מדיני

מדיני מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4613 מקורות עבור מדיני. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


131

רבינו יונה משלי פרק א

 לאדם ליכנס בהם לפנים משורת הדין, כמו שאמרו רז"ל8: "ואת המעשה אשר יעשון" (שמות יח, כ) - 'את המעשה' זה הדין, 'אשר יעשון' זה לפנים משורת הדין. ומישרים. להתנהג ע"פ היושר ודרך השכל, בדברים שלא יפול עליהם משפט וחיוב בית דין. כאשר הוזכר בדבריהם ז"ל בדברים רבים, שאדם פטור בהם מדיני אדם וחייב בדיני שמים9.(ד) לתת לפתאים ערמה. הנה תחילה ידע האדם המוסר לקחתו ולקיימו בפועל10, ולהוכיח בו אח"כ הפתאים, כמו שאמרו ז"ל11: קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים. לנער דעת ומזימה. עיקר מצות התוכחה - לפתי ולנער. והפתי - הוא מי שלא למד חכמה, כמו: "פתיות ובל ידעה

132

רבינו יונה משלי פרק יט

 מבלי תועלת, וגם אם לא יבטיח לאדם, ולא יודיע כי יש את נפשו להיטיב אליו, כאשר לא יתכן לטל על עשב מבלי תועלת. ודמה הרצון באין אומר ואין דברים לטל על עשב, שאין בו קול המון כקול המון הגשם28.(יג) הות לאביו בן כסיל ודלף טרד מדיני אשה. מדיני אשה, ירעו לאיש מן הבן הכסיל. כי עם רוב שיחו וכעסו על הבן הכסיל, אין כעסו טורד אותו מביתו, אבל מדיני אשה טורדים האיש מביתו, כי לא תוכל הדעת להכיל דבריה ומריבתה, כמו הדלף אשר טורד האדם מהבית ולא יכיל לדור בו בעוד שידלוף29.(יד) בית והון נחלת אבות

133

רבינו יונה משלי - הערות פרק יט

 מ"א וביעב"ץ שם.27 זבחים קב, א.28 עפ"י מלכים - א יח, מא. וראה לעיל טז, טו; להלן כ, ב.29 בכתי"ס: הבן הכסיל הוא לאביו הוות ושברים, מרוב כעסו ויגונו על רוע עניניו, אבל אין כעסו טורד אותו מביתו, אבל מדיני אשה טורדים אותו מביתו לא תוכל הדעת להכיל דבריה ומריבתה, כמו הדלף אשר טורד האדם מן הבית ולא יוכל לדור בו בעוד שידלוף. וראה להלן כא, כ.30 ראה לעיל יח, כב ובדרשות פרשת חיי שרה.31 עפ"י קהלת ה, יג.32 בכתי"ס: תקוה.33 עפ"י איוב ח, ד.34 תוקן בהוצאת ברלין, ובכתב היד: הפעולות.35 בדרשות

134

רד"צ הופמן שמות פרק כא

 עוד היא קטנה, כלומר כל עוד לא הביאה סימני נערות, בדרך כלל אחר סיום שנתה השתים - עשרה (שישה חודשים אחר הופעתם של סימני הנערות היא נקראת בוגרת ונחשבת לעצמאית לכל דבר). לעומת זאת סוברים הקראים, שהאב יכול למכור את בתו תמיד, כל עוד איננה נשואה לאיש, והם מבקשים ללמוד כן מדיני הפרת נדרים שבריש פ' מטות. ברם, גם שם אין האב יכול - על פי ההלכה המסורה - להפר את נדר בתו רק כל עוד היא נערה, וכדברי הכתוב שם "בנעוריה"63), אך אין הוא יכול למכור אותה בנעוריה, כאמור, וראה מכילתא. והנה אי אפשר להוכיח הלכה זו מדברי הכתוב. ברם, סברה

135

רד"צ הופמן ויקרא פרק ה

 כאן לא כתוב אף אחד משניהם. אבל שחיוב קרבן חל גם על השוגג בשבועה בתנאי שהיה זדון עדות, אנחנו לומדים כמו - כן מפסוק "אם לא יגיד וגו'" (השוה תו"כ, משנת שבועות ד, ב והביאור שלי, שם)11).בבבא קמא נו, א נאמר: "היודע עדות לחברו ואינו מעיד לו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וכו'". מזה אפשר ללמוד שגם אם לא השביעוהו אסור למנוע עדות מחברו, ממש כמו בשבועת הפקדון אסור לכחש בפקדון של חברו גם אם לא השביעוהו (פרק ה פסוק כא ואילך). כאן, בפסוק שלפנינו, מרומז זה על - ידי העמדת הפסוק "והוא עד" בין "ושמעה קול אלה" ובין "

