מחילה

מחילה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 7755 מקורות עבור מחילה. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

פני דוד בראשית פרשת ויחי

 שמו ואתה דבק בו. ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני קיים דבריהם כי הוא נאה לשמו והוא דבק בה' וזהו דבקים גימטריא של שמו כי תמיד תנא וצייר שהוא תחת אלהים דבק עמו ושואב שפע לזכך נפשו וגופו תדיר:ויש לחקור ממ"נ אם השבטים כבר שאלו מחילה מיוסף הצדיק והוא מחל להם. כבר נודע צדקתו ומחילתו מחילה שרירא וקיימת. ואמאי חרדה נפלה עליהם והוצרכו לשלוח משם אביו מה שלא הי' ואם לא שאלו ממנו מחילה יש לשאול מדוע ככה עשו ונשתהו טו"ב שנה. ותו פשע אחיך וחטאתם תרתי דסתרי. ואפשר דהדין הוא דמי אשר חטא לחבירו יפייס

182

פני דוד ויקרא פרשת אמור

 לפרות ולרבות בתורה וכתב בהקדמת ס' לב אריה כשהאדם מחדש בתורה וכותבו הוא כמקריב קרבן וכתב כן משם הזהר ובזה פי' כמה פסוקים בדרכים נאים ע"ש וזהו הרמז והקרבתם מנחה חדשה לה' שתחדשו בתורה ותכתבו כי עולה במקום קרבן לכפר וזהו והקרבתם וזה רמז ר"ת יום והקרבתם מנחה חדשה לה' מחילה עם הכו' שהוא כקרבן שמכפר ויהיה לכם מחילה. נמשך לזה אפשר לפרש ברכת התורה אשר נתן לנו תורת אמת במעמד הר סיני וכן ברכת אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו בה"ס. בא"י נותן התורה נותן התורה בלשון הווה כי בכל יום נתינת התורה שמתגלים טעמיה ודיניה

183

פנים יפות שמות פרשת משפטים פרק כב

 לאביה כמו באונס בפ' כי תצא [כב, כט] ונתן לאבי הנערה וגו', היינו משום דממילא מוכח דהוא לאביה, דאי לעצמה הא מפותה מוחלה כדאיתא בר"פ נערה שנתפתתה [כתובות מב א] לאביה נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה, דאי לעצמה אמאי יהיב מפתה מדעתה עבדה וכו', ואי נימא דמיירי בטעות הא הוי מחילה בטעות והוי ליה לפרש דהכסף לאביה.גם מ"ש הרמב"ן שם שהטעה אותה שרצונו לישא אותה וכו', גם בזה לא שייך מחילה אם אינו רוצה לישא אותה אח"כ, גם מה שהשיג הרמב"ן על מה שפירש"י מהר ימהרנה יפסוק לה מוהר כמשפט איש לאשתו וכו', דקי"ל [כתובות י א] כמאן דאמר

184

פנים יפות במדבר פרשת נשא פרק ה

 לאוקמי לקרא בשמענו דלא מייאש, א"כ הדרי קושיא לדוכתא דמאי מקשה גזל הגר היכי משכחת הא משכחת בשמענו דלא מייאש, ונראה דעיקר הקושיא מן החומש דכתיב האשם המושב לה' לכהן ואמרו שם [קי א] האשם זה הקרן, המושב זה החומש, ואמאי, נימא דמחל לו החומש כדאמר שם בב"ק דחומש בר מחילה הוא וכיון דאינו אלא מלוה הוא נמחל ממילא, ובזה א"ש הא דמשני שהודה לאחר מיתת הגר, ואמאי, נימא דנמחל קודם שהודה שהרי היה חייב לו הקרן, ולפמ"ש דהקושיא אינו אלא מן החומש א"ש דקיי"ל אין אדם יכול למחול דבר שלא בא לעולם כדאיתא בח"מ סי' ר"ט [ס"ד] א"כ כיון

185

פנים יפות במדבר פרשת בהעלותך פרק יב

 שהתשובה היה מחמת יראה ונחשב כשגגות, ע"כ אמר אל נא תשת עלינו חטאת לחשוב כשגגות, ואמר אשר נואלנו ואשר חטאנו, כי אף שאם יהיה תשובתינו מאהבה מ"מ כיון שאחז"ל [סנהדרין קי א] המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה, א"כ אף המחשבה להרהר אחר משה מצטרף למעשה, אפ"ה תמחול לה מחילה גמורה, וז"ש אשר נואלנו ותרגומו דאיטפשנא ודי סרחנא דהיינו מחשבה מבלי השכל, ואשר חטאנו הוא הדיבור בפה:(יב) אל נא תהי כמת וגו'. כבר כתבנו בפ' כי תזריע, ויש לפרש עוד ע"פ התרגום צלי כען על בשרא מיתא הדין, נראה משום דדרך הבשר הנלקה בצרעת שאין אותו הבשר חוזר

