מדיני

מדיני מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4613 מקורות עבור מדיני. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

רש"ר הירש במדבר פרשת מסעי פרק לו

 שבט, ולשם כך יש צורך לאפשר לכל שבט להתפתח כהלכה בתחום נחלתו. מנקודת מבט זו יש חשיבות מיוחדת לשמירה על הנחלות בתחילת ירושת הארץ ובתקופה הסמוכה לה. יש למסור כל נחלה בשלמותה לשבט שהיא ראויה לו על מנת שיקיים אותה בידיו, ויש למנוע ככל האפשר את התערבות בני השבטים כתוצאה מדיני הירושה. בכל הזמנים הבאים לאחר מכן אין התורה אוסרת על השבטים לבוא במגע זה עם זה ולהתחתן זה בזה; היפוכו של דבר: שלוש פעמים בשנה תתכנס האומה בכללותה מסביב למקדש הכללי, ומצוה זו תביא לידי הגשמה בפועל של האיחוד הלאומי הגמור. אך דוקא משום כך יש צורך שכל נחלה

152

רש"ר הירש דברים פרשת ואתחנן פרק ו

 לאל את חשיבות אויביך.נאמר כאן שעשיית "הישר והטוב בעיני ה'" תהיה הכלל המנחה את מעשינו, ואמרו חכמים שעקרון זה מוסיף על דרישות התורה ביחס להתנהגותנו החברתית. אין די שנקיים את דרישות הצדק והחובה האמורות בתורה בפירוש, אלא עלינו לנהוג על פי הרעיון הכללי של הישר והטוב, כפי שהוא נלמד מדיני התורה. עקרון זה מורה שעלינו לוותר על זכות המגיעה לנו, אם הרווח שאנחנו מוותרים עליו הוא קטן בהרבה מן הרווח שהשני יזכה בו על ידי הוויתור שלנו. לפעמים הלכה זו מוצאת לפועל אפילו בדיינים. כך "דינא דבר מצרא": זכותו של השכן לקנות את השדה הגובל בשדהו קודמת לזכותו של

153

רש"ר הירש דברים פרשת ראה - שופטים פרק טז

 יחזקאל טז, ו) ופתח את הקבר של מותנו ההיסטורי - הוא הוא האל שהנהגתו המשחררת והמחיה בטבע מתבשרת על ידי תחיית האביב, ומעיד עליה כל נבט הבוקע מן האדמה, כל ניצה הנפתחת לפרח, כל יצור המתעורר מקפאון המוות.בקרבן הפסח אנחנו חוזרים כל שנה אל הרגע ההיסטורי, כאשר מוות גופני ומוות מדיני ריחף מעל ראשנו וה' שקל ובחן והעביר את שניהם מעלינו. כי הוא ראה את הקרבן שנדרנו בו להתמסר לה' בנאמנות נצחית ובחדוות אנשי מעשה, והוא נתן את שכרנו והציל אותנו לחיים ולחירות. יום זה של הצלתנו ההיסטורית חוזר אלינו כל שנה ביום ארבעה עשר בניסן, והוא יהיה תמיד בסימן

154

רש"ר הירש דברים פרשת האזינו פרק לב

 העמים, ולא ישראל היו המנוצחים. אין צור העמים יכול להתמודד עם צור ישראל; העמים כבר למדו דבר זה מכל ימי העבר ואפשר לייחס להם את כושר השיפוט לדון דין זה בעצמם: ואיבינו פלילים. "פלילים" - ראה פי' בראשית מח, יא. "פלל" ושם העצם "פליל" איננו מצוי בשום מקום במשמעות הפעלת כח מדיני. הוא מורה תמיד על הכרעה וחריצת משפט המושתתת על שיקול דעת והסקת מסקנות.(לב) כי מוסב אל כל האמור עד כה (פסוקים כט - לא). שכן אילו הבינו את צרות ישראל כמשפט שנגזר עליהם מידי ה', אילו שקלו בדעתם את הדינים שאלהי ישראל כבר עשה בעמים אחרים, לא היו מדכאים

155

שפתי כהן ויקרא פרשת קדושים

 זה אמר שלמה (קהלת ז', ט"ז) אל תהי צדיק הרבה לומר שהיא רכילות:עוד לא תעמוד על דם רעך. לומר שלא יהיה ברכילותו סיבה לבוא לידי הריגת נפש, שאם יהרג שום אדם על ידי רכילותו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה אף על פי שלא הרגו, כי הגורם מיתה פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ופירוש תעמוד תתעכב מליכנס לפנים אלא בחוץ תעמוד ויפגעו בך יושבי חוץ, שהם המזיקים, תעמד כתיב תע מד, פירוש תועה מודח, שמכניסין אותו לתוך כף הקלע, ובגמרא פרק בן סורר ומורה אמרו (עיין תורת כהנים פרשה זו פרק ד') על מי שהוא חייב הריגה מנין

