מדיני

מדיני מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4613 מקורות עבור מדיני. להלן תוצאות 61 - 70

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


61

אמת ליעקב בראשית פרשת וישב פרק מ

 ג' י"ח]: ה' אלקי העבריים נקרה עלינו וגו', הרי שהיו נודעים בשם אומה מיוחדת עם אלקים משלהם, ועיין בחידושנו שם מה שכתבנו בביאור פסוק זה.]ונראה שהתואר "עברי" נתלוה לכל אחד שהתנהג במנהג האבות, דהרי כל אלו שנתקבצו היו אנשים שונים ממדינות שונות ולא היה ביניהם שום קשר משפחתי או מדיני, והיו לאומה בלי בית, שדה ונחלה, ורק הדעה העברית, על שם עבר או על שם אברהם שבא מעבר הנהר40, ייחדה אותם, ולכן נודעו כל אלו בשם העברים. ובמשך הזמן נשאר כינוי זה לכל אחד שאין לו בית או יישוב קבוע, וכמו שביארתי להלן בפרשת משפטים [כ"א פ"ב] דמהאי

62

אמת ליעקב שמות פרשת משפטים פרק כא

 עבר, הרי מוכח שלא היו סתירות בין תורת האבות לתורתו של עבר5.ומעתה נבוא לבאר לעצמנו מה זה עברי, שהרי כל אלה שנתקבצו היו אנשים מאומות שונות וממשפחות שונות וכולם ייחד רק הדעה ה"עברית", ובודאי שהיה לכולם דרך אחד בחיים היום יומיים, אבל אין להם שום קשר משפחתי או מדיני רק הדעה וההנהגה מאחדן, ולכן כל אלו שנתלוו אל האבות היו נקראים בשם "עברים". ולפיכך כשבא האחד לימכר ואין לו בית או רכוש אחר [קידושין דף כ' ע"א], שהרי הוכרח הוא לגנוב ואין לו מה לשלם, וא"כ אינו רק "עברי", וכן האמה העבריה שארז"ל [שם]: ליזבן אינש ברתיה ולא

63

אמת ליעקב ויקרא פרשת תזריע פרק יג

 מה) בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא.אפשר דהפריעה והפרימה ג"כ מפני הטומאה הוא, וכמש"כ הראב"ע שהוא פורע ופורם בכדי שיכירוהו ויתרחקו ממנו, וא"כ מדיני הטומאה הן. וכ"כ הרמב"ם בסהמ"צ מ"ע קי"ב וז"ל: והפירוש שכל טמא צריך שיכריז על עצמו הטומאה וזה שישים לעצמו הכרה יודע בה שהוא טמא ומי שיגע בו טמא ולכן יתרחק וכו' עיי"ש, הרי שסובר שמדיני הטומאה הן.מקור לחידוש זה נראה מהא דרפ"ד מחוסרי כפרה [כריתות דף ח' ע"ב]: מצורע ומצורעת נמי חלוקה טומאתן דמצורע טעון פרימה ופרימה ואסור בתשה"מ ומצורעת אינה טעונה פריעה ופרימה וכו', הרי דפשט לשון

64

אמת ליעקב דברים פרשת שופטים - כי תצא פרק כא

 ע"ט ע"א, לגבי בני שאול שהרגן דוד בגלל הגבעונים ותלאן על העץ] מקשה הגמרא: והא כתיב ולא תלין נבלתו על העץ אר"י כו' מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא וכו', עיי"ש. ולכאורה צ"ב, הא זה ברור שכל הריגתן לא היה על פי דיני התורה כי אם מדיני מלכות, שהרי לא היה שם רק אורים ותומים, והיינו שיש למלך להרוג ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה, ולזה כיון הרמב"ם בהלכות מלכים [פ"ג הל"י] שכתב וז"ל: והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה וכו', והמעיין יראה שבא להסביר לנו בזה את מעשה הגבעונים הנ"ל,

65

אמת ליעקב דברים - הערות פרק טו

 פרק טו7. עיין ב"ב [דף ח' ע"ב] ד"ה אכפייה. אמנם עיקר דברי רבינו אינם ברורים כאן, דהא קרא זה ברור שקאי על הלואות דקודם שנת השמיטה. וכנראה שכוונת רבינו שכל הפרשה כאן מיירי בעניני צדקה, וכיון שהכניס דיני הלואה בתוך פרשה זו א"כ מוכרח שדיני הלואה חלק מדיני צדקה הם.8. כלומר, שעיסקא היינו פלגא מלוה ופלגא פקדון, ולכן החצי שהוא מלוה יכול לנכות ממעות מעשר.9. עיין בנודע ביהודה [תנינא סי' קצ"ט] ובמשיב דבר [סי' מ"ט] שדנו בשאלה זו. וע"ע בדברי רבינו בחידושיו על מסכת בבא מציעא [דף ע"ד ע"ב] שביאר ענין זה שמלוה הוא חלק ממצות צדקה.

