מכר

מכר מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 13445 מקורות עבור מכר. להלן תוצאות 171 - 180

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


171

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער ה

 פ"ל מהל' מכירה ה"ב והמ"מ מביא שם דברי רבינו, אבל בנתיה"מ סי' רל"ה ס"ק כ"א כתב דמכר ל"ה זכות כו' רק היכא שהוא בזול גדול אבל בלא"ה לא הי' מהני קנינו של העבד אפי' אם יתרצה אח"כ האדון דהא כלתה קנינו עכת"ד אמנם מש"כ יד אדון על העליונה משמע דבכל מכר אמרינן כן אפי' אינו בזול גדול וכמש"נ.ב) הרשב"א קדושין כ"ג מביא דברי רבינו אלו וכתב ע"ז ז"ל וזה כשלקח במעות שלו או שנתנו לו סתם אבל בע"מ שאין לרבך רשות בו אלא שתקח חפץ פלוני קנה בלא דעת רבו כמ"ש עכ"ל וביאור דבריו דהתנאי שאומר אלא שתקח חפץ

172

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער ו

 ואפוטרופס שמינוהו אבי יתומים משפטו כמשפט האדם על עצמו ואם נדייק דקאי גם לענין דין טעות במכירתם א"כ יוצא שסובר דאפוטרופס שמינוהו אבי יתומים אין טעותם בכל שהוא אלא כמו האדם על עצמו דבשתות קנה ומחזיר אונאה ויהי' עדיף יותר מאפוטרופס שמינוהו ב"ד דאפי' הם כב"ד עצמם הרי בשתות בטל מכר כדאיתא במתני' שם ואין סברא לומר כן. ועוד דלקמן בדרך החמשי כתב רבינו דשליח כאלמנה והזכיר שם כגון ששלחו או עשאו אפוטרופס [ואיירי שם בשליח דעלמא לא בשליח ב"ד] הרי דדינם שוה כאלמנה וטעותם בכל שהוא והסברא נותנת כן דכמו בשליח יכולים לומר לתקוני שדרתיך כמו"כ באפוטרופס אף שיש

173

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער ז

 מודים שהפירות נתנו לנתבע על כמה שנים הוי לא נחית לפירי יש להבין הא בשני האופנים בזמן התביעה אין לו פירות ולאחר זמן לפי תביעתו הוא תביעה על פירות ומ"ש זמ"ז, והיה אפשר לחלק דבמודים דהפירות הם לנתבע על זמן ידוע, לא מיבעי כפי אופן של התרוה"ד הנ"ל דמפרש דהמוריש מכר לנתבע א"כ כל שלא נגמר קנינו של הנתבע לא זכה עדיין הבעל בנכסים אלו זכות הפירות ואין לו עדיין קנין פירות כלל, אלא אפילו כשהבעל והאשה מכרו אכילת הפירות ג"כ אפשר דלאותו זמן שמכור לאחר אין לבעל קנין הפירות בנכסים אלו אפילו לענין לתבוע בשביל הפירות של זמן הבא

174

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער י

 פ"ד הלי"א כתב טעם אחר וז"ל ואסור להצילן אם נטו למות כו' שנאמר לא תעמוד על דם רעך ואי"ז רעך וצ"ע הא מזה יש ללמוד רק שאין איסור אם לא מצילין אבל מנ"ל מזה שיהי' אסור להצילו וצ"ב ובשיטת רבינו יש לפרש הא דאסור ליתן לו הנאה מרובה אפילו ע"י מכר הוא מדרבנן מיסוד הך דינא דלא תחנם, אבל מהרמב"ם משמע דהוא איסור דאורייתא.והנה בפירוש המשנה להרמב"ם כתב לפרש את המשנה הנ"ל וז"ל ומה שאמר ר"מ דקל טב רצונו לומר פירות דקל טב [כמסקנת הסוגי' דף י"ד ע"ב] לפי שהפירות הטובים יקרבם לעכו"ם כו' והלכה כר"מ שאוסר למכור דברים

175

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יג

 מתאכלי, אמנם הרי כסף מלוה נמי הא מקנה לה וברשותא דידה מתאכלי ע"ז מסיימת הסוגי' דשאני מלוה דעקר נתינת הכסף הי' ע"ד מלוה משא"כ הכא דהנהו בתורת קדושין יהבינהו ניהלה, ומזה נלמד ג"כ לענין קנין כסף במכר דמהני בכה"ג אפילו נתאכלו המעות, והנה הרמ"א בחו"מ סי' קצ"א סע"ד כתב וז"ל מכר לו קרקע בשטר או במעות לאחר שלשים יום כו' או נאבדו המעות כו' לא אמר מעכשיו לא קנה, והסמ"ע הביא דברי הב"י בסו"ס ק"צ דקנה דכן משמע בתוס' יבמות צ"ג ע"א וכ"כ הנ"י בפ"ק דב"מ ט"ו, גם הגר"א כתב ע"ד הרמ"א וז"ל כל הפוסקים לא כתבו כן וכמ"ש בקדושין

