מכר

מכר מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 13445 מקורות עבור מכר. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער כב

 כוון הרשב"ם למש"כ הרמ"ה משום שאין שום רמז בדבריו ע"ז, גם לפלא יחשב על שהטור סתם דבריו ולא הביא דברי הרמ"ה כדרכו בהרבה מקומות וצ"ב.אבל בד"ר חזינן דרך אחר בפי' דברי המשנה שכתב בענין הראשון אם אמר שיעור כך וכך מכרתי לך אבל לא פי' באיזה רוח מכר ללוקח כו'. מלשון זה לכאור' מוכח דרבינו ז"ל מפרש דהמוכר שא"ל חצי השדה אני מוכר לך דעתו על חצי שדה בשטח הקרקע [וזה לא כפי' הרשב"ם והרמב"ם] והא דתנן במתני' משמנין ביניהן ע"ז כתב רבינו וז"ל ובלבד שיטול אותו בדמיו שיראו אותן מה יש מן היתרון בין מחצית זה למחצית זה

182

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער כג

 משנה זו אות י' כתב דלא אמרן אלא כשמשך אבל לא משך שניהן יכולין לחזור בהן, הרי דמפרש דהלוקח נמצא במקום המכר אלא שאינו רואה את טיב החטין שהי' בשק קשור וסמך על דברי המוכר וכ"כ בחי' הריטב"א ולפי"ז איירי שמכר לו חטים מסוימים וכן מוכיח הריטב"א מלשון המשנה דקתני מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות מדקתני ונמצאו היינו אלו שמכר לו וע"כ חטים מסוימים א"ל אלא דהלוקח לא ראה אותם, ובזה יהי' מדויק לשון רבינו שכתב ויש על המוכר [שכתב עם וואו החיבור ולא כתב יש על המוכר דהי' מתפרש לשון ציווי] דהכונה דכיון דנתקיים המקח ויש על המוכר

183

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער כד

 לא מחלקי בסוגי' בהכי וצ"ע ליישב דעת רבינו.ג) ולענין מתנות נשאלה שאלה כו'. מד"ר מבואר דמפרש הא דבעי בסוגי' ב"ב דף קנ"א ע"א איבעי להו ס"ת מאי דהוא לענין הנותן כל נכסיו במתנה אי נכלל בהם גם ס"ת ונשאר בתיקו, אבל במוכר נכסיו כתב מפורש דאם לא מכר משום לישא אשה וללמוד תורה לא נכנס ס"ת בכלל נכסיו, ובשו"ע חו"מ הובא דין זה בהל' מתנה סי' רמ"ח דמוכח דכל הספק הוא לענין מתנה, אבל במכר כיון דאסור למכור לא נכנס ס"ת באותו מכר. גם מהרמב"ם הל' זכו"מ פי"א הלט"ו שכתב ספיקת הש"ס ס"ת מאי לענין מתנת שכ"מ מוכח כדעת

184

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער כו

 הגמר' שמביא רבינו להלן בדבריו אמר רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון, ולכן כ"ר דין הוא על בע"ח שיחזיר מה שמכר המוכר שהוא הלוה, ובזה כתב שני חילוקים וז"ל רואים אם הלוקח השני לקח כל מה שקנה הלוקח ראשון הרי המלוה יחזיר על הלוקח השני, אבל אם הלוקח ראשון לא מכר כל אותו קרקע אלא רק מקצתו הרי יד בע"ח על העליונה רצה יגבה מן הלוקח ראשון ואם רצה יגבה מן הלוקח השני, ולא אמרן דרצה גובה מהשני אלא היכא דזבין בינונית דא"ל שעבודי שקלת, והנה ברצה גובה מן הראשון סתם רבינו ולא ביאר מאיזה נכסים הוא יכול לגבות, רש"י

185

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער כט

 דסבירא להו דאפילו בהכסיפא נמי חייב הנגזל ליתן היציאה ללוקח וכמש"כ מכל הנתבאר יוצא דרק לפי שיטת רש"י יש ליישב ד"ר אך לכאורה חידוש זה הי' צריך לפרש ולא לסתום וצ"ע.ב) ותדע שהגזלן הזה. רב אמר שני מימרות חדא אם חזר הגזלן ולקחה מן הנגזל אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וקנה לוקח, ועוד אמר האומר לחבירו שדה זו לכשאקחנו קנויה לך מעכשיו קנה דס"ל כר"מ דאדם מקנה דשלב"ל, דעת רבינו כאן דרב אזיל בתר שמעתיה דאמר אדם מקנה דשלב"ל דתרוייהו דינא חד טעמא נינהו דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ולא קימ"ל הכי, הביאו הרי"ף [הנני להביא

