מינקת

מינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1256 מקורות עבור מינקת. להלן תוצאות 71 - 80

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


71

פענח רזא בראשית פרשת וישלח

 ע"ז מתוכם ולא קיימוהו, רי"ח, וא"ת למה שבו נשיהם וטפם, וי"ל כדי שעי"כ ישלימו עמם יושבי הארץ שהתחתנו באנשי שכם בבניהם ובנותיהם, ותדע שהרי יוסף הלך אח"כ יחידי לשכם בשליחות אביו ולא עשו לו מאומה אלא שכבר השלימו עמם ע"י שהחזירו להם שבוייהם כנהוג שבעולם, רי"ח:ותמת דבורה מינקת רבקה וגו', זש"ה והיא יושבת תחת תומר דבורה, כלומר תחת האילן שקבורה שם דבורה, מהר"ר אהרן:ויהי בצאת נפשה כי מתה וכתיב שנית ותמת רחל, שתי מיתות הללו למה מפני כי בצאת נפשה החזירו את נפשה בצעקת וגעיית קול בכיה כנהוג לפעמים ואח"כ חזרה ומתה ממש וזה שקראתו בן אוני מלשון

72

פענח רזא שמות פרשת משפטים

 בין בחו"ל דהתם נמי תקשי לך ל"ל פשיטא דהרי חובת הגוף הוא אלא דהו"א איפכא דמדסמיך לבכורים אתקש להו ולא לנהוג אלא בארץ כמותם, צריכא, מהר"ר יעקב:לא תבשל גדי בחלב אמו, זש"ה לא תשיג גבול עולם, אל תקרי עולם אלא עלם כלומר גבולו של יונק שדים, שאלמנה מינקת צריכה להניק ב' שנים שלא יתבשל ויתבער העלם מחמת חלב אמו שלא תפרישנו מחלב, ולא תנשא עד ב' שנים לתינוק וכן תבש"ל בגימט' ב"פ שס"ה וב' יותר דהיינו נגד ב' ימים א' שנולד בו ואחד שמפרישין אותו בו:מלא"ך לפני"ך לשמר"ך בדר"ך, בגימט' במטטרו"ן המלא"ך ש"ר הפני"ם:לא תכרות להם ולאלהיהם

73

צרור המור בראשית פרשת וישלח

 שהיו בידו. וכן שלח עזים מאתים ותישים עשרים. וכן כל הנשאר לפי חשבון המעשרות. זה היה במקום מעשר. שאם לא כן למה פרט אלו המספרים מכוונים. אם לא היה לענין המעשרות. וכמו שאמר ביצחק מאה שערים אומד זה למעשר היה. וכן ביעקב מספר זה למעשר היה:ותמת דבורה מינקת רבקה. אין טעם למיתת דבורה בכאן. וכן מה טעם לומר אלון בכות על מיתת המינקת. אלא שיש לנו להודות לקבלה שכאן שמע מיתת רבקה אמו. וזהו אלון בכות שעשו שם בכיה עצומה על מיתתה. ולא פרסמה הכתוב לטעם ידוע. והאות על זה מה שכתב אחר כך. ויבא יעקב אל יצחק אביו

74

רד"צ הופמן בראשית פרק כא

 בחטף - פתח משום האות הגרונית שאחריה. - אימרה ראשונה זו, שרה אמרה אותה עם מתן השם ליצחק, שכן היא מתקשרת אל שם זה. - ותאמר. בפסוק זה מוסר לנו הכתוב אימרה אחרת של שרה, אותה ודאי אמרה חדשים אחדים אחרי הלידה, כאשר באופן נפלא נשתמרה לה לשרה רעננות נעורים שניה זו, בהיותה מינקת בנה. היה זה איפוא נס ממושך. והיא מדברת בצורה פיוטית. - מלל. מלל= אמר, אך בלשון הפיוט בלבד. פירוש מי היה מעז לומר; והשווה משלי ל, ג. - בנים, הוא הרבים של המין. - כי - ילדתי וגו'. מכיוון שילדתי לו בן לעת זקנתו, הרי כבר בזה כשלעצמו נס גדול.פסוק ח.ויגמל.

75

רד"צ הופמן בראשית פרק כד

 ששנה או גם עשרה חדשים יהיה בהם משום השהיה ארוכה ובלתי סבירה, אינה מוצדקת כאשר מביאים בחשבון, שמדובר כאן בפרידה סופית מאחות ומבת31).פסוקים נט - ס.אחתם. גם כאן מופיע לבן כבעל התפקיד העיקרי, ולכן נקראת רבקה אחות ולא בת. - ואת - מנקתה. משפחות חשובות היו מחזיקות מינקת32). שם מינקת זו - דבורה, ויותר מאוחר נלוותה אל יעקב, הבן האהוב על רבקה33).פסוק סא.ונערתיה. לבנות הנכבדים ניתנו נערות, לשמש אותן34). - ויקח... וילך, פירוש ככה לקח האיש את רבקה וכו', כלומר לפי הסדר קודמת מחציתו השניה של הפסוק לראשונה שאיננה אלא תיאורה המפורט יותר.פסוקים סב - סג.בא

