מדיני

מדיני מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4613 מקורות עבור מדיני. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

מלאכת שלמה מסכת בבא קמא פרק ו

 משום דהתורה מיעטה בשמירתן לא משום דצאן קרן לא כתיבא בה שן ורגל הוא דכתי' בה וקמ"ל דשן ורגל מועדין מעיקרא נינהו ש"מ ע"כ, ועיין במ"ש לעיל ספ"ד וחמשה בראש המשנה:נפרצה בלילה. והבהמה אם נאבדה נמי פטור וכן פי' רש"י ז"ל גבי הפורץ גדר בפני בהמת חברו דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ופי' ז"ל שברחה ואבהמה ליכא למימר דמיחייב דהא תנן פרצוה ליסטים פטור אלא אכותל ע"כ, אבל התוס' פ' הנשרפין דף ע"ז כתבו דממתני' אין להביא ראיה לפטור אאבידה דבהמה דיש לדחות דמתני' להתחייב בנזקיה איירי אבל אאבידה דבהמה מיחייבי ע"כ ומוקמינן לה בגמ' להאי ברייתא דקתני

182

מלאכת שלמה מסכת בבא קמא פרק ח

 בפ' בתרא דמכות וצריך לדחוק ולומר פטור אע"פ שאין בו צד חיוב שאין חס על גופו אחרים שחבלו בו חייבין ואחרים שקצצו נטיעה חייבין צריך לאוקמה כר"מ דאמר לוקה ומשלם דלוקה משום לא תכרות א"נ בדלא אתרו בי' תוס' ז"ל, ונלע"ד שהיה צריך להיות כך וצריך לדחוק ולומר פטור אפי' מדיני שמים על עון שאין חס על גופו ואע"פ שאין בו צד חיוב אפי' בידי שמים אעפ"כ אחרים שחבלו בו חייבין, ובגמ' רמי והתניא א"ל ר"ע צללת במים אדירים והעלית חרס בידך דאדם רשאי לחבול בעצמו ותירץ רבא חבלה אינו רשאי אבל בושת רשאי ור"ע ה"ק ליה ל"מ בושת דהואיל

183

מלאכת שלמה מסכת בבא קמא פרק י

 פוטר ואם גנב שלא לדעת בעלים כשמחזירו צריך להודיע לבעלים ואם לא הודיען אע"ג דמנו חייב מיתרצה מתני' כדפירשה רעז"ל, והשתא מיפרשא סמיכות מתני' לדלעיל מינה לדעת רב חסדא דקיי"ל כותיה הכי, דה"ק אע"ג דאמינא לך אבל אם א"ל איני יודע אם גזלתיך וכו' דפטור מלשלם דבעבור שאינו יודע מרויח מדיני אדם תנא השתא דידיעת הבעלים שנגנבה להם הבהמה מאצלם ושהוחזרה להם גורם לגנב פיטור אם מנו כבר את צאנם ואם לא ידעו שנגנב להם הטלה אע"פ שמנו את צאנם ושלימה היא חייב הגנב אם מת או נגנב או נאבד משום דלא עביד השבה מעלייא, וכתב שם הרב המגיד יש

184

מלאכת שלמה מסכת חולין פרק י

 ע"מ שהמתנות שלי המתנות שלו ומשני בהא פליגי מ"ס ע"מ שיורא הוא ומ"ס ע"מ לאו שיורא הוא:אמר מכור לי וכו'. פ' הגוזל בתרא דף קי"ד ובפירקין דף קל"א ומוקי התם להא דקתני בין ברישא בין בסיפא נותנם לכהן בדאיתנהו בעינייהו אבל אם כבר אכלן הלוקח או נאבדו פטור מדיני אדם מלשלם דמיהם לכהן כותיה דרב חסדא דאמר המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם וקיימא לן כותיה. ואיתה נמי בפ' ראשית הגז דף קל"ח בסופו:לקחן הימנו במשקל נותנם לכהן ומנכה לו מן הדמים. גמ' אמר רב לא שנו דהיכא דלקח הימנו דקתני נותנם לוקח לכהן והוא חוזר ותובע

185

מלאכת שלמה מסכת סנהדרין פרק ד

 מישראל דן אפילו ישראל ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל מ"ט תרי בישראל כתיבי כן כתוב בהרי"ף ושאר פוסקים ז"ל, ואמרינן בגמרא עשרה דברים תנן חילוק בין דיני נפשות לדיני ממונות אלא משום דאין הכל כשרים לדיני נפשות ודבעינן עשרים ושלשה לדיני נפשות מחד קרא נפקי דמ"ט ממזר פסול מדיני נפשות משום דבעינן עשרים ושלשה דהיינו סנהדרין ובסנהדרין כתוב ונשאו אתך בדומין לך מיוחסים כמותך חשבינן להו בגמרא חד ואיכא אחריתי הא דתניא בברייתא בגמרא אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים ר' יהודה מוסיף אף אכזרי וחלופיהם במסית דרחמנא אמר לא תחמול ולא תכסה עליו, ובירושלמי

