מינקת

מינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1256 מקורות עבור מינקת. להלן תוצאות 101 - 110

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


101

תפארת ישראל - בועז מסכת כלים פרק יד

 תפארת ישראל - בועז מסכת כלים פרק יד(א) והר"ש פי' דסימרו היינו שעשה בקצה התחתון של המקל מסמר שלא תאכלנו הקרקע. ותמהני דא"כ הו"ל כמתכת המשמש להעץ (פי"ג מ"ו). ותו דא"כ מ"ש משפופרת מינקת לקמן במשנה. והן אמת שבהתוספתא שהביא הר"ש (כלים ב"מ פ"ד) גרסינן כדברי הר"ש ואולם בהתוספתא עם פי' זר זהב מרבינו רב"א זצוק"ל ה"ג אם כדי שלא תאכלנו הקרקע טהור. ואם כדי להכות בו טמא. ואפשר דלהר"ש וגירסותיו הנ"ל. דוקא כשהמתכות משמש להעץ תשמיש שא"צ לו כל כך אבל הכא שמשמש לו כדי שלא תאכלנו הקרקע להמקל. ודאי צריך וצריך הוא להמקל. ותשמיש חשוב הוא והו"ל כשאר

102

תפארת ישראל - בועז מסכת כלים פרק כב

 ישן ונח בתוכה. משא"כ שולחן שאדם אוכל בצדו ותומך א"ע עליו ובקל ינענעו ממקומו ולהך גירסא דגרם בניטל א' מרגלי ספסל טהור. צ"ל דגם ספסל שיושב עליו והוא ער ומתנענע א"ע תמיד כשיתמכו אגודא חושש שיפול:(ב) וא"ת מ"ש קערה ושידה דמודי בהו ב"ש דהוה חיבור. ומ"ש מינקת במקל. וכסא בעריבה דפליגי בה. י"ל דה"ט. דקערה לא דמי למינקת. דקערה הרי מיירי שקבעה במסמרים בהשידה. אבל מינקת מיירי שלא חברה. רק תחב בה המקל. וגם קערה לא דמי לכסא. דקערה הרי קבעה הפוכה בהשידה. והרי עי"ז מצ"ע לא חזיא לתשמיש קמא. להכי קביעתה בשידה ביטל תשמיש קמא שלה. משא"כ כסא

103

תפארת ישראל - הלכתא גבירתא מסכת שבת פרק ה

 בהמה אפי' זה אסור. ולהסיר המרדעת אפי' מן החמור אסור. ואוכף הנקרא זאטטעל אסור אפי' להניח וכ"ש ליטול ואפי' לחמור. ובאם הקור גדול עד שתזיק לסוס או שזבובים מצערים אותו. מותר להניח כל מכסה אף לסוס ובלבד שלא ישען עצמו בגופו: מותר לצאן לצאת בבגד שסביב צמרם שלא יטנף. ובהמה מינקת יוצאת בכיס המהודק בחוזק בדדיה שיתיבש החלב. משא"כ בבלתי מהודק רק שלא יטפטף החלב: לא תצא הבהמה במטלית לסימן. ולא בחבל בין ידה לרגלה שלא תברח. ולא יקשור אדם חרבה חבלים שבפי הבהמות יחד למשכן דמחזי כמוליכן לשוק למכרם. אבל מכניס החבלים לידו ומושכם ולא יצא החבל מידו טפח.

104

רא"ש מסכת יבמות פרק ד

 לרבנן צריך להוציאה בגט כדקאמר הכא וא"כ מאי מוכח הכא מדלא קתני יפריש וי"ל דלשון הפרשה משמע תרתי אבל לשון יוציא לא משמע אלא בגט אי נמי התם שקינא לה ונסתרה לא חיישינן שמא יבוא עליה כיון דאסירא ליה ולא בעיא גיטא. ומטעם זה הורה ה"ר יוסף מאורליינ"ש באחד שקידש מינקת חבירו(ה) שלא להצריך גט אלא הפרשה בעלמא כיון דבלאו הכי אסירא ליה דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. ודוקא בנשא הוא דאמרי' הכא דבעיא גיטא ואע"ג דבקידש תוך שלשה וברח אי לאו דעירוקיה מסתייה היה צריך ליתן גט(ו) שמא בהבחנה החמירו טפי. ולאו ראיה היא דקינא לה

105

רא"ש מסכת כתובות פרק ד

 מילי בניו ובנותיו קטנים אבל קטני קטנים אע"ג דלא אמיד כייפינן ליה בעל כרחיה כדגרסינן בסוף אע"פ (דף סה א) דרש ר' שמלאי אפיתחא דבי נשיאה אף על פי שאמרו אין אדם זן בניו ובנותיו קטנים אבל זן את קטני קטנים ועד כמה עד בן שש ותנן נמי אם היתה מינקת פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה דשמעינן מינה דחייב לזון בניו ובנותיו כשהן קטני קטנים ואפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם פסק רבינו מאיר דחייב לזונם דכיון דתקנת חכמים היא זכו במזונותיהם אפי' יש להם להתפרנס משלהן דומיא דמזונות האשה מדכלל מזונות האשה דקתני

