מלקות

מלקות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8945 מקורות עבור מלקות. להלן תוצאות 21 - 30

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


21

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת יתרו פרק כ

 ח לא), ולפי שמשיא לעצמו עון לכך נאמר לא תשא: את שם ה' אלהיך. זה שם המיוחד: לשוא. שני פעמים, אחת שבועת שוא, ואחת שבועת שקר, שוא, זה הנשבע על דבר הידוע לאדם על עמוד זה שהוא של אבן, מפורש במס' שבועות: לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. לחייבו מלקות ולא קרבן שהרי יצאת שבועת ביטוי שפתים לחייבו קרבן: לא תשא. שלא לקבל לישבע לשקר. ר' ישמעאל היה דורש ארבעה חלוקי כפרה, כתוב שובו בנים שובבים (ירמיה ג יד), למדנו שתשובה מכפרת ויום הכפורים ומיתה מכפרים ויסורין ממרקין, הא כיצד, עבר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז ממקומו

22

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת משפטים פרק כא

 לפני כנענים: א"ר אליעזר בן עזריה כו'. ד"א אשר תשים לפניהם. מיכן אמרו גט מעושה בישראל כשר, בעובדי כוכבים פסול, אבל בעובדי כוכבים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך: ד"א אשר תשים לפניהם. אשר תלמדם מיבעי ליה, א"ר חנן אלו כלי הדיינין רצועה ושיפורא וסנדלא, רצועה להלקות מלקות למחויב, ושיפורא למחויב שמתא, וסנדלא לשליח בית דין: ואלה המשפטים. המיוחד שבמשפטים אבות הדינין, שהרי אבות המשפטים כתובין בפרשה זו, ותולדותיהם נאמר לו למשה רבינו על פה, שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות לד כז):סימן בב) כי תקנה עבד עברי. פתח במשפט עבד

23

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת ויקהל פרק לה

 מלאכות, ת"ל לא תבערו אש, הבערה בכלל היתה, ולמה יצאת לחלק, ללמד מה הבערה מיוחדת שהיא אחת משלשים ותשע אבות מלאכות, וחייב עליה בפני עצמה, אף שאר שלשים ותשע אבות מלאכות לחייב על כל אחת ואחת בפני עצמה: ד"א לא תבערו אש. בא ללמד שאינו חייב מיתה על הבערה אלא מלקות, ולא על שום לאו, שכל לאוין שבתורה חייבי מלקות: ד"א לא תבערו אש. למה נאמר לפי שהוא אומר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ויקרא ו ו), תאמר אפילו בגבולין, ת"ל בכל מושבותיכם, במושבותיכם אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר במקדש. משום ר' ישמעאל אומר תלמיד אחד, לא

24

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת ויקרא

 בין חלב לכסלים ואינו בולע. ועוד הקשו אם כן חלב גופו קרום יש לו ואין הבשר שתחתיו בולע ממנו. אמרו אותו קרום רך הוא ונמרט ובולע ואסור. טבח שנמצא אחריו חלב רב יהודה אמר כבשעורה ור' יוחנן אמר כבזית. ואמר רב פפא לא נחלקו בדבר זה האומר כבשעורה לעברו בלא מלקות והאומר כבזית להלקותו ולעברו. ואמר [דף י עמוד א] מר זוטרא כזית אפי' בשנים ושלשה מקומות. כבשעורה במקום אחד. והלכתא רווחתא היא להלקותו בכזית. לעברו בלא מלקות כבשעורה:[ד, א] וידבר ה'. הפסיק הענין. דבר אל בני ישראל לאמר. לדורות. נפש כי תחטא בשגגה. נפש ולא (אדם). תני רבי

25

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני

 הוא לכם. לרבות טהור הנולד מן הטמא הואיל ויצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור. לכם. אתכם הבדלתי מן הכנענים. לקדשכם. לכם נתתי חוקים ומצות ולא לכל גוי:[יא, ח] מבשרם לא תאכלו. ולא העצמות ולא הגידים ולא הטלפים שלהם. ובנבלתם לא תגעו. יכול יהו ישראל חייבין מלקות על מגע נבילות משום שנא' ובנבלתם לא תגעו ת"ל (ויקרא כא) אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו. ומה אם טומאת המת אין ישראל מוזהרין עליה אלא הכהנים. נבלה לא כ"ש. אלא מה ת"ל ובנבלתם לא תגעו ברגל. מכאן אמרו צריך אדם לטהר את עצמו ברגל. טמאים

