מינקת

מינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1256 מקורות עבור מינקת. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


131

קרבן העדה מסכת סנהדרין פרק י

 הא לא מצינו באמון שהרג אחד מנביאי ה':ומשני לא הוסיף אמון לחטוא אלא שחידש עברה שלא עשה מנשה והיינו שבא על אמו כמפורש בבבלי בפרקין:והכתיב כו'. כלומר ותדע דהא כתיב וגם דם נקי כו' פה לפה ש"מ שהרג ישעיהו וכדמסיק:בבירו מיניקא. בבירה העשויה כמו מינקת כפופה וי"ת בשלשלאין:מולא. דוד:לא הניח כו'. דכתיב וכהיצר לו חלה את פני ה' אלהי וגו' אבותיו מכלל עד השתא לפני אלהים אחרים נכנע:והיו מה"ש מסתמין את החלונות. כלומר מיד שבא קולו היו סותמין אותו ולמדו עליו חובה כדמסיק:אני נועל דלת בפני כל בעלי תשובה. דכתיב וכהצר לו חלה

132

פני משה מסכת דמאי פרק ב

 כלומר אף שאמרו הרי הוא כמו שדר עם הנחש בכפיפה ואינו יכול לסבול. לא יסמוך על זה שהאיש מתקוטט תמיד עמה שתהי' זהירה בכך דמ"מ כיון שהיא בעצמה אינה נאמנת לפעמים אין הבעל משגיח מה שהיא עושה:אשתו נאמנת וכו'. דבזה איפכא הואי:תני. בתוספתא שם:ואפי' מינקת של יין. כלומר אפי' אין שם יין אלא דבר מועט הנכנס במינקת אחת ששואבין בה מן החבית אין סומכין שהבעה"ב תיקן לאותו דבר מועט:ה"ז חזקה למעשרות. שמסתמא אותו החבר תיקן הכל דאם לאו לא היה משמש שם:ראו אותו מיסב. לחבר בסעודת ע"ה ואוכל עמהם אינה חזקה לאחרים לסמוך עליו שהוא

133

חשוקי חמד תוכן העניינים על הגמרא

 קלט ע"א], [ב"מ פד ע"ב]6228. מדוע תקנו לגבות כתובה מעידית [כתובות קיב ע"ב]6229. מדורה לנר שבת [שבת כג ע"ב]6230. מדף ספרים שנתפנה האם מותר להניח עליו עציץ פרחים [יומא כ ע"ב]6231. מדפים ששמשו לספרי קודש, האם מותר להעבירם לשמוש אחר [ברכות כג ע"ב]6232. מה דין מינקת נכריה האוכלת כשר, אך בפסח אוכלת חמץ [ע"ז כו ע"א]6233. מה דינו כשאכל סמוך ללילה [ברכות כ ע"ב]6234. מה דינו של יהודי שהציל עצמו ע"י עבודה זרה [ב"ק נח ע"א]6235, 6236. מה הדבר הראשון שכדאי לבן אדם לעשות כשנודע לו לפתע שאינו יהודי [נדרים נ ע"ב]

134

ידיד נפש סוטה פרק ד

 לישא לו אשה אחרת ולפרות ולרבות ממנה. ושאר כל הנשים שאינן ברשימות האלה או שותות או לא נוטלות כתובה.גמ' לא ישא אדם מעוברת חבירו ומיניקת חבירו, ואם נשא מעוברת חבירו עליו הכתוב אומר (משלי כג) אל תסג גבול עולם אשר גבלו ראשונים ובשדי יתומים אל תבא מתייחס לנושא מינקת חבירו, כי אם תיכנס להריון ממנו, יתעכר החלב והתינוקות לא יוכלו לינוק מחלב אמו והבעל השני שאינו אביו של התינוק לא יטרח לקנות ביצים וחלב. הנושא מעוברת חבירו ומיניקת חבירו, יוציא ולא יחזיר עולמית, דברי ר"מ. וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן. דנה הגמרא ובכל הדברים רבי מאיר

135

עלי תמר ברכות פרק ב

 מבואר עוד שלמדו ר"ג תורה ושם הלשון תיפתר שלמדו רבו תורה כטבי מבואר מזה שכל העבדים הכשירים מקבלים עליהם תנחומים ומניחים תפילין ומותר ללמדם תורה.הא בני חורין אחרים מקבלין תנחומין עליהון נימא תלמידי דב"נ חביב עליה כבריה. כ"ה גירסת הרשב"א ויש להביא ראיה לזה מפרשת וישלח ותמת דבורה מינקת רבקה ותקבר תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות בל"ר מפני שנתבשר שם באבל שני שהוגד לו על אמו שמתה כמ"ש בבר"ר וברש"י שם וכתיב שם וירא אלהים אל יעקב ויברך אותו ומפרש במדרש מה הברכה ברכו ברכת אבלים ברכו עיי"ש, ומשמע דמוסב על שתיהן על אמו ועל דבורה הנה שהיה