106

רא"ש מסכת כתובות פרק ה

 ולא גזרינן אטו לא גמלתו בחייו(ע) דכי האי גוונא לא גזרינן דא"כ היכי שרא לדבי ריש גלותא לגזור אטו לא נתנהו למינקת אלא לא גזרינן אלא שמא תחזור בה המינקת או שתמהר לגומלו דודאי מינכר בין נתנה למניקה ובין לא נתנה למניקה ובין גמלתו ללא גמלתו וכן משמע הלשון מינקת שמת בעלה שהיתה מניקתו כשמת בעלה ומטעם זה נמי נראה להתיר אשה שדדיה צמקו ואינה רגילה להניק לעולם(פ) או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו מינקת בחיי בעלה וה"ר שמשון הזקן ז"ל היה אומר דגרושה אינה צריכה להמתין עשרים וארבעה חדש שאין עליה להניק את בנה הואיל ובעלה

107

רא"ש מסכת עבודה זרה פרק ב

 ודאי פשיטא ליה דמפתח או חותם קאמר מדלא נקט שתי מפתחות או שני חותמות. וגרסינן לקמן בפ' השוכר (דף סט ב) וכי מאחר דקיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דלא חיישינן לסיתומא וכוותיה דרבי אליעזר דלא חייש לזיופא. האידנא מ"ט לא מותבינן חמרא גבי עובד כוכבים חיישינן לשיבא.א ופירושו מינקת שמניחין מבגופ' החביות נקב אחד כשטחין את פיה. כדי שתצא ממנו הרוח שלא ישבר הכלי. וחוששין שמא יכניס לשם מינקת וישתה מן הייןב אמר רבי יוחנן הכל משתמרין חותם בתוך חותם ואפילו יין. וה"ד חותם בתוך חותם. אגנא אפומא דחביתא שריקא ולא חתימא לא הוי חותם בתוך חותם.

108

רא"ש מסכת עבודה זרה פרק ה

 כדי שיפתח ויגוף ויגוב:[דף סט ע"ב] גמ' אמר רב הלכה כרשב"ג והואיל ותנן סתמא כוותיה חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות כדי שיפתח ויגוף ויגוב. וכי מאחר דקי"ל כרשב"ג דלא חייש לסתימה וקי"ל כר"א דלא חייש לזיופא האידנא מ"ט לא מותבינן חמרא בי עובד כוכבים. חיישינן לשייכאב פירוש מינקת:סימן ידיד אמר רבא זונה עובדת כוכבים וישראל מסובין חמרא שרי. דנהי דתקיף להו יצרא דעבירה [דף ע ע"א]ג יצרא דעבודת כוכבים ויין נסך לא תקיף להן. זונה ישראליתד ועובדי כוכבים מסובין חמרא אסור. דכיון דזילא באנפייהו בתרייהו גרירא. ההוא ביתא דהוה יתיבה חמרא דישראל ועל

109

קיצור פסקי הרא"ש מסכת עבודה זרה פרק ה

 בקפנדריא ונכנס במדינה ורחץ מותר וכן המניח עובד כוכבים בחנותו או שמצא עובד כוכבים עומד אצל יינו בכל אלו מותרים ואם הודיעו שרוצה להפליג הפתוחות אסורין והסתומות אפי' שהה בכדי שיסיר המגופה ויעשה אחרת ותנגב באתריה[ס] דקי"ל כר' אלעזר דלא חיישינן לזיופא בחותם ולא חיישינן נמי כרשב"ג אא"כ יש מינקת שיכול למצוץ בו משם אז הוא אסור:סימן יגיג.[ע] היה אוכל עמו על השולחן והיה לגין על השולחן ולגין על הדולבקי והניחן ויצא שעל הדולבקי מותר אם לא הודיעו שהפליג ושעל השולחן אסור ואם אמר ליה הוי מזוג ושותה אף שעל הדולבקי אסור אפי' לא הודיעו וכן

110

הגהות אשרי מסכת כתובות פרק ה

 וטרחה קמי ארחי ופרחי. מהרי"ח:** היכא דנדרה ואסרה עליו אחת מן המלאכות שחייבת לבעלה אין הנדר חל אבל אם אסרה על עצמה הנאת שום מלאכה חל הנדר כגון קונם הנאה ממה שהתינוק יונק הנדר חל שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו ואין כופה להניק אלא היא חייבת להשכיר לו מינקת או יגרשנה בלא כתובה אע"ג דבידו היה להפר לה היא נתנה אצבע בין שיניה. וכן אם אמרה הנאת תשמיש קונם עלי יוציא בלא כתובה. מהרי"ח:סימן יט* גונח יונק חלב בשבת כל מלאכה דרבנן כגון מפרק כלאחר יד ה"ה כל שאר מלאכות כלאחר יד במקום צערא דחולי שאין בו סכנה

1234567891011121314151617181920