186

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער ל

 שיהא צריך לפרש בשטר מפורש, דהא קימ"ל כל סתמא כאלו קבל דמי, דאחריות ט"ס הוא, וצריך לפרש דרבינו אמר זה לפי מה דפסקינן דהלכה כשמואל דאם לקח מהסיקריקון וחזר ולקח מבעה"ב אף שכתב לו שטר לא קנה עד שיכתוב לו אחריות זהו שמואל לטעמיה דאמר בפ"ק דב"מ דף י"ד דבשטרי מכר הדין הוא דאחריות לאו ט"ס, אבל להלכה דפסקינן כרבא ב"מ דף ט"ו ע"ב וכן פסק רבינו לעיל בשער כ"ח דבין שטרי מלוה ובין שטרי מכר אחריות ט"ס הוא א"כ לא בעינן שיכתוב אחריות מפורש אלא אפילו סתמא כל שלא כתב דאינו מקבל אחריות אלא סתמא נמי סגי והמקח קיים,

187

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער לא

 ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער לאא) כתב רבינו ז"ל או שנתן מן הדמים מה שרצה פירוש מה שרצה הלוקח ליתן וזה מה שמסיים רבינו ולא לקחו בשוויו כו'. כתב הטור חו"מ ריש סימן ר"ה מי שאנסוהו למכור וקבל הדמים ה"ז מכר בין במקרקעי ובין במטלטלין, אלא שה"ר יונה חילק דבקרקעי אפילו לא נתן לו כל שוויו לפי שאין אונאה לקרקע כו' ונראה לפרש דבריו כשאינו כופהו אלא על המכירה אבל בסכום המעות אין כופהו, אבל אם כופהו ליתן לו בפחות משויה אף בקרקע אין כאן תורת מקח והוי כאנסוהו ליתן שאינה מתנה וכתב הב"י טעמא

188

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער לד

 ויעוי' בנתיה"מ סק"א. והנה מדברי רבינו שכתב אם היה כתב המתנה מוקדם יש על הלוקח לטעון ולומר כו', וכן ממה שכ"ר וכמו כן אם היה כתב הראשון שטר המכר יש על הלוקח לטעון ולומר כו' לשון זה מתפרש דאיירי שהוציא שני השטרות בבי"ד והוא טוען את טענתו וצ"ע היכא דשטר מכר ראשון וכבר קנה בתורת מכר איך שייך שהשטר השני שהוא מתנה יועיל וכדברי הגר"א ז"ל שאין שייך מתנה על מה שכבר מכר וצ"ע.ב) אבל היכא שאין בשטר השני שום תוספת כו' ה"ז לא קנה הלוקח זה הקנין אלא מזמן השטר השני. יעוי' מש"כ הר"ן, ובדרו"ח הגרע"א ח"ב יעו"ש.

189

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער לה

 שתות מצומצם ומוכרח שם פירושו וצ"ב] ודין מחילה הוא רק היכא דהוא פחות משתות משני צדדים, וביטול מקח הוא היכא דהוי יותר משתות משני צדדים, וזהו פירושו של הסוגי' מה דאמרה אליבא דשמואל כי אמרינן מחילה וביטול מקח היכא דליכא שתות משני צדדים, וכתב בפי' רבינו חננאל וז"ל אלא אם מכר שוה ד' בה' דבין לגבי המעות ובין לגבי המקח יתר משתות הוא וזהו פי' משני צדדין, וכן שוה ז' בח' הוא פחות משתות משני צדדין לפיכך הוי מחילה, וכ"כ בנ"י. ורבינו שכתב ג"כ דוגמאות אלו במחילה וביטול מקח א"כ מוכח דעתו דמפרש הסוגי' ע"ד המ"מ וכמש"נ. ומה דאיתא בד"ר

190

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער לח

 זוזי מחד אין חילוק בין מקחו בידו ובין אין מקחו בידו נאמן כתרי לומר דמכר לאחד מהן אפילו לזה שלא קבל ממנו הדמים [ולא אמרינן אנן סהדי דנתרצה לאותו שנתן המעות כשיטת התוס' בקדושין ע"ג ע"ב] ולפי הטעם שכתב רש"י בקדושין ע"ג ע"ב דהנאמנות הוא משום דעל המוכר לדעת למי מכר שלא לחזור מזה דקם ליה במי שפרע, א"כ שפיר מובן דאין לחלק בין אם אומר שמכר לזה שנתן המעות ובין כשאמר שמכר לשני ונתינת המעות לא היה מדעתו דבכל גוונא מידק דייק לומר האמת שלא יהיה עליו מי שפרע, ואפילו אם אין מקחו בידו אלא ששני הבע"ד אוחזין באופן

1234567891011121314151617181920