186

מלאכת שלמה מסכת פרה פרק ט

 בשום משנה או ברייתא למיתני ר' פלוני אומר חייב או ר' פלוני אומר פטור רק רבי פלוני פוטר ר' פלוני מחייב וכן גבי כשר ופסול וגבי אסור ומותר וגבי טמא וטהור ג"כ אין דרך לשנות רק מכשיר ופוסל אוסר ומתיר מטמא ומטהר אבל זאת מצאנו ראינו ר' פלוני אומר פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וכגון ההיא דתניא בפ"ק דב"ק דף י' ושם ס"פ כיצד הרגל ובפ' הנשרפין דף ע"ח ובדוכתי אחריני הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות בין בבת אחת בין בזה אחר זה כולן פטורין ר' יהודה בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב מפני שקירב מיתתו

187

משנה אחרונה מסכת כלים פרק כח

 בלא תפירה לחברה בקצותיה והכפל הוא צורך כטלאי עצמה. לכך אמרו חכמים המלל בכלל. אבל בשלשה ע"ש מודו חכמים דבעי חוץ מן המלל. ועיין פכ"ז מ"ו. ונ"ל דהיינו דהפסיק התנא בדיני טלאי דאיירי בה לעיל ולקמן ותני דין המלל ביניהם לאשמועינן כדפי' משום דהמלל הוא צורך לטלאי והרי זה נמי מדיני הטלאי. ומ"ש הר"ב דשלש ע"ש הוא שיעור למת ושרץ ונבלה. ותוי"ט הוסיף אף לנגעים. ולכאורה נראה שבכוונה השמיט הר"ב נגעים דלפי פי' קמא דמלל היינו שתי בלא ערב בנגעים לא שייך הא דשתי וערב עצמן גם הם טמאין בנגעים. אלא שנראה הא דשתי וערב מטמאין היינו כשעומדין ליארג. ולא

188

משנה אחרונה מסכת פרה פרק ב

 מ"ט ועוד כמה דוכתי:משנה גיוצא דופן ואתנן ומחיר. אבל נרבע ומוקצה ונעבד לכ"ע פסולין דנרבע דבר ערוה ומוקצה ונעבד ע"ז ופסילי מדכתיב משחתם בהם מום בם כל שהמום פוסל בו וכו' כדלעיל. ולכך נראה דר"א מכשיר הכא אף ביוצא דופן דלטעמיה אזיל שאין לה דין מדיני קדשים הואיל ונעשית בחוץ כמ"ש הר"ב בפ"ד מ"ג וממילא יוצא דופן נמי כשר והא דצריך קרא להכשיר אתנן ומחיר שאינה באה לבית ולא סגי ליה שאין לה דין מדיני קדשים. משום דאתנן ומחיר הוי דבר ערוה כדאמרינן בבכורות דף נ"ז דמחיר איתקש לאתנן ובדבר ערוה מודה ר"א מדכתיב משחתם. קמ"ל דהכא דמפרש

189

משנה אחרונה מסכת פרה פרק ז

 אומרים לו הב"ד שאין כשר אלא אחרון ואם יקדשם קידוש אחר כשיערם לתוך כלי אחד יפסלו כולן ומוטב שלא יערם ויהא אחרון כשר:קדש לי את אלו כולם כשרים. פי' הרב שהמקדש אינו שלו כדי שיפסלו וכו'. וקשה דתניא בפ' הניזקין דנ"ג העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ומשמע דפסלן אע"פ שאינם שלו ואין לומר דהתם בקדש לך דמאי דיני אדם איכא כיון שהם שלו. והתו' כתבו שם כיון דניחא ליה לעושה המלאכה פסלן דהא נמי אתרבי מעובד דומיא דעבד ע"כ. וכ"כ הר"ש פ"ז דכלאים מ"ד. וא"כ קשיא מתני' כיון דניחא ליה להאי לקדשן

190

משנה ראשונה מסכת תרומות פרק ז

 בידים ממש אין עליו אלא מיתה וי"ל בדוחק כשנהרג ע"פ ב"ד חמיר טפי דבושתו מרובה, ונראה דאפי' למאן דאמר בממון נמי אין עונשין מן הדין כמו שכתבו התוספות בריש בבא קמא שם מכל מקום ללמוד הקל מן החמור להקל לכ"ע עונשין כדאמרי' בפרק קמא דסנהדרין ד' ג' דיליף דיני ממונות מדיני נפשות למיזל בתר רובא דהכא לא שייך טעמו של מהרש"א:התשלומין חולין. כלומר אם משלם לו דמים או פירות כפי שיווי התרומה שאכל אין נעשין תרומה ומיהו אם רוצה לשלם לו פירות תרומה שירשה או שקנאה יכול לשלם לו והרי היא תרומה בכל מקום שהיא ופשוט הוא:משנה ב

1234567891011121314151617181920