156

תולדות יצחק במדבר פרשת חקת פרק כ

 כדי להטילו על יעקב לבדו [בראשית רבה פ"ב יג]. ואפשר לפרש שהאדם ראוי לרחם על אחר לאחד מארבעה סיבות וכל שכן אם ישנן כל ארבעתן. הראשונה, בעבור שהוא אחיו או דודו או בן דודו, ולזה אמר כה אמר אחיך ישראל. השנית, אם עברו עליו צרות רבות ראוי לרחם עליו שהאדם מדיני בטבע, וגם יש לו רחמנות בטבע על מי שבאו עליו מכות גדולות, וזה הוא שאמר אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו. השלישית, לפי שיש לו חלק ויד במלך, ולזה אמר ונצעק אל יי' וישמע קולינו. הרביעית, לפי שהאדם שהולך לבית אחר ומתאכסן עמו ראוי שיעשה לו כבוד, שנאמר [

157

תולדות יצחק דברים פרשת כי תצא פרק כה

 תתעבר מבן זכר כאלו הוא בן המת. ועכשו שפירשנו קצת ענייני הפרשה, ראוי לתת סדר לכל המצות שבפרשה זו שנראים בלתי מסודרות, ואפילו האדם מקשר דברים ומסדרם ואמרו חז"ל [ברכות כא ב] דרשינן סמוכין, ואפילו למאן דלא דריש במשנה תורה דריש. ונראה שהפרשה הזאת נחלקה לחמשה חלקים, וזה לפי שהאדם מדיני בטבעו וצריך שיתוף עם אחרים, ויש חמשה מיני שותפות. אחת, שותפות האיש עם אשתו שלקחה לאשה, לפי שיהיו להם בנים. שניה, שותפות הגוף, כמו שני אנשים נעשים שותפין, לשכל אחד מהם את רעהו יעזורו, אם באים כנגד אחד מהם לעשות מריבה עמו, ונקראין בלע"ז א"י רמאנוש דק יארמאש, כשמעון

158

תורה תמימה הערות בראשית פרק ג

 שם:ט) ועיין בב"ק נ"ו א' דהא דפטורין מטעם דברי הרב ודברי התלמיד וכו' הוא רק בדיני אדם, אבל בדיני שמים חייבין, והנה לפי"ז לכאורה אין זה טענה כאן בנחש שהקב"ה דנו. ואמנם התוס' שם בארו דרק בשוכר עדי שקר אז חייבין בדיני שמים, אבל באמירה בעלמא פטורים גם מדיני שמים, וטעם הדבר משום דבאמירה בעלמא אפשר לו להתנצל לומר דסבור שלא ישמע לו, משא"כ בשוכר שידע שבודאי ישמע לו, ולפי"ז ניחא כאן שההסתה היתה באמירה בעלמא, וכ"מ בש"ך לחו"מ סי' ל"ב ס"ק ג' עיי"ש:י) דרך כבוד וצניעות, ולא כן טבע שאר הבעלי חיים:יא) וגם מטבע הדג כן

159

תורה תמימה הערות בראשית פרק לח

 או בבית מדרשו של שם שממנו יצאה אז הוראה לכל ישראל, וכמבואר בדרשא הבאה שבית דינו של שם הי' גוזר גזירות דתיות, ואיך פסק יהודה הדין לעצמו, וביותר קשה לפי מש"כ הרמב"ן כאן שפסק דינה של תמר צריך חקירה רבה לפי יסודי הדין, יעו"ש:כג) ר"ל כשמתחילין לחקור בדין מדיני נפשות מתחילין לשאול בדעת וסברת הקטן שבדיינים, וקרי לזה מן הצד, מפני שכך היה מושב הסנהדרין, הקטנים בחכמה ישבו מן הצד מכאן ומכאן והגדולים באמצע. וטעם הדבר ששואלין את הקטן תחלה, הוא משום דכתיב (פ' משפטים) ולא תענה על רב, ודרשינן שאסור לנטות מדברי מופלא שבב"ד, ואם יתחילו ממנו והוא

160

תורה תמימה הערות שמות פרק יב

 תירץ דמשכחת לה בשעת היתר הבמות דקדשים קלים היו נאכלים אז בכל ערי ישראל, יעו"ש, והדוחק מבואר, דלפי"ז למה מודיענו הגמרא כל עיקר דין זה, והלא מה דהוי הוי, ואם לעתיד הלא הבמות לא יותרו עוד לעולם כמבואר בזבחים קי"ג ב', וגם הרמב"ם העתיק דין זה, ואין דרכו להזכיר בחבורו מדיני הבמות מטעם המבואר, ועוד כמה דחוק תירוץ זה מכמה טעמים.אבל אני תמה שלא העירו זה שכתב רש"י כאן לפרש הלשון חמי טבריא - מעינות רותחין, אשר לכאורה דברים אלה מיותרים, כי מי אינו יודע שם חמי טבריא, אלא ודאי מכוין לפרש שכל מעינות רותחים בכל מקום שהם, מכונים בשם

1234567891011121314151617181920