136

עלי תמר כתובות פרק ד

 וקינים ובזה ניחא הא דכתיב בשרה ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. ודומני שעמדו ע"ז הרי הבכי קודם כמ"ש ההלכה ג לבכי וז להספד, ברם לפי הנ"ל לק"מ שזהו דווקא לאחר הקבורה אבל כשהמת מוטל לפניהם מקודם מספד ואח"כ קינים ובכי. ויש לעיין ולמה לא הביאו מקור לזה משרה, וכן בדבורה מינקת רבקה כתיב בפרשת וישלח ויקרא שמו אלון בכות, וי"ל דנשים חשובות שאני, ואין ראיה מכאן לכולם.הלכה זלא סוף דבר לחופה אלא אפילו לבית שיש בו חופה. כצ"ל, כמ"ש בסנהדרין ועיין בר"ן שכתב כיון דסתם חצר שאינו שלו לנשואין כ"ש כשהחצר הוא של שניהם דאנן לא אמרינן אלא

137

עלי תמר סוטה פרק ד

 עולים מלשון עולל ויונק כטעם שלא ישא מעוברת חברו, שאז יתכן שיפול ספק מי הוא האב באורך הזמן והוא א"כ משיג גבול העולל שגבול בית אב שלו הוא הבעל הראשון והוא מביא מבוכה ביחס שלו ומשיג גבול בית אב שלו. ובשדה יתומים אל תבא הוא הטעם שמפני כן לא ישא מינקת חברו. ועד"ז הוא בפאה פ"ה ה"ה הר"ז גוזל את העניים וע"ז נאמר במשלי כ"ב כ"ח, אל תסיג גבול עולים, ופירש הרע"ב והר"מ בפירוש המשנה, כלומר, אל תקרי עולם אלא עולים (במקרא כתוב גבול עולם) וכ"ה מפורש בתנחומא סוף פרשת וישלח, ע"ז נאמר אל תסיג גבול עולם גבול עולים, וכ"ה

138

עלי תמר עבודה זרה פרק ב

 שיצא לתרבות רעה, וה"ה בכל איסורין עיי"ש. ולפי דבריו אין קושיא מהפסוק והיו שרותיהם מניקותייך, די"ל דלא היו אוכלות דברים אסורים, אולם הר"ן בשם הרשב"א כתב דמדת חסידות היא שלא תניק שטבען של ישראל רחמנים וביישנים ואף חלבן מגדל טבע כיוצא בהן, והכי נמי מוכח ממדרש שמות וקראת לך אשה מינקת מן העבריות וכו' אמר הקב"ה פה שעתיד לדבר עמי יינק מן המצרית וכו'. וקשה איך יפרנס הכתוב והיו שרותיהם מיניקותייך, ואף שאינו אלא מדת חסידות קשה איך שיבח הנביא זה, וצ"ל דהשרות יתגיירו ואז דינן כישראלית. ויש להעיר משופטים י"ג גבי אם שמשון שאמר לה המלאך ועתה השמרי נא

139

עלי תמר עבודה זרה פרק ה

 הכלי ומפני כן צריך טבילה כשנכנס לקדושת ישראל, מיהו בדיעבד אינו אוסר שכל מה שהוא משום רוח טומאה ורוח רעה אינו אוסר בדיעבד כמ"ש בחיי אדם כלל ב' ס"ב. ודומיא דמאכלות אסורות שמלבד עצם האיסור יש בהם תכונות רוח טומאה שמטמטם הלב ולפיכך לא יאכילו איסור אף לתינוקות וכן אפילו מינקת עכו"ם שמניקה תינוק ישראל לא תאכל דברים אסורים משום תכונת הטומאה שבהם. כמ"ש ביו"ד פ"א ס"ז, ועיין בפר"ח שם סכ"ו.ונראה שיש לגרוס, תני ר"ה שואל צריך להטביל וכו'. ועיין בתה"א בית רביעי ש"ד שהעתיק כמו שכתבתי בהתחלת הפיסקא ועפי"ז נראה שהמשפט דלהלן לפי שיצאו מטומאת הנכרי ונכנסו לקדושת

140

ספר אור זרוע חלק א - הלכות יבום וקידושין סימן תרכט

 והכא איסורא דרבנן הא לא קשיא דגבי סוטה עבד איסורא כבר שכבר בא עליה דאי ארוסה קיי"ל דאינה שותה אבל הכא לא עבד איסורא אלא קידושי' בעלמא הלכך כך יש לי איסורא דרבנן היכא דלא עבד איסורא כמו איסורא דאורייתא היכי דעבד איסור' ושפיר ילפו מהדדי ואף על גב דבנשא מינקת חבירו נמי לא עשה אלא איסורא דרבנן ואפילו הכי צריך להוציא בגט שאני התם שכבר עשה איסורא שכבר בא עליה והוא הדין לנשא ולא בא עליה שצריך להוציא בגט דסתם נישואין לביאה. ועוד הביא ראיה מפ' אף על פי דאמר התם אריסיה דאביי אתא לקמיה דאביי א"ל מהו לארס

1234567891011121314151617181920