מלקות

מלקות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8945 מקורות עבור מלקות. להלן תוצאות 191 - 200

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


191

אלשיך איכה פרק ג

 ועל דרך זה יתכן יהיה פה אומרו בנות עירי, על כל סביביו צריו מכל מדינות שסביבות ירושלים. והוא כי הנה אמר המקונן למעלה (א יז) צוה ה' ליעקב סביביו צריו, וביארו שהוא צוה ה' לשיהיו ישראל נקראים בשם יעקב, שהוא בהיותם בלתי כשרים, שיהיו סביביו צריו. וכן היה, כי רצועות מלקות ליסרנו לשוב מרעתנו עד ה' אלהינו היו אויבנו, הם העמים אשר סביבותינו:ונבא אל ביאור הכתוב, והוא כי אחרי דברו כל הדברים האפשריים להועילנו מצרותינו. ראשונה תשובה, כאומרו (לעיל פסוק מ) נחפשה דרכינו וכו'. שנית תפלה, כאומרו (פסוק מא) נשא לבבינו אל כפים. שלישית וידוי, כאומרו (פסוק מב) נחנו

192

אמת ליעקב בראשית פרשת לך לך פרק טז

 מה זה דמסיק דבריו ואומר וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא, והא בתחלה אמר שביצחק יקרא לך זרע אבל לא בישמעאל. וצריך לומר דהכוונה היא כמו שמצינו בלשון הרמב"ם [פי"ב מהל' איסורי ביאה הלי"ג] שכתב בזה"ל: אל יהי עון זה [ביאת שפחה] קל בעיניך מפני שאין בו מלקות מה"ת כו' שהבן מן השפחה הוא עבד ואינו מישראל ונמצא גורם לזרע הקודש להתחלל וכו', הרי שזרע זה לא הוי לו שייכות של יחס, ודומני שזהו גם הפירוש בפסוק וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא, והיינו שהוא בא מזרע קודש של אברהם, ודו"ק56.ואפשר שאברהם

193

אמת ליעקב שמות פרשת משפטים פרק כא

 מסתבר שיהיה בבית דין מנעל לחליצה, שהרי כל יבם ויבם צריך למנעל מיוחד. גם מצינו במקרא [דברים כ"ה פ"ט] שנקרא זה "נעלו" ולא "מנעל". ולפיכך נראה לי דצ"ל "מקל שופר ורצועה", ומשום דאיכא כפיה בשוטים, דהיינו מקל, שכן מצינו מקל חובלין במקרא [זכריה י"א פ"ז]1. ואולי דזהו החילוק בין מלקות למכת מרדות שדנו בזה הראשונים, ודו"ק2.ויותר נכון לפענ"ד לגרוס: אשר אלו שופר ורצועה, והיינו שהוא ראשי תיבות "אשר", דלפמש"כ התם לפרש אין זה מדוקדק היטב, ועיי"ש3..ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.איתא במדרש [שמות רבה פרשה ל' אות ג']: ואלה המשפטים מה כתיב למעלה מן הפרשה

194

אמת ליעקב שמות - הערות פרק כא

 כדכתיב נעלו וכו', ועיי"ש, וע"ז סובבים דברי רבינו. [ואולי י"ל שרבינו מגיה כן בבעל הטורים משום שבטור גרס כרב האי ודו"ק.]2. כ"כ רש"י בסנהדרין [דף ז' ע"ב]: רצועה למלקות מקל למכת מרדות עד שיחזור בו עכ"ל. ובחידושי רבינו לסנהדרין שם כתב וז"ל: המדקדק בפירש"י יראה שמחלק בין מלקות למכת מרדות, דודאי ר"ה לא היה יכול לדון דיני מלקות מה"ת דבעינן סמוכין, אלא ודאי שהלקה מלקות דרבנן, אבל ישנן מלקות שהן מטעם עונש ואותן הלקו ברצועה, ומכת מרדות היינו להפריש מן העבירה או לכופו לקיום מצוה דאז מכין אותו עד שתצא נפשו, ואותן היו לוקין במקל, ודו"ק בלשונו, עכ"ל.3

195

אמת ליעקב ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 שנושאי כליו לא עמדו ע"ז19. אבל לפ"ז ניחא, דהפרד נעשה מין חדש אלא שיש נפקותא בין אם הוא בן סוסה או בן חמורה, משא"כ כוי שדינו שנעשה או בהמה או חיה ואנו מסופקין מה הוא - או הוא עז משונה או צבי משונה אבל בן מינו הוא, ולפיכך אין כאן מלקות שהרי אפשר שמינו גמור הוא, ודו"ק בזה היטב.ויתיישב בזה לשון המשנה בכורות [דף י"ב ע"א]: אין פודין כו' ולא בכלאים ולא בכוי וכו', דלכאורה הו"ל למינקט "ולא בכוי ולא בכלאים", אבל לפמש"כ שפיר נמצאת רבותא גם בכוי יותר מבכלאים, ודו"ק20.

