מכר

מכר מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 13445 מקורות עבור מכר. להלן תוצאות 51 - 60

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


51

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק ב

 כאיסור אכילה עד שיבא הכתוב ויפרוש לך כשם שפירש לך באבר מן החי ונבילה. וכי מה פירש לנו באבר מן החי [שמות כב ל] ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אתו. וכי מה פירש לנו בנבילה [דברים יד כא] לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי. תני חזקיה ופליג וכי מי אסרו לכלב. והא כתיב [ויקרא ז כג] כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. שנייא היא דכתיב [שם כד] וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו. והכתיב [דברים יב טז] רק הדם לא

52

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת קידושין פרק א

 כיון שהילך בו קנייו מה טעמא [שם יג יז] קום התהלך בארץ וגו'. בשטר ר' ירמיה סבר מימר בשטר ע"מ שלא ליתן כסף אבל בשטר ע"מ ליתן כסף לא קנה עד שיתן כסף ר' יונה ור' יוסה תריהון אמרין אפי' לא נתן כסף קנה מתניתא מסייעה לר' יונה ור' יוסה מכר לו עשר שדות כאחת כיון שהחזיק באחת מהן החזיק בכולם אבל אם לא נתן לו אלא דמי אחת מהן או שלא כתב לו אונו אלא על אחת מהן לא קנה אלא אותה שמכר לו בלבד וכי יש אוני בלא כסף אין תימר בשנתן לו דמי כולן אנן קיימין לא

53

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ראש השנה פרק א

 יא] ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש והא אית בשתא חמשין יומין ואין מונין אותה שנה שלימה הדא מן תתובתה דר' יצחק דאינין קשיין בין כמאן דאמר מניסן מונין בין כמאן דאמר מתשרי מונין מה ביניהון אמר ר' יונה שטרות יוצאות ביניהון. לוה מלוה באייר וכתב בה שנייה למלכות מכר מכירה במרחשון וכתב בה שנייה למלכות מאן דאמר מניסן מונין מלוה קדמה מ"ד מתשרי מונין מכירה קדמה. כיצד למלכים מת באדר ועמד מלך באדר נמנית שנה לזה ושנה לזה. א"ר יונה והיא שנכנס לניסן די לא כן כהדא [מלכים ב טו יג] וימלך ירח ימים בשומרון [דף ב עמוד

54

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שבועות פרק ו

 במנורה של חליות [דף לב עמוד ב] זה אומר אזור גדול וזה אומר קטון. תני רבי חייה ולא ידעין מה תני. אין תימר חייב מתני' פליגא דתנן אין נשבעין אלא על דבר שבמידה ושבמשקל ושבמניין אין תימר פטור מתני' פליגא דתנן זה אומר גדול וזה אומר קטון יישבע המוכר שהקטן מכר. זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו:הלכה חמתני' המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון אמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה פטור סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני

55

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שביעית פרק ה

 רבי עולא אדרא דאילן חכימא ואדרא דאילין חכימא מוכר לעכו"ם בארץ ואפילו יותר מכאן ולישראל בח"ל אפי' מן הקנוי בארץ: ב"ש אומרים כו'. תני המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר מקח טעות הוא ושמואל אמר יכול הוא מימיר לשחיטה מכרתיו לך מה אנן קיימין אם בשמכרו לאריס ד"ה לחרישה מכר אם בשמכרו לטבח ד"ה לשחיטה מכר אלא כי נן קיימין בשמכרו לסירסור רב אמר מקח טעות הוא שמואל אמר יכול הוא מימר לשחיטה מכרתיו לך מחלפא שיטתיה דרב מחלפא שיטתיה דשמואל דאיתפלגון מכרה לו ביובל עצמו רב אמר קנה ויוצא מידו ביובל שמואל אמר לא קנה מחלפא שיטתיה דרב

