מינקת

מינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1256 מקורות עבור מינקת. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

האגודה מסכת יבמות פרק ד - החולץ ליבמתו

 בלא ברכה אסורה לבעלה כנידה כדאמרינן פרק ארוסה [כ"ד ע"א] גבי סוטה דאסיר' ליה מדאורייתא. ודווקא בנשא בעינן גט. אף על גב דקדש תוך שלשה חדשים וברח אמרי עירוקיה מסתייה ואי לאו האי טעמא בעי' גט. במעובר' ובמינק' חבירו לא החמירו כל כך ובשאלתות דרב אחאי פסקו אי עבר וקדיש מינקת חבירו יוציא בגט. פסק הרמז"ל היכא דקדיש או נשא מעוברת חבירו מדירו על דעת רבים שלא לבא עליה עד כ"ד חודש עיין בספר מרדכי (בריש החולץ דף תנ"ו ע"א שמפליג ומאריך הרבה וגם בהגהות דף תס"ב ע"ד).[יבמות לו ע"ב] לח. איתמר מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה אמר

122

האגודה מסכת כלים פרק יד

 האגודה מסכת כלים פרק ידכלי מתכות כמה שיעורו כו'. הלפס כדי לקבל קיתונות. פי' (קומקין) [קומקום] גדול.מקל שעשה בראשו כמין חזיינא טמא. פירוש מקל שנותנין בראשו ברזל במנקת שאין שם המסמר חזינה. סמרו. פירוש קבע בראשו מסמר שלא תהא הארץ אוכלתו. מינקת. הוא טס של ברזל ומכניסין לתוכו מקל של עץ.(הקנתר) [הקנטר] של בנאי והדקור של חרש הרי אלו טמאים וכו'. (קנתר) [קנטר] פירוש מטה ושבט של ברזל לבנאים. והדקור כמו [ביצה ב' ע"א] יחפור בדקר ויכסה.העול של מתכת והקטרבן וכנפים כו'. והסומך (והמסגר) [והמחגר] והתמחיות וכו'. קטרב שני עצים יש אחד מצד זה מן העול

123

האגודה מסכת כתובות פרק ה - אף על פי

 כתובות נט ע"ב] פא. תנו רבנן נדרה שלא להניק את בנה בית שמאי אומרים שומטת הדד מפיו ובית הלל אומרים כופה ומניקתו. נתגרשה אינו כופה, אם היה מכיר' נותן שכרה ומניקתו. בכמה מכירה בן חמשים יום. ואפילו סומא דמכיר בריחה.פב. ומטעם זה פסק רבינו שמשון דגרושה מינקת מותרת לינשא בתוך כ"ד חדש כדתניא נתגרשה אינו כופה ואפי' מכירה אין שיעבוד עליה כל זמן שלא כפוה בית דין מותרת לינשא. אבל שאלתות ורבינו תם פסקו דאסורה לינשא יותר מאלמנה שבושה יותר לבא לב"ד.[כתובות ס ע"א] פג. תנו רבנן יונק תינוק והולך עד כ"ד חדש מכאן ואילך כיונק שקץ דברי

124

פסקי תוספות יבמות פרק ד - החולץ ליבמתו

 צריכה חליצה אחרת. שלא בשעת וסתה אנוס הוא. ד"ה ונמצאת: ע"בנא אינה לשחיטה אלא לבסוף. נשא ונתן ביום אידם אסור. ד"ה הלכתא: דף לונב אם אמר על מי שראוי ליורשו יירשני דבריו קיימין במקום בנים. ד"ה משום:נג קידש מינקת ומעוברת חבירו צריך לגרשה ואפילו הוא כהן. ד"ה. ולא: ע"בנד מת תוך שלשים הוי נפל אפילו נפל מן הגג. נפל למים שאין להן סוף אשתו אסורה. גוסס אין מעידין עליו להשיא אשתו ספק בן ז' או בן ט' שניהם מתאבלים עליו. ד"ה הא:נה הלכה כרבי מאיר בגזירותיו ולא בקנסותיו. ד"ה מי: דף לזנו חתן שפירסה

125

ים של שלמה מסכת יבמות פרק ד

 יחזיר עולמית, דר"מ, וחכ"א יוציא, ולכשיגיע זמנו לכנוס, דהיינו אחר כ"ד חודש, יכנוס, ועיקר האי מילתא לקמן בפירקן סי' ל"ו (לקמן מ"ב ע"א) ושם מפורש, דמעוברת חבירו אסורה, דלמניקות קיימא, פי', עומדת שתלד, וצריכא להניק, וחיישינן דילמא תתעבר מבעלה, ותהא חלבה עכורה, ותגמול את ילדה, וקטלה ליה, ופרכינן, אי הכי מינקת שלו נמי, ומשנינן, בשלמא דדידיה ממסמסא ליה בביעים וחלב, פי', תוכל לזון אותו בחלב ובצים, אבל הכא, שמא הוא לא יתן, כי אינו מחוייב בדבר, והיא תתבייש למתבע ליורשים בפני ב"ד, וקטל ליה, כלומר בושה חמירא לה ממיתת בנה, והרמב"ם (ה' גירושין פי"א הכ"ה) כתב שמעוברת חבירו אסורה, משום