196

אמת ליעקב ויקרא - הערות פרק יט

 בין בכהן ובין בישראל - וכמו שציינו התוס' בעצמם, וא"כ אמאי נקרא הישראל לאו בר חיובא הא עדיין צריך לשמוע לדברי הרב מפני איסור לפני עור. ועיין בשטמ"ק ובחי' הגרע"א שכבר נתקשו בדברי התוס' שם.12. עיין סברא מעין זו בשטמ"ק שם בשם תלמידי הר"פ.13. בענין מלקות על לאו דלפני עור והמסתעף האריך רבינו בחידושיו על מסכת חולין [דף ע"ד ע"א].14. כלומר, וא"כ מאי קס"ד שיעבור ואל יהרג על זה.15. כנראה כוונת רבינו למה דדרש שם רבי חנינא ה' במשפט יבא עם זקני עמו כו' על זקנים שלא מיחו ועיי"ש, אבל לא ברור לי מש"כ שהוא רביה דרביה

197

אמת ליעקב דברים פרשת עקב פרק יא

 אותו מן העבירה רק בגילוי עריות ושפיכות דמים15, אבל בשאר לאווין משמע דאין מצילין אותו בנפשו. אם לא דנימא דכיון דנתנה התורה עונש על הלאו בדיננו, ולאחר שנלקה הרי הוא כאחיך [מכות דף כ"ג ע"א], א"כ אמאי נהרגנו בכדי להצילו מן העבירה - הא גם אחר העבירה ינצל על ידי מלקות ארבעים.ולפ"ז בלאו שאין בו מלקות שפיר אמרינן דמכין אותו עד שתצא נפשו. וניחא לפי זה מה שכתבו התוס' [בחולין שם ד"ה כל וכו'] דלפיכך כופין על הצדקה משום דאיתנייהו ב' לאוין לא תקפוץ ולא תאמץ, ועיי"ש. ולכאורה הא רק במצות עשה מכין אותו אבל בלא תעשה לא מצינו,

198

אפריון בראשית פרשת בראשית

 כנגד האיש, ויותר מזה אהבתי אותך יהונתן, שהיינו עוסקים יחד בתורה, והיינו מולידים תולדות רוחניים בתורה, ג"כ מחמת קצת התנגדות:ובגמ' מס' יבמות (דף ס"ג ע"א) אמר ר' אלעזר מאי דכתיב אעשה לו עזר כנגדו, זכה עוזרתו לא זכה כנגדו, איכא דאמרי זכה כנגדו לא זכה מנגדתו (לשון נגדא מלקות, כן היא הגירסא בילקוט [רמז כ"ג ד"ה אמר]). ולכאורה יש להבין דלישנא בתרא מנגד ללישנא קמא, לישנא קמא קאמר לא זכה כנגדו, ולישנא בתרא קאמר זכה כנגדו, ובמאי פליגי. ולפמ"ש י"ל דלישנא קמא דקאמר לא זכה כנגדו, היינו כמשמעו שהיא כנגדו שחולקת עליו וסותרת דבריו (וכמ"ש רש"י), ולישנא בתרא קאמר

199

רבינו בחיי שמות פרשת משפטים פרק כג

 איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב, שאילו אמר "לא תאכל" הייתי מבין שהוא כשאר האיסורין שאין חיוב באכילתן אלא כדרך הנאתן, אבל שלא כדרך הנאתן פטור, ועל כן לא הוציא הכתוב בלשון אכילה ללמדך שאם אכלו שלא כדרך הנאתו כגון שבלעו חם עד ששרף גרונו חייב מלקות מן התורה, מה שאין כן בשאר האיסורין. ולפי שלא הזכיר לשון אכילה לכך הוצרך פסוק שלישי לאיסור הנאה, אבל מכל מקום אינו לוקה אלא על בשולו ועל אכילתו אפילו שלא כדרך הנאתו, וכן תמצא במסכת פסחים פ"ב שאמרו בשר בחלב: (פסחים כה א) להכי לא כתב רחמנא אכילה בגופיה

200

רבינו בחיי ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 ולא אמר "יהיו" שהוא אינו בכלל, כך דרשו רז"ל (שם), והטעם לפי שכבר חייבו הכתוב קרבן, שנאמר: (פסוק כא) "והביא את אשמו", וזהו ששנינו: (זבחים נד ב) אשם שפחה חרופה, אבל היא שהיא שפחה ואין לה כלום ממה שתביא קרבן תלקה.ובשם הגאון רבינו סעדיה ז"ל אמרו כי הזכיר הכתוב מלקות בלשון "בקרת" על שם שהמלקות ברצועה של בקר, או יהיה הבי"ת בחלוף פ"א, כלומר כי היא היתה הפקר לפי שלא חופשה ועל כן לא יומתו, אבל יש לה מלקות.(כג) שלש שנים יהיה לכם ערלים. לשון ערלה לשון כסוי הוא, וכאלו הפירות מכוסים באילנות, שאין לו רשות ליגע בהם

1234567891011121314151617181920