56

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תרומות פרק ז

 רבי אימי בבלייא בשם רבנן דתמן טעמא דרשב"ל רשע רשע נאמר רשע במחוייבי מיתה ונאמר רשע במחוייבי מכות מה רשע שנאמר במחוייבי מיתה אין ממון אצל מיתה אף רשע שנאמר במחוייבי מכות אין ממון אצל מכות נתן בר הושעיה אמר כאן בנערה כאן בבוגרת נערה יש לה קנס ואין לה מכר בוגרת אין לה לא קנס ולא מכר ואין לה בושת ופגם רבנן דקיסרין אמרי תיפתר שפיתתה או שמחלה לו סבר נתן בר הושעיה במקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה וילקה וישלם [דברים כה ב] כדי רשעתו רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי רשעיות מן עדים זוממין מה

57

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ד

 לא קרב מחנה מצרים למחנה ישראל ולא מחנה ישראל למחנה מצרים. ויט משה את ידו על הים, התחיל הים עומד כנגדו אמר לו משה בשם הקב"ה שיבקע ולא קבל עליו הראהו את המטה ולא קבל עליו. משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו מכר את הפנימית ובא הלוקח ליכנס ולא הניחו השומר אמר לו הלוקח לשומר בשם המלך ולא קבל עליו הראהו את הטבעת ולא קבל עליו עד שניהג הלוקח את המלך בעצמו ובא כיון שבא המלך התחיל השומר בורח אמר לו כל היום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת עליך ועכשיו מפני מה

58

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה ג

 לכך הוא נמכר בגניבתו, תאמר בבת שאינה נרצעת, לפיכך לא תמכר על גניבתה. - ותרצע, והדין נותן, מה אם הבן שאין אביו רשאי למכרו, הרי הוא נרצע, הבת שאביה רשאי למכרה, אינו דין שתרצע, ת"ל +דברים טו יב+ כי ימכר לך אחיך העברי או העברייה וגו'; אמרת, אם מוציאה הכתוב מיד מכר החמור, קל וחומר מיד רציעה קלה. וכי ימכור איש. הא למדנו שהוא רשאי במכירתה, ומנין שהוא רשאי בקידושיה; אמרת, אם מוציאה הוא מידי קידושיה לידי אמהות, קל וחומר לידי קידושיה. ומנין שתהא נקנית בכסף, היה רבי ישמעאל אומר, ק"ו ומה אם שפחה כנענית שאינה נקנית בבעילה, נקנית בכסף, בת

59

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יד

 אל זה כל הלילה שלא קרב מחנה מצ' לתוך מחנה יש' ולא מחנה יש' למחנה מצ'. סל' פסו'פסוק כא(כא). ויט משה את ידו על הים התחיל הים עומד כנגד משה מושלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו מכר את הפנימית והניח את החיצונה בא לוקח להכנס ולא הניחו שומר אמ' לו בשם המלך ולא קבל עליו הראהו טבעת ולא קיבל עליו נהג המלך ובא כיון שראה שומר את המלך התחיל בורח אמ' לו מה לך בורח אמ' לו לא מלפניך אני בורח אלא מלפני המלך אני בורח כך כשבא משה

60

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כב

 אם אין לו מלמד שאין שמין לו [מן] [המ]יטלטלין אם אין לו אין ממתינין לו עד שימות אביו או עד [שתבוא] [ספינתו מ]מדינת הים ונמכר בגניבתו נמכר בגנבו ואין [נמכר] [בזממו] נמכר בגניבו ואין נמכר בכפילו. נמכר בגניבו ואין נ[מכר] [ונשנה בגנ]בו אין לך עליו מעתה אלא כדי גניבו ור' אליעזר אומ' [עד] [שיה]א שקול כנגד גניבו נמכר בגניבו האיש נמכר בגניבו ואין האשה [נמכ]רת בגניבה סל' פסו'פסוק ג(ג). אם המצא תמצא בידו הגניבה. ראו [אותו] שנכנס ולא מצאו בידו גניבה מצאו בידו גניבה ולא ראו אותו [שנכנס] פטור עד שיראו אותו

1234567891011121314151617181920