76

רד"צ הופמן ויקרא פרק יא

 בגרמנית: Krצte (השוה לוויסון עמוד 230). השורש צב הוראתו: מתנפח; בעל חיים זה תופח ובטנו צבה. - "למינהו". לסוגי הצב שייכים לדעת תו"כ: "חברבר"= נחש המים (לוויסון עמ' 241), בן הנפילים =Skink (קרוקודיל היבשת, לוויסון עמ' 225) והסלמנדרא. - "והאנקה". השבעים: לץד'כח, בגרמנית: Spitzmaus, לפי רש"י hיrisson, קיפוד (חולין קכב, א), יונתן: מינקת חויא, מיניקה את הנחש, תרגום ירושלמי: פליית חוייא= מחפשת נחשים (עיין לוי, מילון לעברית חדשה, ערך פליא), אונקלוס: ילא, השוה רמב"ם למס' שבת פרק ה משנה ד - "הכח", השבעים: כמיליאון, הערבים: חרדון, מין לטאה שחי בעיי חרבות עתיקות בארץ ישראל וסוריא, ויש לו גם קשקשים בדומה לכמיליאון. - "הלטאה" משמשת,

77

רד"ק תהלים פרק לה

 מצויה בבית ומכינה לבן צרכו במאכל ובמשתה: כן שחותי והתהלכתי קודר, כי האבל והמצטער הולך שחוח. וטעם קדר, כי מפני היגון והאנחה ינוס זוהר פני אדם כי יתקדרו פניו. או אמר קדר על המלבוש, כי האבל לובש שחורים. ואדוני אבי ז"ל פירש: כאבל אם, כמו התינוק שמתה אמו ואין לו מינקת, שהוא קודר:(טו) ובצלעי שמחו. אני דאגתי לחלים והם שמחו לחליי. ובצלעי, כשהייתי צולע מכאב אברי ונאספו, היו נאספים לספר עלי ולשמוח זה עם זה לחליי. נאספו עלי נכים, אנשים פחותים, וכן: בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ (איוב ל, ח), כלומר שהם נכים ודחופים מפחיתותם.

78

רמב"ן בראשית פרשת וישלח פרק לה

 א), והנה היא מותרת להם. אבל יעקב צוה להסיר אותה לטהרת הקדש שיהיו ראויים לעבוד את השם ולהקריב לפניו קרבן, כאשר צוה להם בטבילה וחלוף הבגדים, והיה די להם בקבורה, ולכן טמן אותם תחת האלה במקום שלא יעבד בו ולא יזרע:(ח) ותמת דבורה מינקת רבקה - לא ידעתי למה נכנס הפסוק הזה בין "ויקרא למקום אל בית אל", ובין "וירא אלהים אל יעקב עוד" והפסיק בענין אחר שהיה בבת אחת ובמקום אחד, כי יעקב בבאו לוזה היא בית אל, בנה מזבח וקרא למקום אל בית אל, ונראה לו האלהים שם ויברך אותו, ולמה הושם הכתוב הזה בתוך ענין אחד:והקרוב

79

רמב"ן דברים פרשת ראה פרק יד

 קדוש אתה לה' אלהיך - דבק עם לא תבשל גדי בחלב אמו - כי איננו מאכל נתעב, אבל יאסור אותו להיותנו קדושים במאכלים, או להיותנו קדושים שלא נהיה עם אכזרי לא ירחמו שנחלוב את האם ונוציא ממנה החלב שנבשל בו הבן. ואף על פי שכל בשר בחלב יכנס בלאו הזה, כי כל מינקת תקרא אם וכל יונק יקרא גדי, והוא דרך הבישול, והנה בכולם אכזריות. וכתב רש"י לא תבשל גדי בחלב אמו, שלשה פעמים, פרט לחיה ולעופות ולבהמה טמאה. והמדרש הזה הוציאו אותו (ספרי קג, וחולין קיג א) ממלת גדי, אבל הלאו עצמו אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול,

80

רש"ר הירש שמות פרשת שמות פרק ב

 ותחמל עליו. "חמל", בדומה ל"המל" ו"עמל" מבטא תנועה נמרצה, ומכאן "חמל" - ההזדעזעות הפנימית, הנובעת מן המצב בו נתון אדם או חפץ, או מאיום המכוון אליו.(ז) מן העברית. לאור האיבה המלאכותית, שפרעה זרע בין המצרים ובין העברים, ספק אם אפשר היה להפקיד את הילד בלב שקט לידי מינקת מצרית.(ט) היליכי: צורה בלתי רגילה במקום "הוליכי". אולם "הוליכי" פירושו: הובילי, ביטוי שאינו מתאים לילד בגיל זה, ונכון יותר היה לומר "קחי". אלא ייתכן ו"היליכי" מתייחס ל"הוליכי", כדרך ש"היצא", האמור בנח, מתייחס ל"הוצא" (בראשית ח, יז ועי' פי' שם). שם מובנו: הנח להם ויצאו, ולא: הובילם החוצה. רמז הוא לכמיהתם של

1234567891011121314151617181920