186

פנים יפות דברים פרשת כי תצא פרק כה

 לאיש לכל עונשין שבתורה ולכל דינין שבתורה ולכל מיתות שבתורה, דעונשין כי היכא דלהוי כפרה, ודינין כי היכי דלהוי חיותא שלא יפרשו אנשים מהם ומיתה משום איבוד נשמה, וכיון דבושת לית בה כל הני תלתא מילי כדאיתא במשנה ס"פ החובל [צב א] אע"פ שנותן דמי בשתה אינו מכפר עד שיבקש מחילה, הרי אין הכפרה תלויה בתשלומין אלא בבקשת מחילה, ומשום חיותא נמי ליכא דלא שייך זה אלא בדבר שיש בו הפסד ממון במו"מ או בנזקין, אבל בושת שאין בו הפסד לא שייך ביה חיותא וליכא איבוד נשמה ה"א דלא מחייבה אשה בבושת, לכך כתבה התורה הדין גבי אשה כנ"ל וכ"ש

187

פענח רזא במדבר פרשת מטות

 בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין, ושמא י"ל כשנגזרה גזירה זו לא הי' בן כ' ועל יותר מבן כ' נאמר אם יראו האנשים וגו' בלתי וגו':והנה קמתם תחת אבותיכם וגו', יש במדרש שא"ל הקב"ה וכי מפני שאלו חטאו אתה מזכיר שוכני עפר לרעה לך לקבריהם ובקש מהם מחילה, מכאן נוהגין לפסוק מחילה בקבר למדבר על שוכני עפר בפני עדה ויתוקן מעוותו, מהר"ר חיים:מוסבות שם פי' תחלה נקראו ע"ש עמון ומואב, ואח"כ ע"ש סיחון ולבסוף ע"ש ישראל:סליקא לה פרשת מטות, ברוך מוליך אותנו קוממיות ושובר מטות:

188

פענח רזא דברים פרשת עקב

 הוא ית' עצמו צוהו כך לכן לא חשיב לי' בהדי הנך הסכמות, ומה שאמר הש"י מתחלה באמת פסל לך קודם לועשית ארון עץ הוא מטעם להורות תיכף בלי המשך שקבל תפלתו ומחל כמ"ש לעיל בסמוך, לכן סמך מאמר פסל לך תכף לתפלתו, ואלו בהקדימו ועשית ארון עץ לא הי' מובן מחילה עדיין עד מאמר פסל לך המאוחר דועשית הוי כל מובנו לשברי לוחות, ובלא"ה צריך עכ"פ ליתן טעם בכל מה שציוהו השי"ת הפך ממה שהסכימה דעתו ית' למה ציוהו תחלה בהפך):ושמתם בארון לא תוליכם עוד על ידך כדי שלא יהו מצויות לישבר אם תכעוס כאשר עשית כבר, בכור שור:

189

צרור המור ויקרא פרשת מצורע

 לשון הרע מפני שנראה להם קל אין חוששין לרפאותו. ולפעמים יקרה החולי מסוכן אע"פ שאינו מסוכן ויש לו רפואה:אלא שהרפואה היא נמאסת. ויבחר החולה מות לעצמותיו קודם שישתה או יקח רפואה. וכן לשון הרע אע"פ שאינו חולי מסוכן. מפני שרפאותו נמאסת הוא מסוכן. כי רפואה הלשון הוא שיבקש מחילה מאדם שהוציא עליו שם רע. ואותו אדם הוא אהוב לו. ואיך ילך לומר לו אני דברתי ממך לה"ר. וקודם ימות שיאמר זה. וכן לפעמים אין החולי מסוכן ויש לו רפואה והרפואה אינה נמאסת. ויקרא מסוכן לפי שרפואתו רחוקה מהלך יום או יומים. ובעוד שילכו להביא רפואה ימות החולה. כן החולי

190

צרור המור דברים פרשת כי תבא

 לב אהרן. והיו כולן מבהיקות חוץ משל ראובן שהיה אבנו כהה אורה. וכשראה אותה משה וכל ישראל שהיתה מבהקת ידעו שמחל לו הקב"ה והיה מן המנין. דכתיב ויהיה מתיו מספר ואין מספר אלא מנין כד"א למספר שבטי ישראל שעלה במנין השבטים. ומפני מה נתרחק ראובן עד משה לפי שלא ביקש מחילה מאביו ולא פייסו ע"כ. הרי מפורש לפי המקדש טעם נכון למה צירף ראובן עם המקללים. שהוא כדי לפרסם לישראל שלא חטא באשת אביו. ושמעון היה ראוי להיות עם המקללים. אחר שהיו אחים וכלי חמס מכרותיהם ראובן ושמעון. אלא לפי שמשה לא היה בדעתו לברכו עם השבטים לכן לא רצה

1234567891011121314151617181920