66

אפריון במדבר פרשת קרח

 אלא על תנאי, כמו שאמר להם משה [לעיל ט"ז ה' - ז'] בקר ויודע ה' וגו' קחו לכם מחתות וגו', והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש וגו', וכיון שלא בחר בהם ה', א"כ נודע למפרע כי אש זרה הקריבו ולא נתקדשו המחתות לכלי שרת (ועיין ברמב"ן), אך י"ל כי הנה מדיני התנאי שיהא אפשר להתקיים, אבל תנאי שאי אפשר להתקיים תנאי בטל ומעשה קיים [גיטין פ"ד ע"א], וכאן שהיה תנאי שאי אפשר להתקיים כמו שהביא רש"י [ט"ז ה'] מהמדרש, יכולים אתם להפוך בקר לערב כן תוכלו לבטל את זו וכו', ולכן אעפ"י שלא נתקדשו המחתות אלא על תנאי, מ"מ תנאי

67

אפריון במדבר פרשת חקת

 כבר היו מן האפיקורסים אשר חשבו למצוא טעם לאיזה מצוות, ויאמרו כי בעת ובמקום שבטל הטעם בטלה ח"ו המצוה. והבל יפצה פיהם, כי אנחנו בני ישראל מחוייבים לקיים כל מצוות התורה בתורת גזירה, ואפי' במה שאנו חושבים לדעת את הטעם יהיה בעינינו כמו חק בלי טעם, ויש לנו ללמוד זאת מדיני פרה אדומה, שאי אפשר בשום אופן להבין הטעם עפ"י שכל האנושי, ומזה נקיש על השאר דגם שאר מצוות אעפ"י שהשכל האנושי מדמה שמבין הטעם, אין לנו לסמוך על זה, כי מי [בא] בסוד ה' ית"ש, ואולי לא זהו הטעם, ולכן צריכין לקיים את כל המצוות כמו חוקים, ולהיות תמים

68

רבינו בחיי שמות פרשת משפטים פרק כא

 מעם מזבחי תקחנו. יאמר הכתוב: אין צריך לומר אם נס אל אחת מערי מקלט שהזכיר למעלה "ושמתי לך מקום" שמוציאין אותו משם, אלא אפילו הלך והחזיק בקרנות המזבח כיואב, דכתיב: (מלכים - א ב, כח) "וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח", מוציאין אותו משם והורגין אותו, וזה באמת מדיני היושר ומכלל חקים ומשפטים צדיקים, שאפילו זה שהיה חושב להיות נעזר בהקב"ה או במזבח המיוחס לו, כיון שהוא רוצח ונתחייב מיתה צוה הכתוב להוציאו משם ולמסרו ביד בעל דינו ואין ראוי לחמול ולרחם עליו, כי הרחמנות במקום הזה אכזריות הוא על הנבראים.ורש"י ז"ל פירש: "מעם מזבחי" אפילו כהן ועובד

69

רבינו בחיי ויקרא פרשת בחקותי פרק כז

 ואמרו רז"ל בסדר המעלות: (הוריות יג א) חכם קודם למלך, וכן הנדר למעלה מהשבועה, שהרי הנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות, ועל כן הזכיר בנדר לשון "יפליא":בערכך נפשות. כתב רש"י ז"ל: ערכך כמו ערך, וכפל הכפי"ן לא ידעתי מאיזה לשון הוא.וע"ד הפשט בפרשה הזו בדיני הערכין מדיני היובל היא, וכן הוא מזכיר ענין היובל (להלן כג) במקדיש שדה מקנה, (שם יז א) ובשדה אחוזה. וענין הערך הוא לשון דמים, כי האומר ערך דבר שנפשו תלויה בו, יתן ערך נפשו. והיה ערכך הזכר, בין נכבד בין הדיוט יתן כפי שניו, והוא ערך הקצוב בפרשה לזכר ולנקבה.וע"ד המדרש: (

70

חידושי הגרי"ז סימן כג

 אל אברהם ואברהם שב למקומו. וצ"ע דהרי לא הלך אברהם כלל למקום אחר ומה שייך לשון שב למקומו. והנה לעיל פסוק כ"ב ואברהם עודנו עומד לפני ה' ויגש אברהם ויאמר וכו' וברש"י מבואר דעמד שם אברהם בתפלה, דצריך אדם לקבוע מקום לתפילתו וזהו מתנאי התפילה. וברמב"ם הלכות תפילה מבואר דזה מדיני התפילה דצריך אדם לקובע לו מקום לתפילתו, וזהו ביאור הלשון ואברהם שב למקומו דאחרי שגמר להתפלל עזב את מקום תפילתו, דכיון דצריך מקום קבוע לתפילה נקרא מקום התפילה בשם מקום מיוחד ומסויים, ושייך הלשון שב למקומו דעזב את המקום תפילה ושב למקומו ודו"ק.ולקמן (י"ט, כ"ז) וישכם אברהם בבקר

1234567891011121314151617181920