126

ים של שלמה מסכת יבמות פרק יד

 אלא דוקא כי ספו להו בידים, אך לפי' ר"י (נדה ל"ב ע"א, תוד"ה וכשמן) מותר אפי' לסוך ישראל מחלב ומחזיר, שאמר, דדווקא סיכת שמן, דאסמכוה רבנן אקרא אסור, אבל שאר סיכה לא ע"כ, ונהגו העם לאסור, אם לא במקום חטטין, או שאר רפואה:ט. דין היכא דאיכא מינקת ישראלית, אסור לשכור מינקת נכרית:מסקינן בסוגיא דלעיל (קי"ד ע"א) תני, יונק תינוק והולך מנכרית, ומבהמה טמאה, ואין חוששין ביונק שקץ, וכתב בנימוקי יוסף, בשם הריטב"א, היה נראה דיש הפרש בחלב מהלכי שתיים, שיהא חלב הנכרית אסור יותר מחלב ישראל, ותמהו ז"ל לפירושו, דהתם פרק אין מעמידין (ע"ז כ"ו ע"א) לא אסר

127

ים של שלמה מסכת כתובות פרק ב

 איסורא דאורייתא איכא, וקילה ליה, ואסורים אף במבוי, וכל שכן בשכונה, לפי מה שפרשנו, ותדע, דהא הרמב"ם (הל' איס"ב פי"ז ה"ב) והסמ"ג (לאוין קכ"ג) ס"ל, דאף בכהן בגרושה אינו לוקה, אלא א"כ קידש ובעל, ומכל מקום אסרינן ליה לדור עמה במבוי, אלא כדפרישית.כתב הריב"ש בתשובה (סימן ש"ס) דכונס מינקת חבירו, דכופין אותו להוציאה בגט, אסור לדור עמה במבוי, דומיא לכהן שגירש כו'. כתב הרשב"א בתשובה (ח"א סימן ר"ט) יבם ויבמה אסורים לדור בבית אחד (חצוצה) [אחר] חליצה, היכא דגייסי אהדדי. כתב בתרומת הדשן (סימן רמ"ג) ראובן שגירש אשתו, ונשא שמעון, בעיר קטנה, שאין יהודים אחרים דרין בה, אלא אלו

128

ים של שלמה מסכת כתובות פרק ד

 י"ד) וה"מ בניו ובנותיו קטנים, אבל קטני קטנים, אף על גב דלא אמיד, כייפינן ליה בע"כ, כדדריש ר' שמלאי אפיתחא דבי נשיאה, בסוף אף על פי לקמן (סה ב) אף שאמרו אין אדם זן בניו ובנותיו הקטנים, אבל זן קטני קטנים, עד בן שש, ותנן נמי (ס"ד ע"ב), אם היתה מינקת, פוחתין לה ממעשה ידיה, ומוסיפין לה על מזונתיה, ש"מ, דחייב לזון קטני קטנים ע"כ. וכן כתב הרא"ש (שם) בשם רבו מהר"ם, אפילו יש לה נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם, חייב לזונם, כיון שתקנת חכמים היא, זכו במזונתם, אפילו יש להן להתפרנס משלהן, דומיא דמזונות אשה, מדכלל מזונתיהן עם

129

לבוש מרדכי מסכת יבמות סימן כח

 אלא, והיה יכול לדחות דעל בן חבירו אינו חייס, אלא דאהדר ליה לפי דעתו; ואכתי יש לתמוה מאין להרמב"ם לומר כן נגד דעת המקשה, וגם קשה למה לן טעם אחר כיון דסתם מעוברת למניקה קיימא, א"כ הא ממילא אסור לישא מעוברת מפני האיסור של אחר כן כשתהיה מניקה.גרושה מינקת אם מותרת לינשא מיד, ובדין אלמנה מינקתוהנראה לי, דהנה התוס' שם (מב. ד"ה סתם מעוברת) כתבו וז"ל, רבינו שמשון זקנו של רשב"א היה אומר דגרושה מינקת מותרת להנשא משום דלא משעבדא להניק כדאמרינן בפרק אעפ"י נתגרשה אינו כופה, ואין נראה לר"ת דהא למאי דהוי בעי לומר דטעמא משום סנדל

130

רש"ש על הרא"ש יבמות

 נ"ל ראייה לזה מפרש"י סד"ה דלא סגי ע"ש:ססי' ב עד שיאמר כו'. שנתתם להם כו' כצ"ל:סי' ד שמא בהבחנה החמירו טפי. וראיתי בתו"ח פ"א דנדה מ"ה שתמה ע"ז מהא דלקמן בגמרא (מג) אמימר שרי ליארס ביום צ' כו' והא כו' וחוץ מיום שנתארסה בו ההוא לענין מינקת איתמר. אלמא מחמירינן באירוסין דמינקת טפי מדהבחנה וי"ל דבהבחנה סמכינן על הא דשלח רחב"א מארסין תוך ג' וכן עושין מעשה וכן היה ר"א מלמדנו כו'. וכן אמר ר"ה בשם ר' יוסי במ"ר וישב פ' פ"ה. ואע"ג דבמינקת ג"כ איכא תנאי ואמוראי בכתובות (ס ב) דס"ל דסגי בי"ח או בט"ו חדשים מ"מ

1234567891011121314151617181920