176

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער טו

 ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער טוא) שיכול אדם לקיים ממכר ע"פ עצמו כו'. ד"ר מתפרש בכה"ג שהמוכר מודה שכבר מכר החפץ לפלוני וע"ז מסיים רבינו דיד לוקח על העליונה ומשמע ד"ר אפילו קודם שיגיע החפץ לידו הוי נמי ידו על העליונה, ומוכח מזה דסובר דקנין הודאה שייך נמי במכר יעוי' מה שכתבנו מזה בשער א' דרך הרביעי.כתוב בקצוה"ח סי' קצ"ד וז"ל וכיון שמודה שמכר באופן המועיל הוי קנין אע"פ ששניהן יודעים שאינו כן כו' הן אמת דכבר נחלקו רבוותא בקנין אודיתא אם מהני בבריא או אינו אלא בשכ"מ אלא שכבר הכריע הש"ך בסי' ס'

177

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יח

 הי' צריך להיות רבית דאורייתא רק התורה התירה כמשמעות לשון הברייתא וע"ז הוא מסיים ולפי שגזרת מלך ואין למדים ממנו, וראיתי בריב"ש סי' ש"ה שמביא לשון הירושלמי ב"מ פ"ה ה"ב וז"ל כאן התירתה כלומר בבתי ע"ח ולא במקום אחר אלמא דכגון זו במקום אחר אסור מן התורה אע"פ שמתחלה בתורת מכר ירד ואכל כו' ובבתי ע"ח היה מן הדין רבית קצוצה אלא שהתורה התירתה כיון שלא התנו הם בפדיון אלא שהתורה צותה בפדיון והתירה הריבית עכ"ל וזו היא שיט' רש"י ז"ל ב"מ דף ס"ד ע"ב דכתב ליישב הא דתנן במתני' שם ולא ישכור ממנו בפחות מ"ש ממשכנתא של כרם בנכייתא

178

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יט

 השיור אלא המכר קיים ואפילו אם במקרה הלוקח יעכב את חלק המשויר לעצמו ולא יתן למוכר ה"ז כגוזל ממנו ממון אבל אין המקח בטל עי"ז, כי רק אם מתנה מדין תנאי אז קיום המקח תלוי בקיום התנאי ובביטולו אבל במשייר איזה חלק אין כאן דין תנאי אלא החלק המשויר לא מכר כלל.והנה לא ביאר כאן מפורש באיזה לשון הוא אומר שמשייר, אכן בסוף השער כתב רבינו וז"ל ותדע דל"ש שיתנה כו' בלשון חוץ או ששייר בלשון ע"מ הכל שיור הוי וכגון שאמר מכרתי פרדס זה חוץ מדקל א' שבו, או שיאמר ע"מ שפירות דקל הוין לי כל שנה ושנה

179

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער כ

 עפ"י גירסת רבינו דגריס דקרו נמי, יש לפרש לפי דברי התוס' שם בשם הריב"ם דשם בית כולל הבתים ביחד עם הבירה וכשרוצה לומר בית א' בלא הבירה צריך לפרש לומר בית א' בלא בירה, ושלא פירש כוליה זבין ליה כיון דשם בית כולל הכל, ואפילו בלא ראי' של מצרים נמי מכר הכל כי כן הוא לשון המכר, ולפירוש זה היה קשה לתוס' הגירסא שכתוב בגמר' דלבירה נמי קרו ליה בית, מהו לשון נמי כיון דכך הוא עיקר הלשון דעל בירה אומרים בשם בית, וזה מש"כ התוס' ולפי"ז הא דכתוב בכל הספרים כו' ור"ל כמו שיש שקורין לבירה בירה כן יש

180

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער כא

 צ"ב כונתה] ובדקדוק גדול.ב) כתב רבינו ותדע דהיכא שלא דקדק במצרנים כו' כל הלשון של רבינו הובא בשי"מ ב"ב דף ס"א ד"ה מדהו"ל למכתב ולא שיירית וכתוב שם ז"ל הרי למדנו מלשונו דלא שיירית היינו כלשון משנתנו דאמר כל מה שיש בתוך המצרים מכרתי לך כו' לא מכר את הבור והדות כו' אפילו בשמצר לו מצרים הוא יעו"ש בשם הרשב"א.עוד כתב רבינו דבעינן שכל אנשי המקום מנהגם שיקראו באותו השם שהזכיר זה, מבואר דאם יש מקצתם שלא משתמשים בשם זה אף שהם מיעוט, ורוב אנשי המקום כן משתמשים בשם שהזכיר המוכר אפ"ה לא סגי בזה משום דאין הולכין

1234567891011121314151617181920