מלקות

מלקות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8945 מקורות עבור מלקות. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

גור אריה ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 נראה שאין פירוש "בקורת תהיה" יש על בית דין לבקר שלא יחייבו אותה מיתה, אבל פירושו יש על בית דין לבקר על מעשיה, ולא יהיה דבר זה הפקר, רק יבקרו בית דין אחריו. ומאחר שאמרה תורה שיש על בית דין לבקר, אם כן יש לבית דין ליסרה ולהוכיח אותה וזהו מלקות, שנקרא "ויסרו" (דברים כב, יח). והשתא לא קשה קושית הרמב"ן:תהא בקריאה שהדיינים וכו'. ויראה לי מה שנקרא מלקות "בקורת", ולא כתב שם המלקות בשם 'מלקות', מפני כי עיקר המלקות הוא הקריאה, שמכין אותו ואומרים לו תוכחות ודברים קשים, וזהו עיקר (התוכחה) [המלקות]. ולפיכך נקרא המלקות על שם הקריאה,

122

גור אריה דברים פרשת שופטים - כי תצא פרק כא

 אין הבכור נוטל בו פי שנים, דהוי ראוי (ב"ב קכה ע"ב), והתורה אמרה "בכל אשר ימצא לו" (כ"ה ברא"ם):(יח) מתרין אותו בפני שלשה. פירוש, האי "ויסרו" דהכא הוא התראה, כדכתיב "ולא ישמע אליהם", ואם כן היא התראה. ומה שאמר 'ומלקין אותו', היינו מדכתיב "ויסרו", שהוא לשון מלקות, כדכתיב (להלן כב, יח - יט) "ויסרו אותו וענשו אותו", וזהו מלקות בודאי (רש"י שם), כמו שנתבאר לקמן (גו"א שם). ואם כן תרווייהו שמעינן מיניה. ומה שכתב 'מתרין אותו בפני שלשה', דתנן (סנהדרין סוף עא.) 'מתרין אותו בפני ג' ומלקין אותו'. ובגמרא מקשה (שם ריש עא ע"ב) למה בעי ג' להתראה. ומתרץ הכי

123

גור אריה דברים פרשת כי תצא פרק כב

 צריך עדים שזנתה תחתיו, ואם כן מאי מהני שפרשו השמלה, אף על גב דנמצאו בתולים לה על ידי השמלה, כיון שיש עדים שזנתה תחתיו היה לנו לומר שמא הבועל בעל על ידי הטיה, שלא להכחיש העדים, על כרחך אינו רק משל 'יחוורו הדברים כו'':(יח) ויסרו אותו מלקות. למדנו זה בגזירה שוה בפרק נערה (כתובות מו.), למדנו "ויסרו" הכתוב כאן מ"ויסרו" הכתוב בבן סורר ומורה (לעיל כא, יח), ולמדנו "ויסרו" הכתוב בבן סורר ומורה שהוא מלקות בגזירה שוה ד"בן" "בן", כתיב הכא (שם) "בן סורר", וכתיב שם (להלן כה, ב) "והיה אם בן הכות", ושם כתיב בפירוש מלקות בקרא (שם

124

גור אריה דברים פרשת כי תצא פרק כה

 שכל המחובר לטמא הרי הוא כמוהו בעודה עם הגוף. ולפיכך אמרה תורה "ארבעים יכנו", שאף הנשמה שעם הגוף חייב המלקות, שכל אשר הנשמה עם הגוף - שהוא החוטא - הרי היא כמוהו, כדלעיל. אכן כשמכין אותו ל"ט מכות, ובזה שב יצירת הגוף נקי מן החטא, שכן אמרו חכמים (מכות כג.) כל חייבי מלקות נפטרו מידי עונשן על ידי מלקות, והרי בל"ט מכות הוסר החטא מן הגוף, וממילא נמצא הנשמה טהורה. שאין בה פחיתות בעצמה, רק כאשר היא מצורפת לגוף החוטא, וכאשר הגוף נקי מן החטא, אין כאן פחיתות וחטא בנשמה, ואין צריך להלקותו עוד:(ד) והוא הדין לכל בהמה וחיה ועוף. כדאיתא

125

דברי דוד שמות פרשת בא פרק יב

 וקשה לר"י לאו דכל כריתות למה לי דהא אסיקנא דקרבן לא בעי אזהרה, ושמא י"ל דכתבו לעונש יתירא מידי דהוה אלאו שבכללות ולאו הניתק לעשה, עכ"ל. א"כ ה"נ כן הוא דנכתב הלאו לעונש יתר באוכל שאור, וא"כ שפיר ילפינן אוכל חמץ מזה דאין שייך אין מזהירין מן הדין אלא לענין מלקות. וכן א"צ לימוד למלקות דמלקות יש בלאו הכי מכח כריתות, אלא דיש תוספת עונש:[בכל מושבותיכם וכו'] שתהא ראויה לאכול בכל מושבותיכם. לאפוקי מעשר שני שאינו נאכל אלא בירושלים אין יוצא בה חובת מצה אפילו בירושלים:(כא) [משכו] מי שיש לו צאן ימשוך משלו כו'. זהו לפי פשוטו, אבל