26

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת שלח לך

 שמשום חבובי מצוה מכל מקום לא נתחייבו ישראל בזה שאם כן היו ממשמשין גם בתפילין בשעה שקורא וקשרתם אלא מנהג בעלמא הוא ואין בדבר איסור והיתר. והמתעטף צריך לעיין בציציותיו ואחר כך יתעטף שמא נחתך מהם וצריך תקון. והיוצא בשבת בטלית שאינה מצויינת כל צרכה הוא חייב חטאת (ועכשיו חייב מלקות). וטלית של תלמידי חכמים צריך שיראה בגדו מתחתיו טפח. וטלית שאינו צריך לה והיא בתוך הקופסה אינה צריכה ציצית. וטלית של שלש קרנות פטורה מן הציצית שנא' (דברים כב) על ארבע כנפות כסותך אבל טלית של חמש קרנות חייבת לפי שיש בכלל חמש ארבע ואין בכלל שלש ארבע וכן

27

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת פינחס

 הפנויה ולא כנסה והלכה ונשאת לאחר ומת מותרת לחזור לראשון. לא יוכל בעלה הראשון אמר רחמנא והאי לאו בעלה הוא. והלכתא אמר לו עד אחד אשתו זינת והוציאה נותן לה כתובתה ואסור להחזירה שעשאה [דף קלב עמוד א] חתיכת איסור. וכן האומר אשתו זינתה אסורה עליו. והמעיד על חבירו חייב מלקות ארבעים. והלכתא בנך הבא מן ישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכנענית קרוי בנך אלא בנה שלה. שנאמר (בראשית כא) וגם את בן האמה. ואין להם נחלה וירושה. ואין פוטר מן החליצה ומן היבום. בוא וראה כמה קשה הזנות שהרי בעגל נפלו כשלשת אלפי איש ואלו בזנות נפלו

28

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת מסעי

 ערי מקלט. אין והקריתם אלא הזמנה. ערים לא גדולים ולא קטנים אלא בינונים מגיד שלא היו שם אלא שווקים ובית מחיה. והשאר מפורש במסכת מכות. ונס שמה הרוצח. יכול כל רוצח ת"ל מכה נפש בשגגה. יצא האב המכה את בנו והרב המכה את תלמידו. ושליח בית דין המלקה את המחוייב מלקות שאם מת תחת ידו פטור:והיו לכם הערים למקלט מגואל. עד עמדו לפני העדה. לפני העדה למשפט. שלא יהרגנו בינו לבין עצמו:והערים אשר תתנו שש ערי מקלט. ולא שש חוץ משלש שהבדיל משה אלא עם הראשונות. שנאמר את בצר במדבר בארץ המישור לראובני וגו'. וכנגדן שלש בארץ כנען

29

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת ראה

 אסור שנא' אבד תאבדון וגו'. חידש בו כלום נוטל מה שחידש שנא' ואבדתם את שמם. לא חידש אלא הכניס לתוכו ע"ז והוציאו ה"ז מותר שנאמר ונתצתם את מזבחותם:לא תעשון כן לה' אלהיכם. רבי ישמעאל אומר מיכן לנותץ אבן מן ההיכל ומן המזבח או מן העזרות שהוא חייב מלקות שנאמר לא תעשון כן לה' אלהיכם. רבי ישמעאל אומר המוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה שנאמר לא תעשון כן לה' אלהיכם. רבן גמליאל אומר אזהרה לישראל שלא יעשו כמעשה הגוים שלא יגרמו מעשיהם הרעים למקדש ליחרב:כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם. דרוש על פי

30

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק נ

 חכם שמת בית מדרשו בטל, דלא פסקין סידרא ביה, ולא שיצאו תלמידיו ויטיילו בשוק, אלא יושבין ומעיינין בדבר הלכה. וכלים חדשים לבנים אסורין על האבל לגיהוץ שלשים יום, אבל שלא פרע ראשו ולא פירם את בגדיו ולא קרע או שחתך מצפרניו בימי אבלו חייב מיתה בידי שמים. שמש מטתו חייב מלקות, לא לקה חיה שולטת בנבלתו. אבל אסור בתפילין דאמר הקב"ה ליחזקאל פארך חבוש עליך (יחזקאל כד יז), מכלל דלכולי עלמא אסורי. ואסור לאכול ביום ראשון משלו, דאמר הקב"ה ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל (שם שם), מכלל דכולי עלמא אכלי. ואסור בנעילת הסנדל, דכתיב ונעליך תשים ברגליך (שם שם), מכלל

1234567891011121314151617181920