136

רד"צ הופמן ויקרא פרק ז

 בני אהרן בשוה. מה פירוש "מנחה בלולה בשמן"? רוב המפרשים, כראשונים כאחרונים מניחים, כפי המוכח לכאורה, שזוהי מנחת סולת ומנחת ביכורים (ב, א, יד), היינו אותן המנחות שנזכרו בפרק ב אך לא הובאו כאן בפסוק הקודם. ואף - על - פי שלפי הפירוש הנ"ל שינתה התורה בהדיא את דיני חלוקת מנחת סולת מדיני החלוקה של מאפה - התנור, מחבת ומרחשת, מתאמצים אחדים בעקבות הרמב"ם (הל' מע"ק י, טו) לתאם את הדעה הזאת עם המסורה, שלפיה לא הבדילו בין סוגי המנחות השונים בענין החלוקה לכהנים. הרמב"ם מחליט, כי פסוק י מביע את הדין, שיש לחלק את כל המנחות במנות זעירות לכל הכהנים, ולא "מנחה

137

רד"צ הופמן דברים פרק כא

 פי שהבנים יורשים את כל נכסי אביהם, בין מוחזק בשעת מיתה ובין ראוי להגיע לידיו לאחר זמן, כגון מלוה או ירושה, בכל זאת אין הבכור נוטל פי שנים אלא במוחזק ברשות אביו בשעת מיתה (בכורות נא, ב). - לא יוכל. לדעת הרמב"ם בספר המצוות סימן רמח אין זה לאו, אלא דין מדיני הנחלות, אינו יכול מפני שאינו רשאי. הרמב"ן בפסוק טז חולק עליו וסבור שהוא לאו, אבל גם הוא מודה שאם ביכר אינו מבוכר, כמו ששנינו בספרי. במכילתא אמרו בשם רבי אליעזר: "העבודה שהוא יכול אלא שאינו רשאי". בירושלמי בבא בתרא פרק ח, הלכה ד פירשו הדבר (בשם רבי אלעזר), שהוא

138

שאר ישראל (לנצי"ב) פרק ד

 משנה הצורה, וכמו שאנו רואים קודם שנתנה התורה, שלא בא המבול וכליון העולם על ע"ז וג"ע, אלא על החמס, כמבואר ברבה (פרשת נח) "החמס קם למטה רשע, מי עורר הדין הקשה הזה? החמס". והטעם הוא משום שהשחית בזה הישוב, שזה הוא תכלית הבריאה, וגם השחית צורת המין האנושי הנברא להיות מדיני ולא כחיות טורפות אשר הגדול טורף את הקטן, ובשביל זה הפרט נתעורר ונמתח דינם גם על כל מעשה רשע עד שכלו מן העולם.וכן דור - הפלגה בשביל שבקשו עצה לבלתי לפוץ על פני כל הארץ, והדבר הזה הוא נגד תכלית הבריאה, שנוצרה להיות ארץ נושבת כדכתיב, לא לתהו בראה

139

רלב"ג מלכים א פרק ב

 להטמא ליואב ולזה אמר אחר זה וימיתהו ויקבר בביתו בדבר להורות שכבר נקבר על ידי אחרים:(לד) ויקבר בביתו במדבר - ר"ל שכבר נקבר אצל ביתו במדבר שהיה שם או ירצה בזה שהוא נקבר במדבר והוא היה ביתו הראוי לו כי לא יאות לאיש כמוהו להיות מדיני מפני הרגו האנשים בתחבולה ובמרמה:(מד) ויאמר המלך לשמעי אתה ידע' את כל הרעה וגו' - הנה אמר המלך זה כי אולי יאשימוהו הרואי' שימיתהו בזולת סבה ראויה שימו' עליה ולזה באר לו כי מצד אחר היה ראוי שיומת והוא מה שחרף וקלל דוד כי לולא זה לא ענשהו למות על צאתו מירושל' אמנם בזאת

140

רלב"ג משלי פרק כא

 והתחלותיהם, ואולם האיש הזך והנקי מהטעות בשרשים וההתחלות לא יצטרך לעיין דברים במה שאחר ההתחלות כי אם ביושר ובצדק:טוב לשבת - טוב לאדם שישב יחידי על פנת גג בזולת מחסה ומסוער מזרם וממטר משישב עם אשת מדינים והוא עם זה בבית אשר בו קבוץ מהאנשים כי יקשה מאד לסבול מדיני אשה והעיר עם זה בזה המאמר שטוב לאדם שיהיה לסכלו עזר מהאשה אשר נבראה עמו לשרתו ויהיה מתבודד משיעזרהו בהשגתו איש מהאנשים ולא יגין עליו זולתו מהמונעים ותהיה האשה אשר נבראת לשרתו תמיד מריבה עמו כי לא יוכל אחד מהם לתקן את אשר עותה ולא יועילו לו העוזרים אם לא

1234567891011121314151617181920