126

דברי דוד שמות פרשת יתרו פרק כ

 ונשבע לאמיתות הדבר, מש"ה כתב רש"י 'להבל', כלומר דהאי ד'מגנא' שפירושו חנם היינו להבל בעלמא שאין בו צורך כלל. וא"כ נשאר 'שוא' השני לפשוטו לשנות הידוע. ושקר אינו בכלל שוא, אבל יש לו לאו מיוחד: לא תשבעו בשמי לשקר42, ואמרינן בפ"ג דשבועות43 דלשוא ולשקר בדבור אחד נאמרו לענין מלקות, דהיינו דין מלקות שנאמר בשבועת שוא אז נאמר גם כן שבועת שקר. ואע"פ ששבועת שקר אינה מוזכרת בדברות אחרונות אלא במשנה תורה, מ"מ גם בזה יש הוכחה מדלא הוזכר לענין מלקות תחלה רק בשוא, ממילא צ"ל כן גם בשקר, דאל"כ הוה צווי חדש מה שלא נזכר בראשונות, וכמו שנזכיר

127

דברי דוד דברים פרשת ראה פרק יד

 כאילו נזכר בגדידה מאחר שהם לאחד נחשבים. כנ"ל נכון בס"ד:על מת כדרך האמוריים כו'. הרמב"ן הקשה לפי טעם רש"י שצריכים 'להיות נאים כו'', א"כ לחייב על הגדידה אפילו שלא על מת, ולמה אמרו בגמרא40 דדוקא על מת חייב41. ונראה לתרץ אחר שנדקדק עוד דלמה יהיה חייב מלקות בשביל שאינו מהודר מה חרי האף הזה במה שאדם אינו מהודר. ונראה דכוונת הכתוב להראות ההבדל שבין ישראל לעובדי כוכבים, שהם אין להם דביקות בהקב"ה אחר מיתתם ועיקר מעלתם בעוה"ז, ע"כ בהעדר שלהם מהעוה"ז הם מצערים הרבה שאין להם שום מעלה אחרת, משא"כ ישראל שעיקר מעלתם אחר מיתתם שדיבוק יש

128

דברי דוד דברים פרשת שופטים פרק יט

 אחר זה: ע"פ שני עדים יקום דבר41, א"כ רישא ד'לא יקום' היינו אחד ונילף במה מצינו מכאן דבכ"מ היינו אחד, אלא אדרבה מיעוט הוא דכאן אחד ובכל מקום הוא שנים, כנ"ל42:[לכל עון ולכל חטאת] להיות חבירו נענש על עדותו. דהיינו לכל עון שהוא מזיד שענשו מיתה או מלקות 'וכל חטאת' שהוא שוגג שענשו קרבן אינו נאמן. ואי אשמעינן מזיד הו"א לענין קרבן נאמן שהוא כפרה ואין עונש גוף, ואי אשמעינן קרבן הו"א דלשבועה אינו קם, קמ"ל 'לכל עון' לדיוק דלשבועה קם, כנ"ל:אמר לו אין לך בידי כלום ועד אחד מעידו חייב להשבע לו. קשה דהא יכול

129

דברי דוד דברים פרשת כי תבוא פרק כו

 תוכל כו'' ולא בעי פסוק דכאן, דהו"א איפכא דדוקא בזמן שאני טמא אסור, דכן הוה מסתבר לפרש דקאי הך 'בטמא' על האדם כמו 'באוני', אבל אם הבשר טמא אין איסור, קמ"ל קרא דכאן. והרא"ם כתב דאיצטריך 'לא תוכל' למלקות, דמכאן אין ללמוד רק איסור לחוד. וקשה א"כ גבי הבשר טמא מלקות מנא לך ובאמת אין חילוק ביניהם לפי משמעות דברי רש"י:[ולא נתתי ממנו למת] לעשות לו ארון ותכריכים. ולענין נתינה לחי לעשות לו טלית וחלוק האריך הרמב"ן בזה19:(טו) [השקיפה ממעון קדשך] עשינו מה שגזרת. איכא למידק מנלן שבקשה זו של השקיפה עלינו היא בדרך זה להקדים תחילה

130

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת בראשית פרק ב

 וסותרת דבריו", וזהו "להלחם בו". ואף על גב דמלשון "כנגדו" לא משתמע אלא נכחו, מלשון (שמות יט, ב) "נגד ההר", מכל מקום מאחר שכל המעיז - משים פניו כנגד פני המעיז בו, והמתבייש ההפך, כנה האשה המעיזה על בעלה, שהיא "כנגדו". אי נמי, מדכתיב "כנגדו" בלא יו"ד, משמע שהוא מלשון נגידת מלקות. והיינו כלישנא בתרא דרבי אלעזר, דרמי קראי אהדדי "כתיב 'כנגדו', וקרינן כניגדו" ופרש"י: "כתיב כנגדו - מדלא כתיב ביו"ד, לשון נגידה דמלקות הוא". ואף על גב דפירוש רש"י דהכא אתיא כלישנא קמא, יש לומר דלא פליגי אלא ביש אם למקרא, דלישנא קמא סובר: דיש אם למסורת אמרינן, יש אם למקרא

1234567891011121314151617181920