעלה וגו'. זכור ה' לבני אדום וגו' (תהלים שם /קל"ז/ ז), ולמה אדום,

143

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קלז

 על נהרות בבל. בית שני דכתיב זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה.[ב] כיון שהגיע ירמיהו לנהר פרת, ענה נבוזראדן ואמר ליה אם טוב בעיניך לבוא אתי בבל (ירמיה מ ד), חשב ירמיהו בלבו ואמר אם הולך אני עמהם לבבל אין מנחם לגלות הנשאר מהם, [יצא לו מהם], נטלו הגליות את עיניהם וראו את ירמיהו שפירש מהם, געו כלם בבכיה וצווחו רבינו ירמיהו הרי אתה מניחנו, שם בכו, שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו, ענה ירמיה ואמר להם מעיד אני עלי שמים וארץ אלו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון לא

144

מדרש משלי (בובר) פרשה יט

 כי כרם ה' צבאות בית ישראל וגו' (ישעי' ה ז), מה נטיעה זו משעה שאתה נוטעה מקומה ניכרת, כך נטע הקב"ה מלכות בשבטו של יהודה, עד שיציץ [מלך המשיח], שנאמר לא יסור שבט מיהודה וגו' (בראשית מט י). אמר רב הונא שבע שמות נקרא משיח, ואלו הן: ינון, צדקנו, צמח, מנחם, דוד, שילה, ואליהו. ינון מנין, שנאמר לפני שמש ינון שמו (תהלים עב יז), צדקנו מנין, דכתיב וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו (ירמי' כג ו). צמח מנין, שנאמר הנה איש צמח שמו (זכרי' ו יב). מנחם מנין, שנאמר כי נחם ה' ציון וגו' (ישעי' נא ג). דוד מנין, שנאמר

145

פרקי דרבי אליעזר פרק יט

 נ"א נתת] אויביך עלינו על קשה על צוארנו, אבל אנו יודעין שהן לאבדון, שנאמר [שם] כי הנה איביך יאבדו. וכל הרשעים [נ"א עובדי גלולים] יתפרדו כמץ לפני רוח, שנאמר [שם] יתפרדו כל פעלי און. ותרם כראים קרני [שם יא] מה ראם קרנותיו גבוהות מכל בהמה והוא מנגח לימינו ולשמאלו, כך מנחם בן עמיאל בן יוסף קרנותיו גבוהות מכל בהמה ומנגח לארבע רוחות העולם. ועליו אמר משה בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו [דברים לג, יז]. ועמו רבבות אפרים ואלפי מנשה, שנאמר [שם] והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה. ועליו יתיצבו מלכים להרגו, שנאמר [תהלים ב, ב] יתיצבו מלכי ארץ.

146

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק יח

 הבא, שנ' להשמדם עדי עד, ואתה מרום לעולם ה', ראה דוד שרבו הרשעים כמו עשב לכסות את פני כל הארץ, והציצו כל עובדי ע"ז שהן ומעשיהן הבל יתפרדו כמוץ לפני רוח, שנ' יתפרדו כל פועלי און ותרם כראם קרני, מה הראם קרנות גבוהות מכל הבהמה והוא מנגח לימינו ולשמאלו כך מנחם בן עמיאל בן יוסף קרנותיו גבוהות מכל מלך והוא עתיד לנגח לארבע רוחות העולם, ועליו אמ' משה הפסוק הזה בכור שור /שורו/ הדר לו וקרני ראם קרניו ועליו יתיצבו כל המלכים להרגו שנ' יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד, וישראל שבארץ בצרה גדולה אבל צרתן כזית רענן בלותי, שנ'

147

תנא דבי אליהו אליהו זוטא (איש שלום) פרשה יט

 אשתו שהיא שנואה ומכוערת ובניה מכעיסין (אותה) [אותו] בכל שעה, אומרת לו אשתו ראשונה מפני מה נשאת אשה שהיא שנואה ומכוערת ובניה מכעיסין אותך בכל שעה, אמר לה לא נכנסתי לתוך ביתה ולא (אחרתי) [נתיחדתי] עמה, (אמרו) [אמרה] לו אני בעצמי ראיתי אותך יוצא מביתה, (אף) [כך] הקב"ה בשעה שהוא מנחם את ציון אומרת כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע מפני מה נכנסת לתוך דיר הרשעה שהיא שנואה ומכוערת ובניה מכעיסין אותך בכל שעה, אומר לה לא נכנסתי לתוכה ולא (אחרתי) [נתיחדתי] עמה אומרת לו אני ראיתיך יוצא מתוכה, אמר לה הילך בניה ובכוריה אסורין ביד ישראל, שנאמר והיה בית יעקב

148

תנא דבי אליהו פרקי הירידות (איש שלום) פרשה א

 יעקב ליוסף, עבדך אבינו, שמע יוסף הדבר הזה ושתק שתיקה כהודאה, לפיכך קצר משני חייו עשר שנים, שמע יוסף שבא יעקב אל גבול מצרים ונטל את כל אנשי המלחמה המהלכים עמו ויצא לקראתו, לפי שכל העם יוצאין לקראת המלך ואין המלך יוצא לקראת העם, מכאן שאביו של אדם כמלכין, ר' מנחם אמר היתה רוה"ק שרוייה על יוסף מנעוריו ומנהלת אותו בכל חכמה כרעה שמנהג את צאנו, מ"נ (כצאן יוסף) רועה ישראל האזינה [נהג כצאן יוסף] (תהלים פ' ב'), בכל חכמתו הטתו אשה אחת, וכשבקש להרגיל דבר [בא] איקונין של אביו ודחו לאחוריו היו ביו, שלשה כבשו יצרן לפני יוצרן [ואלו]

149

משנת רבי אליעזר פרשה ג

 וכי אי זו היא מדה מרובה, מדת הטוב או מדת הפורענות, הוי אומ' מדת הטוב מרובה ממדת הפורענות. ומה אם מדת הפורענות, שהיא מעוטה, כך, נקנסה בה מיתה עד סוף הדורות, המקיים את המצוות על אחת כמה וכמה שיחיה הוא ודורותיו ודורות דורותיו עד סוף כל הדורות.ר' מנחם בר יוסי אומ', נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים, צא ולמד מן הנהנה מן ההקדש. מה כתיב בו, נפש כי תמעל מעל. ובמה הוא חוטא, אפי' בפרוטה. וכמה היא פרוטה, אחד ממאה ותשעים ושנים בדינר. וכמה הוא חייב להקריב, איל אשם בשתי סלעים. נמצאו שתי סלעים שמונה דינרין, כל סלע מארבעה

150

משנת רבי אליעזר פרשה יג

 רועין בה.גדולה היא המלאכה, שעל בטלונה מפרישין את הבעל מאשתו. המדיר את אשתו מלעשות מלאכה, יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי זמה, שנ' כי אדם לעמל יולד, או לעמלה [עמוד 254] שלתורה או לעמלה שלארץ. זכה נולד לעמלה שלתורה, [לא זכה, לעמלה של ארץ].ר' מנחם בן סימאי אומ', הרי הוא אומ' כי נר מצוה ותורה אור. נמשלה התורה באור, ונמשלה המצוה בנר. מה הנר הזה אינו מגין אלא לפי שעה, כך המצוות אינן מגינין על האדם אלא לפי שעה. אם רבו עונותיו עליהן מה הן יכולין לעשות. אבל התורה נמשלה באור. מה האור מאיר לעולם, כך דברי תורה

1234567891011121314151617181920